‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי פדופיליה באינטרנט?

תוכן עניינים

מבוא    

שאלת המחקר:  

טענת המחקר   

פדופיליה באינטרנט מבחינה משפטית      

שינוי שיטות ההפצה של פורנוגרפיית קטינים        

קיום מקומות דיון ותמיכה רגשית בטוחים עבור פדופילים   

אקטיביזם פדופילי אנונימי           

פעילות אנטי פדופילית ברשת     

חקיקה  

הצעות חוק       

ענישת פדופילים

חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין      

חקיקה  

משפט משווה – 

ארה"ב  

רישום ויידוע     

טיפול תרופתי לדיכוי היצר המיני כאמצעי למניעת רצידיביזם          

מאפייני העבריינים הפדופילים ברשת       

הבניית אמון בתקשורת באינטרנט           

קטינים נפגעי עבירות מין

קשרים באינטרנט          

זהות רבת פנים 

סוגי פדופילים   

גורמים להיווצרות הפדופיליה      

מאפייני הפדופיל

דפוסי הפדופיליה           

הערך המוגן הראוי משפטית וערכית        

פאניקה מוסרית - תשובה לביקורת ומבט לעתיד   

פרשת ימית : אוג' 2017 : הפרופסור מחיפה - פדופיל שצילם קטינים           

פרשת שאול שמאי 2017, המורה שהורשע בעבירות מין בתלמידות

סיכום   

ביבליוגרפיה      

העידן המודרני, עם עלייתה של רשת האינטרנט והפיכתה לאמצעי תקשורת מהיר, נגיש ורווח, הביא לשינויים רבים באופן בו פדופילים מתקשרים ופועלים האחד עם השני. מכיוון שהתקשורת באינטרנט היא אנונימית יחסית, ולא מצריכה הזדהות כלל, פדופילים רבים מצאו ברשת האינטרנט פלטפורמה בה יכלו לזהות עצמם כפדופילים ללא סיכון בחייהם האישיים.

הדבר הביא לכמה סוגי התפתחויות: שינוי שיטות ההפצה של פורנוגרפיית קטינים

פרסום דבר תועבה שבו מופיעה דמות קטין אינו חוקי בישראל, ובמרבית המדינות המערביות. עד לעליית הרשת, יצרניפורנוגרפיית קטינים היו מסכנים עצמם במיוחד בתהליך ההפצה והמכירה של התכנים אותם יצרו. אך מאז הפיכתה של הרשת נגישה לציבור הכללי, תעשייה זו משגשגת במיוחד דרך הרשת. על מנת להפיץ חומרי תועבה המכילים תמונות או סרטים של קטינים, אין יותר הכרח להפגש באופן פיזי עם הקונים. יתרה על כך, מכיוון שהרשת נגישה לקהל רחב מאד, יכולת ההפצה של כל מפיץ פורנוגרפיית קטינים הרבה יותר גבוהה, והוא יכול לפנות ישירות אל קהל היעד ברחבי העולם, ועם אמצעים שונים שהרשת מספקת, באופן שקשה מאוד לעקוב אחריו. [1]

בנוסף לזאת, התקשורת ברשת בטוחה, מהירה, מיידית וזולה, ולעתים עדיף ומשתלם בהרבה ליצרן התועבה להפיץ את התכנים שיצר באמצעות האינטרנט בזול, בביטחון, וללא המתנה.

קיום מקומות דיון ותמיכה רגשית בטוחים עבור פדופילים

פדופילים רבים ברחבי הרשת משתמשים בכלים שהרשת מציעה כמו צ'אטים ופורומים על מנת לדון ולהפגש, לחלוק חוויות ומחשבות ללא צורך להזדהות בשם או בפנים, חלקם על פני רשתות מוצפנות דוגמת Tor וFreenet. מאז סוף שנות ה90 קמו ונפלו אתרים רבים העוסקים בנושא הפדופיליה, בין אם בפרסום קישורים או מאמרים רלוונטיים לפדופילים המבקרים בהם, או על ידי ביסוס קהילה בה הפדופילים יוכלו לדון.

היתרון בקהילות אלו עבור הפדופילים הוא שהן מספקות להם תמיכה ואהדה אך לא בהכרח לגיטימציה למימוש נטיותיהם, באופן חוקי וללא הפחד בחשיפה או עימות עם גורמי החוק ראוי לזכור כי על מטפל חלה חובת דיווח לרשויות על פציינט אשר הוא מאמין כי קיים סיכוי סביר שיפשע. קהילות אלו מהוות מקום חברתי עבור המשתמשים בהן, וחלקן מעניקות להם כלים להתמודדות, עזרה ותמיכה רגשית שאותם לא יכלו לקבל אחרת.

