‏270.00 ₪

החיבור דן בעיקר באפשרות לבטל דבר חקיקה. ברוב המדינות הנסקרות אפשרות זו קיימת, אולם יש גם מודלים של ביקורת שיפוטית המגבילים אותה עד כדי שלילתה. למשל, בהולנד אין לבחון את התאמתם של חוקים ושל אמנות לחוקה; בנורבגיה אין לבטל חוק, אולם אפשר לפסוק פיצויים אם נגרם נזק בגינו; בבריטניה בתי-משפט יכולים להכריז על אי-התאמתה של חקיקה לחוק זכויות האדם, אך לא לבטלה. למען הנוחות, בהצגת הדברים תיעשה חלוקה בין שיטות שיש בהן סמכות לבטל דברי חקיקה ובין כאלה שבהן היא מוגבלת, כפי שיפורט להלן.¹ בחיבור נעשית הפרדה בין השיטה הביזורית, שבה לכל בתי-המשפט יש סמכות לבחון את התאמתו של חוק לנורמות חוקתיות (ארה״ב, קנדה) ובין השיטה הריכוזית, שבה מוסמך לעשות כן רק בית-המשפט לחוקה או בית-המשפט העליון של המדינה (למשל גרמניה, פולין, איטליה ודרום-אפריקה).

בחיבור זה נדונה ביקורת שיפוטית על תוכנה של חקיקה, ולא על הליך החקיקה ופגמים שנפלו בו.² מועד הביקורת מצוין כשהדבר רלוונטי. למשל נמצא כי בצרפת ובשבדיה יש מנגנון לביקורת שיפוטית טרם השלמת החקיקה. בצרפת מנגנון הביקורת מוגבל לשלב זה בלבד.

עוד יצוין כי ככלל, בחיבור זה נעסוק בביקורת שיפוטית שעניינה התאמתו של דבר חקיקה לחוקה. בחלק מהמדינות בתי-המשפט עשויים לבחון את התאמתו של חוק גם למקור אחר, כגון המשפט הבין-לאומי (לעניין זה ראו למשל ציכיה, צרפת ואוסטרליה).

ביקורת שיפוטית המאפשרת ביטול חקיקה: המודל הריכוזי

על-פי המודל הריכוזי, הנפוץ באירופה, מוקם גוף שהוא בעל הסמכות הבלעדית לערוך ביקורת שיפוטית. בקטגוריה זו נכללות מדינות שמופעל בהן מודל זה והוקם בהן בית-משפט לחוקה. בית-המשפט לחוקה הוא הגוף היחיד שרשאי להכריז על בטלות דבר חקיקה.