‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי הרצח בחברה הערבית?

תוכן עניינים

מבוא

שאלת המחקר

סיבות לרמת הפשיעה הגבוהה במגזר

משטרת ישראל וערביי ישראל

אחוז גבוה של רציחות בחברה הערבית והבדואית בפרט

מקרי רצח 

נקמת דם באסלאם ובמיוחד בחברה הבדואית

ענישה

רצח נשים במגזר

תיאוריות פסיכולוגיות וסוציולוגיות של אלימות

מצבה של האישה הערבייה בישראל והקשר לאלימות נגד נשים

מושג כבוד המשפחה בחברה הערבית בישראל

בתי המשפט ורצח על כבוד המשפחה בחברה הערבית בישראל

רצח על רקע "חילול כבוד המשפחה" בעולם הערבי

משפט משווה

רצח על רקע כבוד המשפחה במצרים

דיון וסיכום

רשימת מקורות

דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת עוסק בפשיעה בחברה הערבית בישראל. לפי הדו"ח, ערבים, המהווים כ-20 אחוז מאזרחי ישראל, היו 41% מכלל החשודים בתיקי רצח; 36% בתיקי ניסיון רצח; 36% בתיקי תקיפה חמורה; 41% בתיקי הצתה; 36% בתיקי שוד וב־43% בתיקי שוד בנסיבות מחמירות. בנוסף ישנם סוגי פשיעה ייחודיים למגזר זה כגון קטטות בין חמולות.

דו"ח ועדת המחקר של הכנסת קבע כי אף על פי שערביי ישראל מהווים כ-20% מכלל האוכלוסייה, הרי שכ-40% מכלל העבריינים בבתי הכלא בישראל בגין עבירות של אלימות במשפחה היו ערבים, ונתון זה "בולט במיוחד לאור העובדה ששיעור התלונות על אלימות במשפחה במגזר הערבי נמוך מאוד לעומת חלקם באוכלוסייה הכללית" (רק 11.8% מכלל התלונות בנושא אלימות במשפחה הוגשו על ידי נשים ערביות"). בולט גם מקומן של עבירות נקמת דם ורצח על רקע כבוד המשפחה. 

לפי נתוני המשרד לביטחון פנים, לפני 4 שנים, היו ערבים מעורבים ב-67% מהרציחות בישראל, 70% מניסיונות הרצח, 38% מן התקיפות החמורות, 36% ממעשי השוד ו-52% מההצתות.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנוגע לעבירות תנועה, לפני 4 שנים, שיעור הנהגים הגברים הערבים המורשעים בשנה גדול בכחמישים אחוזים משיעור הנהגים היהודים המורשעים, אך אצל הנהגות שיעור ההרשעות של ערביות ויהודיות זהה.

על פי הדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לרמת הפשיעה הגבוהה כמה גורמים עיקריים:

היות החברה הערבית ברמה סוציואקונומית נמוכה בהשוואה לכלל האוכלוסייה. פערים חברתיים, עוני ואבטלה הם פעמים רבות גורם המדרבן לפשיעה.

תהליך התפרקות התא החמולתי ומעבר למבנה של משפחה גרעינית. תהליך זה, אשר קשור לתהליכי מודרניזציה ומאפיין גם חברות ערביות אחרות באזור, גורר עמו היחלשות הסמכות של ראש המשפחה המורחבת, כמו גם של מנהלים ומורים במוסדות חינוך. היחלשות הסמכות היא פתח לתופעות אלימות ופשיעה.

ביטוי לסכסוך בין החברה הערבית ליהודית בישראל, על רקע הפקעת אדמות, אפליה בתעסוקה ומגמות בסכסוך הישראלי-ערבי בכלל.

תהליך גיבוש זהות קבוצתית או פוליטית. לתהליך זה שני ראשי חץ המובילים לכיוונים שונים - אליטה חילונית המובילה קו של "מדינת כל אזרחיה" כפתרון לחברה הערבית בישראל, ואליטה דתית-איסלמית החותרת לכינון חברה איסלמית כמטרה ארוכת טווח.

אחוז השוטרים הערבים נמוך בהרבה מאחוזם באוכלוסייה. כך, למשל, כ-1.8% מהשוטרים הם ערבים מוסלמים. על פי הדוח שהוגש לוועדת הפנים "אחת הדרכים שננקטות כדי להגביר את אכיפת החוק בקרב הערבים בישראל היא צירוף יותר אזרחים ערבים לשורות המשטרה. צעד זה עשוי להגדיל את אמון האוכלוסייה במערכת אכיפת החוק מצד אחד, ולשפר את יכולת המשטרה לטפל באירועי פשיעה באוכלוסייה הערבית עקב ההיכרות של השוטרים הערבים עם השפה והמנטליות של האזרחים הערבים." המשטרה נוקטת מספר צעדים להגדיל אחוז זה, ומקיימת קורסי הכנה לגיוס למשטרה.

