‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד בא לידי ביטוי חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים?

תוכן עניינים

מבוא. 

חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים. 

חקיקת החוק. 

סיכום. 

ביבליוגרפיה. 

נספח. 

חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים

עבודה זו תעסוק בנושא חשוב בשיח האקדמי בישראל ובעולם: שאלת היחס בין הדת למדינה בישראל היא בעלת מתח רב, מתח המביא לעתים קרובות לסכסוכים חריפים בזירה המדינית.

מדינת ישראל, בהיותה מדינה יהודית ודמוקרטית מעצם קיומה, מתמודדת עם פערים עמוקים בין דת ומדינה, תוך ניסיון מתמיד למצוא פתרונות שיאפשרו הרמוניה בין הקטבים.

בסמינריון זה בחרנו להדגים את המתח הקיים באמצעות בחינת שילוב הממסד הרבני בתוך המדינה.

מוסד הרבנות הראשית נוסד לתת מענה ממלכתי בשאלות דת, אשר התעוררו כתוצאה ממציאות חדשה-הקמת מדינת ישראל. זהו גוף ציבורי-מנהלי המהווה זרוע ביצועית של המדינה.

המגמה הייתה לשלב את הרבנות האורתודוכסית (הציונית) לתוך מערכת המדינה.

כך, חוק מדינה המסדיר את בחירתן או מינוין של הרשויות הרבניות המרכזיות וכן של מוסדות השפיטה ושל גופים מנהליים.

כל המוסדות האלה ממומנים על ידי המדינה, וכתוצאה ממעמדם בתוך מערכת המדינה, הם כפופים לפיקוחו של בית המשפט הגבוה לצדק.

שילובה של הרבנות לתוך מסגרת המדינה לא עורר התנגדות מהותית, אולם קבלתו העקרונית של רעיון השילוב התבססה על שתי אידיאולוגיות מנוגדות.

בעיני החוגים הדתיים ציוניים[1] הדבר היווה גילוי דעת חיובי של הזדהות המדינה עם היהדות והעמקת אופייה היהודי של המדינה. לעומתם, הממסד המדיני החילוני יצא מנקודת ת שונה לחלוטין.

דוד בן גוריון, אבי ההסדר הקיים בין דת ומדינה סבר שעל מנת לשמור על יציבות השלטון המדיני יש לשלול הפרדת הדת מהמדינה.

ההשקפות המנוגדות על משמעות שילובם של מוסדות הרבנות במדינה היו חייבות להביא לידי סכסוכים.

הבעיה העיקרית נסובה סביב חופש הפעולה של הרבנות.

הגישה החילונית רואה ברבנות גוף מנהלי רגיל של המדינה, שאמור למלא תפקידים מוגדרים שנקבעו על ידי המדינה בשל כך, ביצוע התפקידים עומד תחת פיקוחו של בג"ץ וכל פעילות שלא הוזכרה בחוק יכולה להיחשב לחריגה אסורה מן הסמכות.

הרבנות, מצידה, רואה עצמה כגוף אוטונומי, החופשי לבצע את כל המשימות והתפקידים שמוטלים עליו במסגרת מערכת הדין הדתי.

לנוכח הבדלי גישה אלה, נוצרו סכסוכים חריפים בין הרבנות לבין המדינה.

בסמינריון זה נציג מספר סכסוכים מתחום הכשרות.

בחינת הנושא תעשה באמצעות שלושה רבדים:

1. בחינת מקורות הסמכות של הרבנות הראשית
2. בחינת הסמכויות ותחומי האחריות של הרבנות הראשית
3. בחינת יחסי הגומלין בין בג"ץ לרבנות באמצעות ניתוח פסיקה רלוונטית

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)