‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד משתקפת עדות ילדים בהליך הפלילי?

תוכן עניינים 

רקע. 

התיקון לחוק לתיקון דיני ראיות – חקירת תלמידים כקרבנות או כעדים 

חוקר נוער בכיר. 

לשון תיקון החוק. 

עיקרי החוק העיקרי 

טובת הילד. 

נימוקים הקשורים בעשיית הצדק. 

הנימוקים כנגד ההסדר המאפשר העדה בידי ח"נ 

דוגמה לפסיקה עדכנית בנושא : הרשעה בביצוע עבירות מין על בסיס עדות מתלוננת קטינה. 

עיקרון הסוב-יודיצה. 

מי נושא בעול הסוב-יודיצה?. 

מעמדה המשפטי של העיתונות. 

החובות המשפטיות הנובעות מתפקידיה החברתיים של העיתונות. 

תפקיד התקשורת במשפט. 

השפעת התקשורת על ההליך הפלילי 

שינויים בתפקיד התקשורת במשפט משנות ה-80 ועד היום.

יחס השופטים לתקשורת במרוצת השנים.

משפט משווה- ארה"ב. 

סוב- יודיצה. 

על יחסים ישירים בין שופטים ובין התקשורת. 

הופעת עורכי דין בתקשורת. 

אמירה אישית. 

סיכום

ביבליוגרפיה

פסיקה

מקורות בעברית בנושא תקשורת ומשפט

מקורות באנגלית

במהלך השנים נקבעו כללים רבים להגנה על פרטיותם של קטינים. אלה נמצאים בחוקים שונים ובהנחיות המיועדות לכלי התקשורת.

תקשורת חופשית ועצמאית היא אחת מאבני היסוד של כל חברה דמוקרטית, ויש לשמור על חופש זה מכל משמר.

עם זאת, חופש העיתונות וחופש הביטוי אינם בלתי מוגבלים, ויש שעליהם לסגת מפני ערכים וזכויות אדם חשובים לא פחות.

שמירה על כבודם של ילדים וזכויות הפרט שלהם, בכלל, ושל קבוצות ויחידים בתוכם המצויים בסיכון, באופן מיוחד, עשויים לא אחת להגביל את חופש הביטוי.

״חופש הביטוי הוא מערכיה הבסיסיים של המדינה... הגנה זו אינה משתרעת בכל אותם מקרים בהם חופש הביטוי צריך לסגת מפני ערכים אותם החברה מצאה ראויים להגנה... במצבים אלה קיים אינטרס חברתי מהותי להגביל את חופש הביטוי, כדי להגן על אינטרסים חברתיים חשובים, כגון הגנה על ענייניו של קטין״.

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מגן הן על חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת והן על הזכות לפרטיות וצנעת הפרט. כאשר שתי זכויות אלה מתנגשות זו בזו, וזכות הקטין לפרטיות עומדת מול זכות הציבור לדעת, ״ידה של זכות הקטין לפרטיות על העליונה״.

במהלך השנים נקבעו כללים רבים להגנה על פרטיותם של קטינים. אלה נמצאים בחוקים שונים ובהנחיות המיועדות לכלי התקשורת.

עם זאת, לא אחת נחשפים ילדים באמצעי התקשורת השונים, בניגוד לכללים ולחוקים הללו. יותר משיש בכך זדון או הפרה במתכוון, יש בכך כדי להעיד על חוסר תשומת לב ואולי אף על חוסר ידע לגבי המותר והאסור בחשיפת קטינים. זאת במיוחד על רקע העובדה, שהוראות החוק וכללי האתיקה הרלוונטיים פזורים במקומות רבים ושונים.

קטין הוא מי שטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים.

עם זאת, איסורי הפרסום המתייחסים לפרטיו של נאשם קטין מתייחסים למי שהיה קטין בעת הגשת כתב האישום נגדו(כלומר, אם הקטין בגר תוך כדי המשפט - ימשיך לחול איסור הפרסום. לעומת זאת, אם הנאשם היה קטין בעת ביצוע העבירה, אך כתב האישום הוגש לאחר שבגר - לא יחול איסור הפרסום).

