‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי עבירת הגניבה במשפט העברי ובמשפט הישראלי?

תוכן עניינים

הקדמה אישית

מבוא

שאלת המחקר

מה דינו של גנב?

מהי נטילה שאינה גניבה?

דוגמא לפסיקה בנושא גניבה- משפט ישראלי

דוגמא 1

דוגמא 2

דוגמא לפסיקה בנושא גניבה- משפט עברי

משפט קדום- משפט עברי

משפט עברי: גניבה או גֶּזֶל

גניבה - משפט עברי

מקור האיסור

תשלומי כפל

תשלומי ארבעה וחמישה

החילוק בין גנב לגזלן

חומרת הגניבה

גניבת דעת

גניבה ספרותית

גזל

עשה 'והשיב את הגזילה'

העדר חיוב קנסות בגזל

גניבה

גזל הרבים

גזל הגר

סוגי גזילה אחרים

איסור גזל וגניבה באסלאם

במשפט הישראלי

הריבית

שיקולי הגינות ומוסר

עשיית עושר ולא במשפט

החמרה? הקלה? והשימוש במאסר

גניבה היא מצוות לא תעשה מהתורה על לקיחת חפץ מבעליו בחשאי, ללא ידיעת הבעלים. בשונה מאיסור גזל שנעשה בגלוי בכוח הזרוע, גניבה נעשית בהיחבא ללא ידיעת דעת הבעלים.

דיני הגניבה והגזל שונים בפרטי דיניהם, כגון בתשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה שאינם נוהגים בגזל.

דין מיוחד שנאמר בגניבה ואינו קיים בגזילה, הוא חיוב כפל, לפיו אדם שגנב ונמצאה הגניבה בידו, חייב לשלם פי שניים משויי החפץ שגנב, דין זה נלמד מהכתוב: "אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם" ספר שמות,פרק כ"ב, פסוק ג'.

הבעיה חריפה בייחוד על רקע חוק העונשין המנדטורי הקיים, שהעבירות הקבועות בו מוגדרות באופן רחב מאוד ומדי, ועונשיהן המרביים ("עונשי המכסימום"), שגם אותם ירשנו מן המנדט הבריטי על ארץ ישראל, הם מופרזים בעליל, ולכן אין בכוחם להדריך את השופטים.

אין כמעט כתיבה משפטית סדורה בנושא הפנולוגיה של עבירות גניבה והתפרצות.

שינוי משמעותי בחקיקה הנוגעת לענישה הוא הכרחי, אלא שאין להסתפק בטלאי נוסף שיוצמד לחוק העונשין הארכאי. לפיכך הוצע ע"י מלומדים כי תוקם ועדת מומחים אשר תנסח מחדש את חלק העבירות שבחוק הפלילי תוך ביטול עבירות חסרות הצדקה או מיותרות, תוך צמצום היקף העבירות שתיוותרנה תוך הקפדה על הגדרות בהירות ומדויקות, ותוך הנמכה ניכרת של העונשים המרביים כך שיהיה ניתן להתייחס אליהם ברצינות ואל דבר המחוקק בכבוד. [1]

על המחוקק לבנות סולם ענישה רציונלי, שיקיים את עקרון הפרופורציה – הן בין חומרת העבירה לבין עונשה הן בין כל עבירה לבין העבירות האחרות. בנוסף, יש לקבוע בחלק הכללי של החוק נסיבות מיוחדות – מקלות ומחמירות – וכן את העיקרון המנחה בענישה. כך תינתן הדרכה משמעותית לאזרח – מה מותר ומה אסור – בהתאם לעקרון החוקיות ולכלל "אין עונשין אלא אם כן מזהירין". כך תינתן הדרכה משמעותית של המחוקק לשופטים הן באשר לעצם פליליות המעשה הן באשר לענישה, בהבדל מן ההדרכה האפסית והעלובה שמספק להם החוק כיום.

דברים נכוחים אלו, נכונים שבעתיים לנושא הפנולוגיה של עבירות גניבה והתפרצות. אי הסדר הפנולוגי וחוסר האחידות בענישה בעניין זה משווע. ענין זה עולה ממחקרם של חסין וקרמניצר במאמרם "עבירת ההתפרצות – המשתנים המשפיעים על מידת האחידות בענישה" ואף ביקורתו של א' טננבוים אינה חולקת על כך במאמרו "על האחידות בענישה (הערות למחקרם של חסין וקרמניצר)".

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

אורן גזל אייל ״התפתחויות במשפט הפלילי המהותי והדיוני " דין ודברים ט תשע"ו (2017)

איתמר מירון, סדר הדין האזרחי בין מהות לפרוצדורה במשפט העברי ובמשפט הכללי, עבודה לשם קבלת תואר ד"ר, דין תורה