‏290.00 ₪

מבוא  

שאלת המחקר  

נשים יהודיות אשכנזיות בולטות. 

חנה ארנדט

אמה גולדמן 

קורות חייה.

פילוסופיה  

פמיניזם  

זכויות הומוסקסואלים ולסביות.

זכויות אדם וחופש הביטוי 

מורשת  

הקשר של א"ג ליהדות- שומרת מסורת, אתיאיסטית ?. 

סיכום  

ביבליוגרפיה 

בין בית המדרש לבית המרזח: חיי היום יום של יהודי אשכנז בראשית העת החדשה

חנה ארנדט -‏ 14 באוקטובר 1906 - 4 בדצמבר 1975 – היא הייתה פילוסופית יהודיה-גרמניה על אף שניסתה להתנער מההגדרה כ"פילוסופית" והעדיפה לתאר עצמה כ"תיאורטיקנית פוליטית". היא זו שקישרה את המושג "הבנאליות של הרוע" בהקשר לנאצים, כאשר סיקרה את משפטו של אדולף אייכמן בישראל. ארנדט נולדה בשנת 1906 להורים יהודים חילונים בעיר האנובר בגרמניה. היא למדה תיאולוגיה ולימודים קלאסיים באוניברסיטת מרבורג מפי מרטין היידגר ורודולף בולטמן, ויצרה עם היידגר מערכת יחסים אינטימית. מערכת זו זכתה לביקורת רבה, שכן היידגר נתגלה לאחר מכן כנאצי מושבע, והיה חבר במפלגה הנאצית מיום עלות אדולף היטלר לשלטון ועד התבוסה הגרמנית. עקב עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933. לכן עברה ארנדט לפריז. בשנים אלו עבדה על מנת לסייע לפליטים יהודים. עם כיבוש צרפת על ידי הנאצים, בשנת 1940 נאלצה להימלט שוב והיגרה לארצות הברית. שם הייתה פעילה בקהילה היהודית ובגופים ציונים וביניהם עליית הנוער. בהמשך השנים פחת  הקשר שלה ללאומיות היהודית ולמדינת ישראל (ממש כאמה גולדמן כפי שאראה בהמשך). בתקופה זו נוצרו הקשרים בינה לבן הקבוצה שנודעה כאינטלקטואלים של ניו יורק. למרות היותה אנרכיסטית היא צעדה בשדרות המיינסטרים האקדמי מבחינת קידומה וב1959 היא הפכה לאישה הראשונה שקיבלה פרופסורה באוניברסיטת פרינסטון. עבודתה של ארנדט עוסקת בפוליטיקה, סמכות, טבעו של הרוע, השאלה היהודית והמדינה הטוטליטרית. עם תפיסתו של אדולף אייכמן, סיקרה ארנדט את משפטו עבור העיתון  "הניו יורקר", סיקור שהתגבש לבסוף לספר "אייכמן בירושלים: דו"ח על הבנאליות של הרוע" . בספר עסקה ארנדט בשאלה הפילוסופית - האם הרשע הוא רדיקלי, או שהוא נובע באופן בנאלי מאי רצונם של האנשים לקחת סיכונים. בספר זה טבעה ארנדט את המושג המשמש את חוקרי השואה, "הבנאיות של הרוע". ארנדט הביעה דעות אנרכיסטיות שנחשבו קיצוניות באותה תקופה להיסטוריונית יהודיה. היא טענה שהתביעה במשפט הפכה את אייכמן לסוג של מפלצת, אולם הוא לא היה שונה מסביבתו והוא בעצם סמל של כל החברה הגרמנית באותה תקופה, שהפכה את ההשמדה למושג לגיטימי. על ספרה זה שהוא המפורסם בספריה, והיחיד שתורגם לעברית זכתה ארנדט לביקורת רבה מגורמים יהודים, וביניהם מחוקר היהדות והקבלה גרשם שלום. מבקרים רבים ראו בספר רק את ההתייחסות ההומאנית הכללית, ולא מצאו בו התייחסות ליהדותם של הקורבנות, התייחסות הנראית מתחייבת לאור יהדותה של ארנדט והביוגרפיה שלה. נראה כי יחסה של ארנדט ללאומיות היהודית, ובכלל זה לציונות היה מסויג. ארנדט טענה שהייתה יד מכוונת במשפט אייכמן על מנת להעצים את הרעיון הציוני ואת המיליטריזם הישראלי על חשבון עריכת משפט צדק. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אליטוב יוסי ויאיר שרקי, צמאה לך: פנינים מתורתו של הבעש"ט, הוצאת מעיינותיך, תשע"ט (2019)

אוריאל גלמן, צמיחתה של החסידות בפולין, מרכז זלמן שזר, 2018.

ח.  ימימה, עלמות אהבוך : חיי הדת והרוח של נשים בחברה האשכנזית בראשית העת החדשה. כרמל, ירושלים.