איסורי הפרסום חלים על פרסום שמו של קטין, תמונתו או כל דבר אחר העשוי להביא לידי זיהויו, כגון פרטים אשר פרסומם במקובץ עשוי להביא לזיהויו(שם ביה״ס, הכיתה, תיאור חיצוני, עיסוק הוריו וכיו״ב).

איסורי הפרסום הם מוחלטים: הסכמת הקטין ו/או האחראי עליו לפרסום אינם יכולים להכשיר את הפרסום (אלא אם מדובר בפרסום האסור רק מכוח חוק הגנת הפרטיות. במקרה כזה, הסכמת הקטין והוריו יכולה להכשיר את הפרסום).

בית המשפט רשאי להתיר, בנסיבות המפורטות בחוקים השונים, פרסום הנוגע לקטין, על אף האמור בחוק.

במקרים שבהם הפרסום אינו אסור במפורש עפ״י חוק, ניתן לפרסם מידע הנוגע לקטין, ובלבד שהתקיימו התנאים הבאים:

א.  התקבלה הסכמת הקטין לפרסום, אם הוא בוגר דיו ומסוגל להבין

בדבר.

ב.  ניתנה גם הסכמת הוריו או אפוטרופסיו של הקטין לפרסום .

בית משפט רשאי להוציא צו איסור פרסום כולל על פרשה בה מעורבים קטינים, אם יש בכך צורך לשם שמירת ענייניו של קטין .

שנים רבות מלאו לחקיקת החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), תשט"ו - 1955-. חוק ייחודי זה, שהינו פרי יצירה ישראלית חדשנית, נועד לטפל בבעיית העדתם של קטינים נפגעי עבירות-מין בבית-המשפט.[1]

במקרים רבים ילדים מהווים קורבן לתקיפה מינית. אנשים אלימים או סוטי-מין נטפלים לילד, הן משום שאיננו מסוגל להתנגד להם פיזית, והן משום שילד סקרן מטבעו ונוטה להתפתות בקלות ובתמימות, הן משום שילדים נוהגים בדרך-כלל להישמע להוראות מבוגרים והן משום שילד עונה על הצרכים המיניים של סוטים מסוימים5. אחוז עבירות המין המדווחות בילדים מכלל עבירות-המין כולן הוא גבוה מאוד6. במקרים רבים, הילד מכיר את העבריין (שכן, מכר, קרוב משפחה) - עובדה המקלה על הגעת העבריין לילד7. הנתונים שנאספו על-ידי שירות המבחן לנוער בשנת 1984, והמובאים בדו"ח מלמד, מלמדים כי 15% מן הקורבנות שנתקרר היו עד גיל 42.5% מן הנחקרים היו ילדים בני 9-6 ו-42% אחרים היו ילדים בני 14-10, הנתונים שנאספו על-ידי שירות המבחן לנוער מלמדים עוד, כי בשנת 1984 72% מן הקורבנות היו ילדות, כן נמצא, כי רוב העבירות המדווחות מבוצעות ביום ולא בלילה, כי חלק ניכר מהן מבוצע במקומות ציבוריים - כגון ברחוב 8 - וכי הילדים בדרך-כלל משתפים פעולה9. יש אף ילדים אשר מתגרים בעבריין ומדרבנים אותו לפעול, דבר הנובע מסקרנות ומרצון תת-מודע להתנסות בחוויה. כלומר : ילדים רבים תקיפתם אינה מקרית כלל וכלל. עוד נמצא, כי מעט מאוד אלימות מופעלת נגד ילדים, שכן לרוב אין צורך בכך10.

ברוב המקרים, הקורבן והעבריין הם הנוכחים היחידים בזירת המעשה, ועל-כן בעבירות מסוג זה הילד הוא העד המרכזי כנגד העבריין.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

לרנאו, חגית. (2016). עבריינות ואכיפת חוק. חיפה: הוצאת פרדס.

א' בן-עמי, "היבטים משפטיים וטיפוליים בחקירת ילד המעורב בעבירת מין" חברה ורווחה א  421.