אלימות בספורט הוא מונח המתאר ביטויי אלימות פיזיים ולא-פיזיים אשר מתרחשים באירועי ספורט, בין אוהדים של קבוצות יריבות, בין אוהדים לספורטאים ואנשי סגל ולעתים אף בין הספורטאים עצמם[1].

בעוד מטרת הספורט המוצהרת היא הנאה, לעתים הופכת התחרותיות בין הקבוצות לאיבה, העלולה להתדרדר לאלימות מילולית ופיזית. פייר דה קוברטן, מייסד המשחקים האולימפים בעת החדשה, קבע כי "ההשתתפות היא העיקר". ג'ורג' אורוול מצדו, ראה את הספורט כ"מלחמה בלי יריות".

חלק ניכר מהאלימות האוהדים מתבטאת בחוליגניות הנובעת בחלקה מגזענות או משכרות, וגורמים עבריינים המשתמשים בספורט כתירוץ לפעילות אלימה. בשנים האחרונות התרחבה תופעת האלימות בספורט בכל העולם, והגבול בין תחרויות ומשחקים ספורטיביים תחרותיים הוגנים לבין פשע של ממש נחצה לא פעם. דוגמה מהזמן האחרון היא רצח שוטר במהלך משחק כדורגל באיטליה[2].

פרופ' רסקין[1], במאמרו " דרושה פעולת חירום למניעת אלימות בכדורגל הישראלי", טוען כי הציבור בעולם עומד פעמים רבות בפני תופעות של חוסר סובלנות עד כדי אירועי אלימות קשים במגרשי הכדורגל. אלה כוללים בצורה שהולכת וגוברת את קהל הצופים, אך גם הספורטאים עצמם ובעלי תפקידים שונים המפעילים את המערכת, כמו חברי הנהלה ומנהלים, מאמנים, ואף שופטים ועיתונאים המפעילים שיקולים בלתי נאותים. המערכת כולה, למעשה, חורקת ותורמת תרומה שלילית לרמת חוסר הסובלנות והאלימות בחברה[2].

את עמדה זו מחזקד" רונן דן[3], במאמרו "אלימות, מנהיגות וסובלנות בספורט", המכנה את הכדורגל כ"אמנות לחימה", לטענתו בתחרויות הספורט ובמשחקים כדורגל בפרט מבטא האדם את הטוב שבו אך, גם את הרוע והאלימות שבו. מצד אחד מטרות היווצרותם של תחרויות הספורט הנן גרימת הנאה לצופים ולמשתתפים בו, פיתוח הגוף, למתן ביטוי לשאיפת ההישג וליצר התחרות והמשחק הטבועים בכל אדם, כאשר כל זאת במסגרת מבוקרת של חוקים ומתן כבוד ליריב אך מצד שני – התחרויות הן כשלעצמן מעוררות את האלימות הן של המשתתפים והן של הצופים.

נקודת חוזק ודוגמאות לביטויי הרוע שבאדם והאלימות במשחקי כדורגל כפי שמגדיר זאתד"ררונן מציגד"ררסקין, הן התפרצות קהל צופים למגרש לפני סיומו החוקי של משחק, התנגשויות אלימות, הן מילוליות והן פיסיות, בין קהל אוהדים ובינם לבין בעלי התפקידים השונים בזירת הספורט, כולל משטרה וכוחות בטחון, וכן זריקת חזיזים למגרש הכדורגל, הם ביטויים קשים של חוסר הסובלנות והאלימות המאפיינים ענפים שונים בספורט בעולם, אך בעיקר את ענף הכדורגל.

בשגרת היום-יום מגיעים ספורטאים וצופים לשנאת היריב, ניבול פה, התנהגות גסה וקטטות. שופטים במשחקים מוכים, או נאלצים לברוח מן המגרש בחסות המשטרה. צופים במשחק הכדורגל גורמים נזקים בגוף וברכוש והמשחקים עצמם, לעיתים מסתיימים (גם לפני סופם החוקי) כמעט בפוגרומים.

יחד עם זאת, התופעות השליליות מוחרפות במיוחד עקב הנטייה לנצח בספורט בכל מחיר ורמת ההזדהות הגבוהה של הציבור, ובעיקר של אוכלוסיות חלשות או כאלה התופסות את עצמן כחלשות, עם קבוצת ספורט כמסגרת הזדהות רחבה. אוכלוסיות אלה נחשפות לכך במיוחד, משום שאין כל בקרה משפחתית-סביבתית. הורים וילדים צופים באירועי ספורט ביחד, וההתנהגות השלילית משותפת לשניהם.

שכן, תופעת התנהגויות שליליות אלו בעת המשחקים גורמות נזקים חינוכיים קשים לילדים ולנוער, הגדלים ומתפתחים אחר כך למבוגרים אלימים, וגורמים גם להנמכת רמת ההתנהגות התרבותית הציבורית בכללה. מפעם לפעם אנו מתבשרים גם על הימורים בלתי חוקיים סביב משחקי ספורט אשר יש בהם גם פוטנציאל להשפיע על תוצאותיהם[4].

השתקפות אירועים אלה באמצעי התקשורת גורמת להיווצרות דימוי שלילי לספורט הכדורגל בעיני חלק ניכר מן הציבור, המדיר רגליו ממושבי הקהל והמגרשים ההולכים ומתרוקנים. אל לנו לשכוח את המטרות החיוביות להיווצרות תחרויות הספורט לשם הנאה לצופים, על כן משחק הספורט חייב להיות מאופיין בהגינות, משמעת עצמית, שליטה ברגשות, וסובלנות כלפי אחרים, כאשר כל האנשים הסובבים את המשחק חייבים לפעול ולהיות מעורבים בהשגתם.

מצגת ספורט אלימות ספורט

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

גיל, ע. לנצח ביושר, להפסיד בכבוד: הגינות בספורט, תל-אביב, עם - עובד.

יוסי זולפן, דוח רקע לדיון בכנסת על אלימות בספורט שהוגש לח"כ אבשלום וילן במאי. פרסומי הכנסת, ממ"מ, ירושלים

רונן, ד. אלימות, מנהיגות וסובלנות בספורט, החינוך הגופני והספורט, גיליון 1, עמ' 5-8.

רסקין, ה. דרושה פעולת חירום למניעת אלימות בכדורגל הישראלי, כתב העת מגמות, האגודה לסובלנות בישראל.