ברשת קיימים אתרים חוקיים רבים העוסקים בפדופיליה ברבדים שונים, רובם בשפה האנגלית, חלקם בשפות אחרות. בשנת 2007 הוקם אפילו אתר עברי המגדיר את עצמו כ"אתר לאוהבי ילדים ישראליים". האתר גרר במהרה התייחסויות מצד התקשורת, אך נותר עומד על כנו שנים מספר. נכון לשנת 2015, האתר ירד מהרשת.

בגלל המצב החוקי העדין בו הפדופילים נמצאים ותפיסת הציבור אותם, יש להם קושי לבטא עצמם או לקרוא לשינוי באופן פומבי. רשת האינטרנט משמשת עבורם במה בה הם יכולים לקרוא לעולם, ולומר לו את אשר על לבם ללא חשש או פחד מחשיפה, הם כעת יכולים לקבוע סמלים משותפים אשר באמצעותם הם יכולים לזהות האחד את השני. את הבמה הזו מנצלים ארגונים כמו NAMBLA North American Man/Boy Love Association, והם זוכים לחשיפה הרבה יותר נוחה, זולה, מהירה ובטוחה מאשר אי פעם. בין השינויים שארגוני אקטיביזם של פדופילים קוראים להם: הורדת גיל ההסכמה, הורדת הפדופיליה מה DSM והתייחסות אליה כ"נטייה מינית". עד כה ארגונים אלו לא נחלו הצלחה כלל, אך רשת האינטרנט משיגה לדעות אלו חשיפה גדולה מאשר בעבר, ויחס בהתאם.[2]

מנגד, ישנם מאמצים רבים מצד ארגונים פרטיים ורשויות אכיפת חוק בכל רחבי העולם לאיתור וחשיפת הפדופילים הפועלים ברשת, לעתים בשיתוף פעולה ומבצעי הסגרה בין סוכנויות בינלאומיות.

אחד הארגונים אשר שם לו זאת למטרה הוא Perverted Justice, אשר מפעיל מתנדבים הפועלים ברשת ואוספים מידע אודות הפדופילים הפעילים בקהילות ובצ'אטים. למשך תקופה מסוימת הפעילו אתר בו אספו מידע אודות הפדופילים אותם הם ניסו לאתר באמצעות הרשת, אך הם בעיקר ידועים על השתתפותם כתחקירנים בתוכנית הטלוויזיה של רשת NBC האמריקאית: "לתפוס טורף" שזכתה גם לגרסה ישראלית בשם "ילדות בסכנה" אשר שודרה בערוץ 10 בהנחיית דב גילהר. מטרתה של התוכנית הייתה לחשוף ולעצור פדופילים מסוכנים לפני שיפגעו בילדים. זה נעשה על ידי התחזות של תחקירני התוכנית לילדים ברשת האינטרנט, והזמנה של פדופילים למפגש איתם למטרות מיניות. התוכנית זכתה לתהודה תקשורתית רחבה ולביקורת רבהעד לעת ירידתה מהאוויר.

למשטרת ישראל יחידה של אנשי מחשוב, שבין היתר עוסקת באיתור מפיצי פורנוגרפיית קטינים בישראל, או אנשים היוצרים קשר עם נערים ונערות ברשת על מנת לפתותם למפגש וקיום יחסי מין, והבאתם למעצר. משטרת ישראל פועלת גם באמצעות יחידת ההונאה במבצעי "עוקץ" יזומים והתחזות של שוטרות לילדות לצורך תפיסת ומעצר חשודים בעבירות הקשורות בפדופיליה. [3]

חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה מסמיך את בית המשפט להוציא צו המגביל את חזרתו של עבריין מין שהורשע בהיותו בגיר, לסביבת מגוריו או עבודתו של הקרבן באמצעות הטלת איסור ומגבלות שונות על מגורי העבריין ומקום עבודתו. מטרת החוק היא הגנה על קרבן עבירה מפני נזק נוסף שעלול להיגרם מהיתקלות חוזרת ונשנית בפוגעו תוך איזון זכויותיו החוקתיות של העבריין - ״בלי לפגוע במידה העולה על הנדרש בזכויותיו של עבריין המין״.

