‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי עקרון תום הלב במשפט העבודה?

תוכן עניינים

מבוא

עקרון תום הלב

תום הלב בחוזה העבודה

תהליך התפתחותי של הפסיקה

חובת הנאמנות

תום לב במהלך קיום יחסי עבודה

חוקי מגן

חובת ההגינות

סטאטוס של עובד ודרישת תום הלב

סיכום

ביבליוגרפיה

 עבודה אקדמית זו תעסוק בנושא מרתק: עקרון תום לב בדיני עבודה.  בבואנו לבחון את מהותו, תפקידו וייחודו של עקרון תום הלב במשפט העבודה, עלינו להתייחס למייחד את משפט העבודה מענפים אחרים של המשפט. משפט העבודה עוסק ביחסים שהם בדר"כ יחסים חוזיים, אם כי הם אינם חייבים בהכרח להיות יחסים חוזיים[1]. לכאורה עניין לנו בחוזה רגיל. על כן נקודת המוצא העקרונית היא, שחלים עליו כל כללי המשפט האזרחי ובהם דיני החוזים, התרופות, עקרונות ההשבה הנובעים מדיני החוזים, דיני עשיית עושר ולא במשפט וחוק הנאמנות. מכוח דיני החוזים חלים על חוזה העבודה עקרונות המסגרת של השיטה – העיקרון שאין לפגוע בתקנת הציבור ועקרון תום הלב במשא ומתן, בקיומו וביצועו של החוזה[2]. עם זה יש להדגיש כי אין אנו דנים בחוזה מסחרי רגיל, ועל כן גם חלותו של עקרון תום הלב על יחסי עבודה שונה מזו החלה על יחסים משפטיים אחרים, כגון יחסים מסחריים.

משפט העבודה צמח על רקע המאה ה18-, תקופת ההארה (enlightenment). בתקופה זו התפתחה קונספציית האוטונומיה של הרצון הפרטי, ובו העיקרון של חופש החוזים. הגישה הייתה כי הצדדים הם האחראים להסכמים שהם כורתים, ואל לה לשיטת המשפט להתערב – הדוקטרינה של laissez fair. הרעיון היה שמדובר במוסד משפטי עליו שולטים הצדדים והם בלבד. כל אשר מוסכם עליהם חל. על כן, על צד להיות זהיר ביותר ולבדוק היטב את הצד השני – caveat emptor – יזהר הקונה. לא נזהר הקונה ולא בדק את אשר קיבל מהצד השני, זו בעייתו שלו ואין מערכת המשפט מגנה עליו. הצדדים שולטים בחוזה שליטה מוחלטת. במאה הזו החלה שיטת המשפט להתערב בהסכמים בין צדדים. שיטות המשפט השונות חשו כי יש לעתים לצמצם את חופש החוזים בנימוקים של צדק, מוסר והגינות, הושם דגש רב יותר על היבטים אובייקטיביים על החוזה. קונספציה זו צמחה על רקע השינוי בתפיסה, המעבר מתורת משפט של מושגים לתורת משפט של ערכים[3]. שיטת המשפט מגנה על ערכים גם אם הצדדים לחוזה עצמם לא נתנו את דעתם עליהם. שיטות המשפט פיתחו דרכים של התערבות בחוזים. מציינת פרופ' ר' בן ישראל:

"...יש לנו עניין בתופעה חברתית המאפיינת לא רק את מערכת יחסי העבודה. המדובר בתהליך הדרגתי וכללי של החלפת חברה המושתתת על אושיות הlaissez fair- הליברלי בחברה המונעת בשמן ה'משפוט'. נוהגים לכנות זאת כתופעת ה'מדינה המתערבת' או בלע"ז 'activist state'. המדובר בתופעה אוניברסלית אשר שלבי התפתחותה וצורות ביטויה משתנים ממדינה למדינה בהתאם למסורתה, השקפת העולם החברתית הרווחת בה, מידת תיעשה, מצבה הכלכלי, אופיה החברתי, הרכבה המדיני ועוד"[4].

שימת הדגש על ערכים של הגינות וצדק חברתי כרסמה בחופש הבחירה כאשר כל שיטת משפט מצאה דרכים להתערבות בחופש החוזים[5]. בשם ההגינות והמוסר הוכנסו לחוזה על ידי המשפט המקובל תניות מכללא, נוסח חוזה נספח והתפתח העיקרון של השתק הבטחה[6]. המשפט הקונטיננטלי פיתח את עקרון תום הלב וביסס אותו. כל אלו בלי שהצדדים התכוונו סובייקטיבית לכך. מדובר בפטרנליזם הבא להגן על טוהר המידות ביחסים בין צדדים לחוזה.

