‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד המדיניות חברתית ציבורית בישראל משפיעה על החרדים בנושא חינוך ודיור?

תוכן עניינים

מבוא

שאלת המחקר

הקהילה החרדית

היחס למדינה ולפוליטיקה

מבחינה כלכלית-חברתית

תרבות של קהילה מתבדלת

הקורונה והחברה החרדית

דיונים הלכתיים בענין הקורונה

הסברה לציבור החרדי והדתי ופסיקות הלכתיות

 חינוך וחרדים

לימודי ליבה

הרקע לגיבוש תוכנית הליבה

היקף לימודי הליבה בחינוך החרדי

מדיניות ציבורית של משרד החינוך לעודד מעבר לחינוך חרדי רשמי מתוקצב

ממצאי ההמחקר

 דיור של החרדים

דפוס המגורים

הציבור החרדי דוח תמונת מצב

מדיניות ציבורית של משרד השיכון לדיור חרדים

סיכום ביניים

סיכום

במענה לשאלת המחקר

ביבליוגרפיה

עבודה אקדמית זו תעסוק בחרדים. וביתר דיוק במדיניות חברתית ציבורית בישראל כמשפיעה על החרדים בנושא חינוך ודיור. יהיה נסיון לבדוק כיצד המדיניות חברתית ציבורית בישראל משפיעה על החרדים בנושא חינוך ודיור. תהא גם התייחסות לארועי הקורונה והחברה החרדית.

החברה החרדית בישראל הינה, לפי החישובים, כ-450,000 נפש, כ1\3 חסידים, 1\3 ליטאים, ו1\3 ספרדים. הפרדה זו הינה ניכרת לאנליזה, מכיוון ש-3 תת-הקומונות נפרדות זו מזו בצורות רבות (לבוש, מנהגים, מוסדות פוליטיים[1], מוסדות חינוכיים, משפטיים, תקשורתיים ועוד) , שבאים לידי ביטוי בחצרות ובזרמים שונים.

היהדות החרדית היא חטיבת זרמים ביהדות הרבנית האורתודוקסית, וחבריה ידועים בשם חרדים. החרדים מתאפיינים בהקפדה רבה על שמירת ההלכה היהודית, והם השמרניים ביותר מבחינה הלכתית ותרבותית. לפי דעה רווחת, מקור הכינוי "חרדים" הוא בספר ישעיהו (ס"ו, פס' ה'): "שִׁמְעוּ דְּבַר-ה', הַחֲרֵדִים אֶל-דְּבָרוֹ...". על אף שבמקורו משמש הביטוי כריבוי של "חרד", מקובל יותר הכינוי ליחיד "חרדי"‏. היהדות החרדית נולדה באירופה בעת המודרנית כתגובה לתהליכים שהחלו בעקבות האמנציפציה של יהודי אירופה וצמיחתה של תנועת ההשכלה.

הריכוזים העיקריים של היהודים החרדים הם במדינת ישראל, בצפון אמריקה (ובפרט באזור ניו יורק וניו ג'רזי) ובמערב אירופה. [2]

עד לסוף המאה ה-18 חיו מרבית היהודים באירופה בקהילות סגורות שבהן אורח החיים הדתי והתרבותי היהודי נשמר ככלל על ידי מרבית הקהילה, והממשק הכלכלי והתרבותי עם הסביבה הלא-יהודית היה מוגבל. עובדה זו החלה להשתנות, לאחר שתהליך האמנציפציה במרכז אירופה ובמערבה פתח בפני היהודים אפשרויות חדשות של מסחר ותעסוקה מחוץ לקהילה. כתוצאה מכך הפכו יהודים רבים למעורבים הרבה יותר בחברה הכללית, תוך אימוץ מנהגים, לבוש, תרבות ואורח חיים. כבר קודם קראה תנועת ההשכלה המוקדמת ליהודים לאמץ מהתרבות והידע של החברה הסובבת, אך השפעתה לפני התמורה במעמדם האזרחי הייתה מועטה‏. לפתיחות לעולם הרחב נלוו תהליכים של חילון, התבוללות והתנצרות בקנה מידה גדול. כמו כן, נשמעו בתוך החוגים היהודיים קריאות לתמורות דתיות מרחיקות לכת מצד המשכילים, שחלקם היו מבשרי היהדות הרפורמית. מגמות אלו היו לצנינים בעיניהם של היהודים הדתיים השמרניים במרכז אירופה, שראו בהן סכנה ברורה למסורת והמשך קיום הדת. בניסיון להימנע מהיחשפות לחידושי העת המודרנית, היו כאלה שדגלו בהסתגרות קהילתית ודתית ובעמדות מחמירות יותר מאשר היה מקובל בעבר.