בסעיף 3 לחוק נאמר במפורש כי מדובר במניעת נזק נפשי לקרבן העבירה כאשר הערכת האפשרות לגרימת נזק נפשי לקרבן יכול שתתבצע על ידי חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט (סעיף 4). אמצעי האכיפה היחיד הנו ערובה כספית. זהו אמצעי אופציונלי אשר ייעשה בו שימוש בהתאם לשיקול דעת בית המשפט. התאמת המגבלה החוץ־עונשית בחוק זה לסיכונים הנשקפים מפדופיל ויעילות המגבלה, מוטלות בספק. ראשית, החוק בא למנוע נזק נפשי מקרבן העבירה.

כשמדובר בפדופיל יש לחשוש לנזק חריף יותר והוא נזק גופני ונפשי בעקבות פגיעה חוזרת באותו קרבן. נוסף על כך החוק נותן מענה לקרבן המסוים אך אין בכך כדי למנוע את הסיכון הפוטנציאלי לילדים אחרים שעלולים להיפגע. ידוע כי פדופילים פוגעים בקרבנות רבים ואין להם עניין מיוחד בקרבן ספציפי[6].

במובן זה ייתכן כי החוק מתאים יותר ליישום ולהשפעה במקרים של גילוי עריות, המאופיינים בפגיעות חוזרות ונשנות, על פי רוב באותו הקרבן. כמו כן ערובה כספית אינה ערובה אפקטיבית מספיק ככלל, ובמקרה של פדופיל בפרט, הואיל והוא נתון לדחפים מיניים חזקים שאינם ברי ריסון אפקטיבי, אף לא באמצעות מאסר ממושך. [7]

עינינו הרואות, כי לא חובת המעסיקים על פי חוק ולא הסנקציה המוטלת על העבריין עצמו מספיקים כדי להשיג את מטרת החוק. המעסיקים לא מרגישים בכובד המשא והדאגה לילדים על בסיס יומיומי, אם בכלל (שלא כמו הורים לילדיהם), והפדופילים עצמם משחרים לטרפם.

לסיכום, המשפט הישראלי כולל מערכת חוקים המסדירים מערך צעדים, הגבלות ותנאים הננקטים כנגד עברייני מין מורשעים (שריצו עונשם או לקראת שחרור לחופשה) כדי להגן מפניהם על הציבור כולו, לרבות קטינים.

כאשר בוחנים חוקים אלה דרך עדשת הפדופיליה ואת הקורלציה בין טיב המגבלה לבין מאפייני ההפרעה, תולדותיה השונות והסכנה הנשקפת, עולים ספקות וחששות כבדים באשר לאפקטיביות חוקים אלה בהגנה על ילדים מפני פדופילים.

ישנן הצעות חוק אחדות הנוגעות לפדופיליה ולעברייני מין בכלל. לא נרחיב יתר על המידה בשל היותן הצעות חוק בלבד ולא חלק ממפת המצב המשפטי הקיים, אך ניתן לראות בהן ביטוי להלכי הרוח הציבוריים והפרלמנטאריים.

יש לשער כי נוכח גל הפדופיליה ששטף את המדינה לאחרונה, מהלכי החקיקה יעברו להילוך גבוה בתקווה לראות תוצאות בקרוב. על שולחן הכנסת (באמצעות ועדת חוקה חוק ומשפט) ממתינות לדיון שתי הצעות חוק להשלמת חוק הגנה על הציבור על ידי הוספת פרק העוסק בשיקום מניעתי: הצעת חוק פרטית של חה״כ משה מוץ מטלון (חה״כ מיכאל איתן הגיש בעבר הצעה זהה): הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון - שיקום מניעתי), תש״ע־2009, והצעת חוק ממשלתית: הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון), תש״ע־2010. [8]

לינק: מצגת בנושא פדופילים, עברייני מין נגד קטינים ילדים/ילדות, פדופיליה ברשת

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

 דורון מנשה ואייל גרונר מהות הספק הסביר (הוצאת נבו, 2017).

לרנאו, חגית. עבריינות ואכיפת חוק. חיפה: הוצאת פרדס.

אסתר חיות "גבולות המשפט", ספר אדמונד לוי

 Ariel L. Bendor, Dancig-Rosenberg Hadar Unconstitutional Criminalization, New Criminal Law Review