‏290.00 ₪

תוכן העניינים

מבוא   3

מורים - עובדי ציבור  3

התפתחות הפסיקה וחוק החינוך הממלכתי  3

פעילות פוליטית בתוך חדר המורים   4

1. חופש הביטוי הפוליטי של עובדי הוראה במערכת החינוך – רקע כללי  5

1.1. חופש הביטוי הפוליטי של עובדי ציבור  5

1.2. חופש הביטוי הפוליטי של עובדי הוראה   7

1.3. העיסוק בנושאים פוליטיים בהקשר של מטרות החינוך  9

1.4. ההשפעה הפוליטית של בתי-ספר בכלל ושל עובדי הוראה בפרט   11

1.4.1. עמדות מורים כלפי הבעת דעה פוליטית בפני תלמידים   13

1.4.2. היבטים נוספים   14

2. גבולות חופש הביטוי של עובדי הוראה – המצב בישראל  15

2.1. חקיקה בעניין חופש הביטוי של עובדי המדינה   15

2.2. חוק חינוך ממלכתי  17

2.3. פסיקת בתי המשפט   18

3. מדיניות משרד החינוך  20

3.1. הנחיות חוזרי מנכ"ל  20

3.2. תחולה ואכיפה   23

4. חופש הביטוי הפוליטי של עובדי ההוראה במדינות נבחרות   24

4.1. ארה"ב  24

4.2. אנגליה   25

4.3. אוסטרליה   27

פרשת המורה אדם ורטה והתלמידה ספיר סבח בקשר לפוליטיקה ומערכת החינוך  28

סיכום   30

ביבליוגרפיה   33

מחקרים אשר נערכו בתחום החינוך הצביעו על כך שבית הספר משמש עבור הילדים והצעירים כ"סוכן חברות משמעותי". דהיינו, התכנים אשר מוטמעים בילדים בבית הספר משפיעים באופן משמעותי על תפיסותיהם ועל גיבוש עולמם הפוליטי והתרבותי. אי לכך, לא אחת עולה השאלה – האם יש מקום להכניס פוליטיקה לבית הספר (וכפועל יוצא מכך - האם מורים רשאים, בתור מחנכים, להציג את דעותיהם הפוליטיות בפני תלמידיהם).

מורים הינם עובדי ציבור. פסק הדין המנחה בעניין חופש הביטוי הפוליטי של עובדי ציבור הינו פסק דין אשר ניתן בעש"מ גדעון ספירו נ' נציב שירות המדינה. בפסק הדין בעניין ספירו נקבע כי אין להגביל את חופש הביטוי הפוליטי של עובד מדינה, וזאת כל אימת שלא נוצרה "ודאות קרובה לפגיעה בשירות הציבורי, גרימת נזק, או פגיעה באינטרסים אותם משרת השירות הציבורי". יש להדגיש כי עניינו של ספירו לא נגע לחופש הביטוי הפוליטי של מורה, אלא של עובד מדינה. עם זאת, הפסיקה קבעה לא אחת כי מדובר בהלכה אשר מנחה גם לעניין עובדי הוראה.

בתי המשפט בישראל עסקו לראשונה בסוגיה המורכבת שבין הוראה ופוליטיקה בשנות ה-50 של המאה הקודמת במסגרת עתירתו של ד"ר ישראל שייב אלדד כנגד החלטת דוד בן גוריון, אז שר הביטחון, למנוע את העסקתו של העותר כמורה וזאת בטענה כי הוא "הטיף לשימוש בנשק נגד ממשלת ישראל וצה"ל". יש להדגיש כי טענותיו של "הזקן" לא הוכחו. ד"ר אלדד טען כי המניע האמיתי אשר עמד מאחורי סירובו של שר הביטחון למנותו כמורה היה מניע פוליטי וזאת משום שהאחרון חשש כי הוא "יחנך את הדור הצעיר להחזיק בדעות פוליטיות המנוגדות לעמדותיה של הממשלה".

השופט שניאור זלמן חשין, אשר נדרש לסוגיה, כתב בפסק דינו – "אני נוטל חירות לעצמי להביע בהזדמנות זו, ומעל דוכן מכובד זה, את משאלתי ותקוותי אשר הן – בטוח אני בכך – גם משאלתם ותקוותם של אלפי תושבים במדינה, כי לא ירחק היום, והכנסת תחוקק חוק אשר יאסור איסור חמור על מורים ומחנכים ועל כל העוסקים בצורכי חינוך הלכה למעשה, לעסוק, בין בגלוי ובין בסתר, אם בין כותלי בית-הספר ואם מחוצה לו, בענייני פוליטיקה, או בכל התעסקות שריח פוליטיקה עולה ממנה".

השופט חשין הוסיף והדגיש כי "אין להקריב אש זרה על מזבח חינוך הילדים הקדוש, ויש להפריד בין עיסוקיהם של אנשי הפוליטיקה ואנשי החינוך". פסיקתו של חשין זכתה אפוא לעיגון חקיקתי כאשר כשנתיים לאחר סיום הפרשה הנ"ל, נכנס לתוקפו חוק חינוך ממלכתי. סעיף 19 לחוק הנ"ל קובע כי נאסר על מורה או עובד במוסד חינוך לנהל תעמולה לטובת ארגון פוליטי או מפלגה".

כעבור כשנתיים, בית המשפט נדרש פעם נוספת למחלוקת בין חינוך ופוליטיקה בבג"צ כץ - שמואלי נ' שר החינוך והתרבות. בפרשת כץ-שמואלי, בית המשפט אישר את פיטוריה של מורה בעלת דעות קומוניסטיות אשר הפיצה את משנתה בקרב תלמידיה. השופט זוסמן, אשר כתב את פסק הדין במקרה זה, הזכיר את פסיקתו של השופט חשין וכן את סעיף 19 לחוק החינוך הממלכתי. הפסיקה הנ"ל הרחיבה את הפרשנות בנוגע למונח "פעילות פוליטית" במסגרת עבודת ההוראה, וכעת נאסר על מורה להביע דעות פוליטיות בפני תלמידיו גם כאשר הדברים אינם מכוונים לארגון או מפלגה מסוימים.

עם זאת, פרשנות רחבה זו צומצמה מעת לעת בפסיקות עדכניות יותר. דוגמא לכך ניתן לראות בפרשת שירן אשר נדונה בת"א (שלום) ישראל שירן נ' משרד החינוך. במקרה זה, בית המשפט נדרש לבחון את פיטוריו של מנהל בית ספר אשר פרסם עצומה פוליטית כנגד "מורשת רבין" שהופצה בחדר המורים. בפסק הדין הנ"ל, השופט מינץ עמד על כך שהחוק לא אסר על פעילות פוליטית שאינה ארגונית או מפלגתית. זאת ועוד, הודגש כי הפעילות הפוליטית המדוברת הייתה פעילות שלא נעשתה מול התלמידים, אלא בתוך כתלי חדר המורים.

"מורים הם גם אזרחים, והאיסור על הבעת דעתם הפוליטית מול תלמידיהם אינו דומה לאיסור להביע את דעתם בחדר המורים פנימה", נכתב בפסק הדין. "בדומה לכך, יהא זה מרחיק לכת לאסור על מורה להביע את דעתו הפוליטית מחוץ לכותלי בית-הספר. מקומה של מדינת ישראל לא נפקד בין מקומן של המדינות הדמוקרטיות הנאורות בעולם, בהן חופש הביטוי הינו ערך כמעט מקודש".

בסמינריון מוצגים הנושאים האלה:                                                                                     

• חופש הביטוי הפוליטי של עובדי ציבור;
• חופש הביטוי הפוליטי של עובדי הוראה;
• העיסוק בנושאים פוליטיים בהקשר של מטרות החינוך;
• ההשפעה הפוליטית של בתי-ספר בכלל ושל עובדי הוראה בפרט.
• המצב בישראל:
•       חקיקה בעניין חופש הביטוי של עובדי מדינה; 
•       חוק חינוך ממלכתי; 
•       פסיקת בתי-המשפט; 
•       מדיניות משרד החינוך – חוזרי מנכ"ל.
•       חופש הביטוי הפוליטי של עובדי הוראה במדינות נבחרות. 

ככלל, הדיון בסוגיית חופש הביטוי הפוליטי של עובדי הוראה במערכת החינוך מחייב לבחון את הנושא בכמה היבטים מרכזיים, ביניהם: חופש הביטוי הפוליטי של עובדי ציבור בכלל; זכותו של המחנך (או עובד ההוראה) להביע עמדה פוליטית בפני תלמידיו; העיסוק בנושאים פוליטיים בהקשר של קביעת מטרות החינוך; וההשפעה הפוליטית של בית-הספר ועובדי ההוראה על התלמידים.

לינק למצגת אקדמית ספיציפית ב-99 שח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

הצעת חוק (הממשלה) עובדי הוראה, התשס"ח

אילנה דיין אורבך, "המודל הדמוקרטי של חופש הביטוי", עיוני משפט כ' , עמ' 377.

צבי לם, "חינוך פוליטי וחינוך אידאולוגי – הבחנות", בתוך: לחץ והתנגדות בחינוך – מאמרים ושיחות

Teachers rights in public education. A Publication of The Rutherford Institute,

Martha M. McCarthy, "Public School Employees’ Political Activities and Expression" Educational Horizons Spring , pp. 162-168.

 Pickering v. Board of Education, 391 U.S. 563

Mt. Healthy City Board of Education. v. Doyle, 429 U.S. 274