בין משטרת ישראל לחברה הערבים קיים מתח הנובע גם מן המתח הלאומי והדתי בין יהודים לערבים וגם מתחושת הזנחה שגברה ככל שהמשטרה הדירה את רגליה מן הכפרים והעיירות. בעשור השני של המאה ה-21, מדינת ישראל השקיעה משאבים רבים להגברת האכיפה והנוכחות במגזר הערבי, ובכלל זה פתיחת תחנות משטרה ביישובים הערביים ובמזרח ירושלים. מנגד יש גורמים במגזר הערבי המגיבים בהתנגדות ובעוינות למגמה ולעיתים ועדות התכנון מקומיות מסרבות להקצות שטח להקמת תחנות משטרה ביישובים ערביים.

לפני כחמש שנים מונה לראשונה קצין משטרה בדרגת ניצב מהמגזר הערבי, ג'מאל חכרוש. חכרוש מיועד לעמוד בראש מנהלת חדשה לשיפור והנגשת שירותי המשטרה ביישובים הערביים.

בעבר הגיע המפכ"ל בשעתו רוני אלשיך לכנסת ובפיו בשורה: אחוז פענוח מקרי הרצח בחברה הערבית נמוך רק במעט מזה שבחברה היהודית (ונע סביב 50%). יותר משנתיים חלפו מאז, והמשטרה לא פרסמה נתונים נוספים, ומערימה קשיים על ניסיונות לקבלם. מראשית שנת 2019 נמנו 91 מקרי רצח בחברה הערבית קצת יותר משליש מהם פוענחו. בחברה היהודית אחוז הפענוח גבוה היום בהרבה, ונע סביב ה–60%.

השימוש התכוף בנשק בחברה הערבית לצד הקלות שבה ניתן להשיג רובה, אקדח או אמצעי לחימה אחר, הקימו באחרונה מחאה ציבורית רחבה. אלא שבינתיים הפגנות אלו לא הביאו לשינוי, כי אם הדגישו בעיקר את חוסר האפקטיביות של המשטרה בפעולותיה לשים יד על אמצעי הנשק ולצמצם את מספר מקרי הרצח.

ויש גם משתנה נוסף המשפיע על התמונה — חוסר האמון של ערביי ישראל במשטרה. היבט זה בולט במיוחד במבצע איסוף הנשק הנוכחי של המשטרה: אף כי הוצעה חסינות מלאה למי שיחזיר אמצעי לחימה, עד תום המבצע נאספו רק כעשרים כלי נשק, מרביתם ישנים מאוד. זאת בשעה שעל פי הערכות במשטרה, קיימים יותר מ–150 אלף כלי נשק בציבור הערבי, מספר שאינו כולל אמצעי לחימה נוספים המחזקים באופן לא חוקי.

אך סוגיית האלימות במגזר הערבי איננה רק הבעיה של המשטרה. מצד אחד אפשר לראות אותה כעוד דוגמה לאופן שבו ממשלות ישראל לדורותיהן הזניחו את החברה הערבית — היא החצר אחורית כשזה נוגע לפשע, היא אותה חצר גם בתחומים אחרים כמו חינוך, רווחה, תשתיות ואחרים. 

ויש גם צד נוסף, שהוא הציבור הערבי עצמו, שבו במשך שנים לא קם קול מחאה חד וברור נגד השימוש הנפוץ בכלי נשק (למשל בשמחות). למעשה, רק באחרונה החלו ראשי רשויות ונציגי ציבור לצאת בגלוי נגד אחזקת נשק והקלות שבה הופך סכסוך פעוט לריב מדמם.

לינק: מצגת רצח במגזר הערבי נקמת דם, ערביי ישראל, בדווי, ערביי ישראל, החברה הבדואית

(בעבודה האקדמית כ-30 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר כוח אדם לשנת 2020, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסומי למ"ס, לפ"מ, ירושלים (2020)

בועז סנג'רו ביקורת דיני העונשין הישראליים (הוצאה אקדמית נבו, ירושלים) (2019)

 מאיר חטינה ומוחמד אל־עטאונה (עורכים), מוסלמים במדינת היהודים: דת, פוליטיקה, חברה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018.

רועי מרום, דיני הפגיעה בגוף ובנפש בעת העתיקה ובאסלאם הקדום, עבודת תיזה, אוניברסיטת תל אביב

תח-0, 6