‏290.00 ₪

תוכן עניינים

תיאוריית ההתפתחות של אריקסון

התיאורטיקן אריקסון מציג במחקריו בנושא תיאוריית השלבים

התאוריה הפסיכואנליטית של פרויד

התפתחות האישיות בשלבים

השלבים

השלב הראשון נקרא השלב האוראלי.

השלב השני נקרא השלב האנאלי

השלב השלישי נקרא שלב ה"פלי".

השלב הרביעי הוא שלב החביון

השלב החמישי נקרא השלב "גיניטלי"

חלקי המודעות

מודע

אמפתיה

שלבי ההתפתחות הקוגניטיבית

התקופה הסנסורית מוטורית

השלב הקדם-אופרציונלי

שלב האופרציות המוחשיות

שלב האופרציות הפורמליות

ביקורת על פיאז'ה

התפתחות חברתית-רגשית

גילאי 0–3

יכולת זיהוי רגשות

חשיבות הרגש

גילאי 3–7

התאוריה הביהביוריסטית-

התיאוריה ההתנהגותית

תורת הלמידה

סיכום

ביבליוגרפיה

בניגוד למודל הפסיכואנליטי של פרויד, התיאוריה של אריקסון מציעה ומשלבת דגם התפתחותי רחב המציב את ההתפתחות והגדילה של הילד על בסיס ההתפתחות האמוציונאלית על רקע המסגרת הבין אישית, והחברתית תרבותית שבה הילד גדל. [1]

אריקסון מציע תיאוריה פסיכולוגית חברתית רחבה יותר, אשר מדגישה את הדרך שבה מרכיבים ביולוגיים, פסיכולוגיים, וחברתיים-תרבותיים משתלבים יחד בהתפתחות הנפשית של הילד ושל המבוגר. המודל ההתפתחותי של אריקסון מתבסס על כשמונה שלבים התפתחותיים, המקיפים את כל מהלך החיים מלידה ועד זקנה. כל אחד משלבי ההתפתחות מביא עימו "משברי התפתחות" (Developmental crisis), ייחודי משלו. כל משבר מסוג זה עלול להוביל לתופעת "תגובה רגרסיבית" מצד האדם. אריקסון מדגיש תמיד, שהאדם מסוגל להתמודד בהצלחה עם המשבר ההתפתחותי שהוא נתקל בו בעזרת כוחות האני העומדים לרשותו. בטענה זו ניתן לראות שוני בין גישתו של פרויד לבין אריקסון בתפיסה הפסימית שהוצגה על ידי פרויד אשר נוטה באופן תמידי להדגיש את הסיכון להתפתחויות פתולוגיות למיניהן. אריקסון טוען כי עצם הופעתו של משבר התפתחותי הינו אתגר ייחודי הטומן הזדמנויות חדשות לצמיחה ולגדילה. [2]

התיאורטיקנים פרויד, ואריקסון ייחסו לתהליכי גמילה מחיתולים חשיבות רבה בתהליך התפתחותו הטבעית של הילד, על פי התיאוריות והמחקרים של התיאורטיקנים עולה כי גיל הגמילה הוא גיל שבו מוצא הילד סיפוק במגע באיברי ההפרשה שלו, ולכן מן הראוי למען המשך תהליך התפתחותו לא להפעיל לחץ רב מידי על הילד. הסיבה שיש למנוע מהפעלת לחץ רב מידי על הילד היא בכדי לא לגרום לילד נזק רגשי.

עיקר התמקדותו של אריקסון בביסוס התיאוריה הפסיכו-חברתית במשך חייו של האדם חולקה לכדי שמונה שלבים. אריקסון טוען כי בכל שלב התרחש סוג של עימות מרכזי אשר במהלכו האדם חווה סוג של קונפליקט. [3]

הנני מעוניינת להתמקד בעיקר בשלב השלישי העונה לקריטריון לפי אריקסון כיוזמה מול אשם, בשנות הילדות הראשונות של האדם לאחר שהחל לקבל עצמאות ראשונית ניצב האדם בפני סוג של שליטה עצמית, סוג של קונפליקט הקשור בעצמאות ובתחושת הביטחון העצמית הראשונה. אך עם זאת אריקסון מציב מספר שאלות במחקרו כדוגמת מה תהיה התייחסותה של הסביבה לגבי עצמאותו, מה תהיה תגובת הסביבה למעשיו, ליוזמותיו, וכד'. האם הסביבה תגלה עבורו אהדה לפעילויותיו, האם תתייחס בכבוד למעשיו, או תנהג בסלחנות כלפיו. [4]

אריקסון העלה את כל השאלות הללו במטרה להגיע לתובנה אחת ועיקרית "העצמת הילד", אריקסון טוען כי הסביבה חייבת לראות וכתוצאה מכך להפעיל תובנות רגשיות באשר להעצמת הילד. הנימוקים לכך יהיו בתובנה כי ילד שיגדל תחושה שהוא יכול לסמוך על עצמו ולנסות דברים חדשים. הוא יהיה ילד בעל יוזמה, שאינו נרתע מלחקור דברים בכוחות עצמו ואף לבצע אותם. לעומת-זאת, אם הסביבה תסתכל בעין רעה על יוזמות של הילד, לא תדע להעריך את עצמאותו ולא תגלה הבנה כאשר ישגה, הילד יפתח תחושת אשָם תמידית. הוא ישתדל שלא ליזום ושלא לנסות, וכאשר כבר ינסה לעשות משהו, קרוב לוודאי שייכשל בשל חוסר ביטחון-עצמי, מה שיגרום להגברת תחושת האשם אצלו.

יש לציין כי בעוד שבשלב 1 הייתה זו רק אמו של הילד, ואילו בשלב 2 – הוריו, כאן המעגל הרלוונטי הוא כל המשפחה – אותה סביבה קרובה שהילד בא איתה במגע יומיומי וחי את חייו במסגרתה. דוגמה אופיינית לשלב זה היא העמידה של הילד על זהותו המינית, על כל הקשור בכך. הורים שיעודדו את ילדם ללמוד להכיר את גופו, ויגלו פתיחות בנושא זה, ישדרו לילד תחושה שהעובדה שהוא מתעניין, חוקר ולומד היא בעלת ערך, ובכך יִטּעו בו את האומץ והביטחון לחקור ולנסות בכל תחום אחר בחיים. הורים שיכעסו על הילד על העיסוק שלו בגופו וישדרו לו שהדבר פסול, יעוררו בו תחושת אשם וחוסר-בטחון עצמי, שילוו אותו בהמשך חייו.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

The Blackwell Encyclopedia of Sociology. Blackwell Encyclopedia of SociolOnline". www.sociologyencyclopedia.com. (17.4.2020)

Solms, Mark (2018). "The scientific standing of psychoanalysis". BJPsych International. 15 (1): 5–8

 [4] דניס סוכודולסקי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בכעס ובתוקפנות אצל ילדים, מאנגלית: כרמית גלעד.‫ הוצאת אח