עקרון תום הלב צמח במשפט הגרמני, ובעקבותיו במדינות אירופה אחרות תוך אימוץ תורתו של יהרינג על אשם בכריתת חוזה – culpa in contrahendo. אשם בכריתת חוזה הוא אשם בעת המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה. ה-B.G.B. הגרמני חוקק את סעיף 242 הקובע חובת ביצוע חיובים בתום לב[7]. בין שתי מלחמות העולם בתי המשפט בגרמניה הרחיבו בפסיקה את סעיף 242 ל-B.G.B גם לשלב הטרום חוזי, היינו, אומץ העיקרון של culpa in contrahendo, תוך שהם הפכו עיקרון זה ל"עקרון-על". היה זה בתקופת האינפלציה הדוהרת, כאשר בני אדם קבלו על עצמם התחייבויות שונות ולמחרת, עם ירידת ערך הכסף, התכחשו להן. בתי המשפט הגרמניים החילו את עקרון תום הלב על התחייבויות אלו ואכפו אותן. החל מסוף שנות העשרים החל עקרון תום הלב לכסות את כל שטחי המשפט בגרמניה, כולל חוזי עבודה, דיני חברות, דיון אזרחי ואף דיני המינהל הציבורי[8]. בגרמניה קיבל סעיף 242 כינויים כמו "מלכת ההוראות" או הסעיף החשוב ביותר בכל החקיקה. שיטות המשפט האירופאיות בדרכים שונים אימצו תורה זו כדרישת תום לב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ובקיומו של חוזה. זהו עיקרון חיצוני לחוזה ששיטת המשפט מחילה על החוזה כאשר היא סבורה לגבי חוזה מסוים שבחוזהן כפי שהוא נכרת בין הצדדים, אינו תואם את הסטנדרטים והערכים של החברה.

המחוקק הישראלי, בחוקקו מחדש את המשפט האזרחי, אימץ תורה זו בחוק החוזים (חלק כללי), - (להלן – חוק החוזים) הן לגבי השלב של משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה והן לגבי קיומו של חוזה (סעיפים 12 ו39- לחוק). בעזרת סעיף 61(ב) לחוק החוזים החיל המחוקק את הוראות חוק החוזים גם על פעולות משפטיות שמחוץ לדיני החוזים. עמד על כך הנשיא שמגר בעניין פנידר נ' קסטרו[9] בציינו:

"אמת המידה, המוגדרת בסעיף 12, היא תולדה של עקרון יסוד משפטי, החולש על כל תחומי המשפט... והיא חורגת מן התחומים של היחסים החוזיים".

בתי המשפט החילו, מכוח סעיף 61(ב), את העיקרון גם על פעולות של רשויות השלטון בתחום המשפט המינהלי. כך בעניין אזרניקוב[10] ציין הנשיא זוסמן:

"העיקרון המונח ביסודו של סעיף 39 הנ"ל מקורו במשפט הקונטיננטלי ואין הוא מוגבל לדרכי הביצוע של חיוב קיים בלבד. עקרון זה מחייב מעבר לזה, בהיותו ביטוי של כלל ההתנהגות האוניברסלי, הנדרש בין אדם לחברו, וכן בין אדם לרשות, אשר-על כן הוא חל גם במשפט הציבורי".

הנשיא זוסמן סמך על בג"צ סאי טקס[11] ועל סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי).

לקביעה לפיה עקרון תום הלב חל גם במשפט הציבורי משמעות מיוחדת במשפט העבודה באשר המעבידים הגדולים ביותר לפי שעה הם המדינה וגופים שלטוניים אחרים, כגון הרשויות המקומיות. עם הזמן עשויה מדיניות ההפרטה לשנות את התמונה. אל המעבידים הציבוריים יש לצרף גופים פרטיים הנותנים שירות לציבור, גופים שבמהותם הם גופים דו מהותיים ועל כן חלים עליהם, מכוח עקרון תום הלב, כללים מסוימים של המשפט המינהלי[12]. אוסיף עוד, כי מקום העבודה הוא מבחינות מסוימות מעין מדינה בזעיר ענפין. במקום העבודה קיים מעין "שלטון" של בעליו של המפעל. לו הפררוגטיבה להחליט באשר לדרך ניהולו של המפעל. העובדים הם בעלי חובות וזכויות במפעל. לכן, חשוב לעוסקים ביחסי עבודה לעמוד על מהותה של דרישת תום הלב במשפט הציבורי, לשאול ממנו עקרונות כלליים ולהחילם בשינויים המחויבים על יחסי העבודה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

דוידוב ג', "התניה על סטטוס ״עובד״ והשלכותיה" משפטים גליון נ(2), האונ' העברית ירושלים, (2020)

ל. י. אנידג'ר תרופת האכיפה בחוזים: תיאוריה דין ומציאות (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, הוצ' האוניברסיטה העברית בירושלים, נבו) (2020)

שלו גבריאלה, צמח א' דיני חוזים. מהדורה רביעית, הוצאת נבו (2019)

ע"ע 15868-04-18 גבריאל כותה נ' עיריית רעננה ואח', נבו 787-204-2021, ניתן ביום 07 אפריל 2021

Yanisky-Ravid, Shlomit, Making Physical and Virtual Sexual Harassment Illegitimate: The US #MeToo Movement and the Israeli Prevention Act (June 9, 2020). ABA Journal of Labor and Employment Law, Issue 2 of Volume 34 (2020)

תח