‏390.00 ₪

שאלת המחקר

האם קבלת סיוע מעמותות מסייעות : סטיגמה או עזרה לגיטימית?

תוכן עניינים                             

1. מבוא
2. סקירת ספרות

2.1           מחלות כרוניות וגנטיות

2.2           סטיגמה של המחלה והשלכותיה על החולים במחלות כרוניות וגנטיות

2.3           עמותות וארגונים מסייעים

2.3.1       עמותת "שמחה לילד"

2.4           מטרות המחקר

3. שיטת המחקר

3.1           השיטה הנבחרת

3.2           אוכלוסיה ומדגם

3.3           איסוף נתונים

3.4           הליך המחקר

4. ניתוח הנתונים

4.1           סיכום ומסקנות

5. תרומת המחקר
6. מגבלות המחקר
7. המלצות למחקרי המשך
8. רשימת מקורות
9. נספחים

7.1           טופס הראיון

7.2           תמליל הראיונות

המחקר הנוכחי עסק בבחינת תפיסת ההשלכות של השתייכות לעמותות מסייעות בקרב

אימהות לילדים החולים במחלות כרוניות וגנטיות.

המחקר בוצע בשיטה האיכותנית באמצעות שימוש בכלי מחקר ראיון חצי מובנה. לצורך השימוש בראיון נבנו שאלות יחודיות המותאמות לאוכלוסית המחקר.

אוכלוסית המחקר כללה חמש (5) אימהות בטווח גיל ה-40 אימהות לילדים בגילאי 10-18 החולים במחלות כרוניות וגנטיות המשתפות בפעילויות סיוע בעמותת "שמחה לילד"

למעט אם אחת אשר אינה נוטלת חלק בפעילויות של עמותות או ארגונים מסיעים.

הראיונות התבצעו בביתן של הנחקרות מתוך בחירה שלהן ומסיבת הנוחות. מועד הראיון נקבע מראש ותואם. כל ראיון ערך כשעתים לערך.

שאלת המחקר היתה: האם האימהות לילדים החולים במחלה כרונית או גנטית, תופסות את השתייכות לעמותות וארגונים מסיעים כתיוג ילדיהן כחריגים בסביבתם?

מממצאי המחקר עולה כי :

ממצאי המחקר אשר עלו מהראיונות עם האימהות לילדים חולים במחלות כרוניות וגנטיות אשר ילדיהן מבקרים בעמותות מסיעות לילדים חולים אינם תואמים את הספרות המדעית.

ביחס לתפיסותיהן של האימהות הספרות המדעית הקימת אינה דנה בתפיסותיהן של האימהות אשר ילדיהן מבקרים בעמותות מסיעות לילדים חולים. יש להניח שפעילותן של העמותות המסיעות לילדים חולים אשר החלה להתפתח רק בשנים האחרונות אינה זוכה עדיין לעמוד על סדר היום המחקרי.

מכל מקום מצאי המחקר הנוכחי מצביעים על תפיסות חיוביות של האימהות לילדים חולים המבקרים בעמותות מסיעות ורואות בהן תרומה חברתית חשובה לקידומם של הילדים והתפתחותם כ"אור בקצה המנהרה".

 בעוד הספרות מיחסת סטיגמות לילדים חולים ומשפחותיהן מהראיונות עולה כי האימהות אינן מיחסות חשיבות רבה לסטיגמה והן מיחסות חשיבות רמה במעלה את טובת ילדיהן ומתעלמות מהיחוסים השלילים.

דוגמא למלל מראיונות

מראינת: "האם ישנן שליליות כתוצאה משילוב א' בעמותה? האם מלווה לכך תיוג מסויים של א'?"

מרואינת: "אני לא חושבת על משהו שלילי בכלל. השילוב של א' בעמותה הוא מתנה גדולה עבורי ועבורה. היא משתתפת בפעילויות חברתיות שחסרות לה בבית הספר, מקבלת המון תשומת לב לצרכים שלה, ישנה דאגה מאוד גדולה לא' ועזרה מאוד גדולה לי. היא מקבלת יחס אמיתי ללא שום סטיגמות, קריאות גנאי והאשמות ומאז הפעילות בעמותה אני רואה שא' מאוד מתמודדת והרבה יותר רגועה. העמותה אפשרה לי להיות בשבת עם בעלי כשהקבוצה של א' עשתה שבת ביחד. א' נסעה עם העמותה לא' ועוד חוויות שלא הייתה זוכה להן אלמלא העמותה. הסביבה עדיין תומכת כמה שניתן אבל העמותה באמת נותנת מענה לדברים שאנחנו לא יכולים לתת לא'."....

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא: 

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר כוח אדם לשנת 2019, פרסומי למ"ס, לפ"מ, ירושלים (2020)

רבקה בן דוד, תסמונת הקשת האוטיסטית- כלנית בעמק הגרוטאות, 2018

איילון ל. מי אמר שהעולם שייך רק לצעירים, הוצאה אקדמית מטר, 2018.

דניס סוכודולסקי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בכעס ובתוקפנות אצל ילדים, מאנגלית: כרמית גלעד.‫ הוצאת אח, (2017)

תח-9 חסינה