המייצג הבולט של גישה זו, שנחשב לאחד האבות המייסדים של התפישה החרדית שהתגבשה במהלך המאה ה-19, היה הרב משה סופר (החת"ם סופר) מפרשבורג, אשר טבע את אחד ממטבעות הלשון המזוהים עמה, "חדש אסור מן התורה". במקור, נאמר ביטוי זה על סוגיית איסור האכילה מהתבואה החדשה (שנקראת "חדש") לפני שמניפים את העומר בבית המקדש. החת"ם סופר העניק לביטוי משמעות חדשה, לפיו כל שינוי במנהג ישראל החשוד כקשור לרוחות החדשות אסור, גם אם אינו סותר במפורש את התלמוד והפוסקים‏. לחת"ס הייתה השפעה רבה במרכז היבשת, ובארצו הונגריה התעצבו גילוייה הראשונים של המגמה המחמירה החדשה. כמה שנים לאחר מותו התנקזו מגמות הרפורמה לתנועה בגרמניה, שהמריצה את הציבור המסורתי הקטן שם להתגוננות. העימות במרכז אירופה בין השמרנים לציבור היהודי המשתלב הוביל ב-1871 לפילוג קהילות מלא בהונגריה בין שני המחנות. ב-1876 התאפשר גם לאורתודוקסים בגרמניה לפרוש מהקהילות הממוסדות. רק חלק קטן מהם נענו לקריאת רש"ר הירש לעשות זאת ולהקים עדות בדלניות ומחמירות, בעוד הרוב נותרו בתוך הגופים הישנים[3].

הקצב האיטי בו התקדמו המודרנה ושוויון הזכויות למזרח אירופה איחר את הופעתם של תהליכים כאלה בפולין הקונגרסאית ובתחום המושב, שם נותרה החברה היהודית מסורתית במידה רבה. רק בשנות ה-70 של המאה ה-19 החל להסתמן משבר. לקראת סוף המאה סחפו הסוציאליזם והציונות רבים מהצעירים. התעוררותה של האחרונה, בעיקר, נתפסה בידי הדתיים השמרנים כאיום פנימי, בגלל האופי החילוני שלה ושל מנהיגיה ורצונה לעצב את היהדות כלאום. בהקשר היסטורי זה קמה תנועת אגודת ישראל, ששאפה לייצג את כלל החרדים אך נדחתה בידי רבים מהשמרנים יותר, בעיקר בהונגריה וגליציה וגם בקרב חוגים מסוימים בליטא ופולין. עד היום מתאפיין רוב הציבור החרדי בהסתייגות מהתנועה הציונית, הסתייגות שבאה לידי ביטוי בדרגות שונות – מאדישות ועד התנגדות חריפה. עקב הסתייגות זו וכן עקב חשש מחילון, רוב הרבנים החרדיים לא עודדו עלייה המונית לארץ ישראל בתקופה שבין מלחמות העולם. הסתייגות זו מהתנועה הציונית היא אחד ההבדלים האידאולוגיים בין היהדות החרדית לציונות הדתית.

אעפ"י החילוקים הרבים והמשמעותיים בין הקבוצות, ישנו בדיון בין החוגים השונים בנוגע לזווית המגדרית ולזווית הדתית בהקשר לטכנולוגיות תקשורת, למשמעויות המוענקות להן ולשימוש בהן. מצד אחד מדובר בקהילה דתית מאוד, המתנגדת לשינויים ולמודרנה, מסתגרת ומתבדלת מרצון, ומצויה בתחושה של איום קיומי ורוחני מתמיד מצד החברה החילונית. מצד שני, כתוצאה משילוב של סיבות כלכליות, חברתיות, פוליטיות ופסיכולוגיות, החרדים אינם יכולים להתנתק מהחברה הישראלית על רקע חייהם לצד חילונים, " אחד הבעלים ממגזר החרדי ציין: המשפחות שלנו עוזרות לנו בכל מה שאנחנו צריכים, אנחנו חיים מהבסיס ולא קונים דברים לא נחוצים, לא קונים מותגים ומסתפקים במועט- קשה לתת מותרות לחמישה ילדים." והשתתפותם בתהליכי קבלת החלטות במוסדות הפוליטיים[4] והכלכליים המרכזיים . כיוון שאחד מעקרונותיה של היהדות החרדית היא מחויבות ללימודי תורה, אשר מהווה את תחום הלימודים הלגיטימי היחיד עבור הגברים, הפכו הנשים החרדיות במקרים רבים למפרנסות המשפחה יחידות, זאת בנוסף למילוי התפקידים הנשיים המסורתיים בקהילה זו: הקמת המשפחה, גידול וחינוך הילדים ותחזוקת הבית. בשל מחויבות כפולה זו, הפכו אפשרויות התעסוקה מהבית למבוקשות ביותר, וכך הפכו מקצועות הכוללים שימוש בטכנולוגיות תקשורת מתקדמות, ובהן המחשב והאינטרנט, לפופולאריות מאוד בקרב הנשים החרדיות. עבודות מזן זה תרמו לקהילייה החרדית בתחרותה עם הפחד מפני יציאתן של הנשים לפרנסה מחוץ לבית, שבה עשויות הן להיחשף לערכים חילוניים הסותרים לרוח הקהילה .

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

דן סואן, שמאל, ימין: מחלומות חירות וצדק ללאומנות — סיפורה של החברה הישראלית, הוצאת פרדס.

קימי קפלן, נורית שטדלר (עורכים), מהישרדות להתבססות: תמורות בחברה החרדית בישראל ובחיקרה, מכון ון ליר בירושלים והוצאת הקיבוץ המאוחד

נסים ליאון, חרדיות רכה: התחדשות דתית ביהדות המזרחית, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי