‏270.00 ₪

חיבור זה נכתב לבקשתו של חבר הכנסת אורי אריאל, ומוצג בו הטיפול בשפכים ביהודה ושומרון. לצורך זה בחנו את נתוני רשות המים, את נתוני רשות הטבע והגנים ונתונים של איגודי ערים לאיכות סביבה ביהודה ובשומרון. נציין שלעתים יש הבדלים גדולים בין הנתונים.

רשות הטבע והגנים מעריכה כי כמות השפכים הנוצרים ביהודה ושומרון היא 74 מלמ״ק בשנה, כדלקמן:

□ כ-30% (22.5 מלמ״ק) בלבד מטופלים במתקני טיהור שפכים (מט״שים):

o  כ-17 מלמ״ק שפכים מיישובים ישראליים. o  כ-5.5 מלמ״ק שפכים מיישובים פלסטיניים.

□ כ-70% (51.5 מלמ״ק) מוזרמים כשפכים גולמיים לסביבה:

o  כ-2 מלמ״ק שפכים מיישובים ישראליים.

o  כ-49.5 מלמ״ק שפכים מיישובים פלסטיניים.

ככלל, הטיפול בשפכים וניצול הקולחין ביישובים היהודיים ביהודה ושומרון מתקדם כיום מאוד מבחינה כמותית ואיכותית לעומת הנעשה ביישובים הפלסטיניים, אולם מפגר ביחס לנעשה בישראל. מהחיבור עולה כי רשות המים רואה בשפכים של כמה יישובים ישראליים שפכים המטופלים במתקני טיהור, אולם פעמים מדובר בטיפול ירוד ביותר שאינו עומד בתקנים, ואיגודי ערים לאיכות סביבה ורשות הטבע והגנים רואים בו הזרמה לסביבה.

אשר לניצול הקולחין, הפלסטינים אינם מנצלים כיום קולחין להשקיה. גם ביישובים הישראליים ביהודה ושומרון לא משמשים קולחין להשקיה אלא רק בבקעה, בגוש-עציון ובצפון ים המלח.

נחלים רבים ביהודה ושומרון משמשים ״צינור״ להזרמת שפכים גולמיים, וריכוזי המזהמים בהם גבוהים יחסית. השפכים מחלחלים לקרקע ומזהמים את המעיינות ואת מי התהום. פגיעה באיכות המים גורמת לפגיעה בכמות המים, שכן באקווה¹ מזוהמת כמות המים הניתנת לשאיבה הולכת ופוחתת. נוסף על כך, זיהום הנחלים גורם לפגיעה במערכות אקולוגיות, לסכנה בריאותית ולמפגע תברואתי. חלק מהשפכים המוזרמים לסביבה נשאבים למט״שים בישראל ומטופלים בהם, אולם הטיפול נעשה לאחר שהשפכים זרמו מרחק רב בנחלים.

לנוכח המשך זרימת השפכים בנחלים וזיהום אקוות ההר, יש הסוברים שעל ישראל לקבל עליה אחריות על שפכי הפלסטינים, לאסוף אותם ביציאה מהערים הגדולות ולהזרימם למט״שים בישראל בצינור. מדיניות זו תיטיב עם הסביבה, אולם מדובר במהלך חד-צדדי, שבצד יתרונותיו יש בו קשיים וחסרונות, ולכן יש המתנגדים למהלך זה.

¹ אקווה, המכונה גם אקוויפר, היא מאגר של מי תהום, אשר מופקים על-פי רוב באמצעות קידוחים משכבות קרקע נושאות מים.