‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי שילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל?

תוכן עניינים

מבוא.. 

תלמידים עם צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל

תלמידים עם צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל : בעולם ובישראל. 

גישות מרכזיות לשילובם של בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך בארץ ובעולם. 

שירותי התמיכה הניתנים במסגרת תכנית השילוב בבתי הספר

ביבליוגרפיה.

8.5% מן הילדים בישראל, שהם כ-210,000 ילדים, סובלים ממגבלה חמורה המשפיעה על תפקודם היומיומי. חלק קטן מן הילדים, שלהם המגבלה החמורה ביותר, מושמים במסגרות חוץ-ביתיות. יתרתם מקבלים שירותים וטיפולים בקהילה. הטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים בקהילה מופקד בידי מערכות שונות, ובהן מערכות הבריאות, החינוך והרווחה, והן מעניקות לילדים אלה שירותים שונים, לרבות אבחון, טיפולים רפואיים ופארה-רפואיים, חינוך ושיקום.

בחיבור שלהלן, שנכתב לבקשת הוועדה לזכויות הילד בראשות חה׳׳כ זבולון אורלב, ייבדקו זמינותם ונגישותם של שירותי בריאות ורווחה בקהילה לילדים עם צרכים מיוחדים, תוך התמקדות בפערים בהקשר זה בין שירותים הניתנים באזורים שלהם משתנים דמוגרפיים שונים.

מן החיבור עולים הממצאים האלה:

• בישראל אין הגדרה מוסכמת של ילדים עם צרכים מיוחדים ואין איסוף שיטתי, עדכני, אמין ומקיף של מספרם, סוג המגבלה שהם סובלים ממנה, היקף השירותים שהם נזקקים להם והמענים שהם מקבלים.

• להלן המקורות העיקריים להערכת גודלה של אוכלוסייה זו:

o בשנת 2000 פורסם סקר שערכו המוסד לביטוח לאומי ומכון ברוקדייל בשנים 1995 עד 1997, שנמצא בו כי כ-13.2% מן הילדים בישראל סובלים ממוגבלות מסוימת וכ-8.5% מן הילדים, שהם, לפי נתוני 2009, כ-210,000 ילדים ובני-נוער, סובלים ממגבלה חמורה המפריעה לתפקודם היומיומי. כ-90% מן הילדים עם צרכים מיוחדים סובלים מליקוי בתחום הלמידה וההתנהגות, כ-30% מהם סובלים ממחלה, 18% - מנכות פיזית, 14% - מלקות חושית ו-5.6% -מלקות שכלית (כ-40% מן הילדים סובלים מיותר מלקות אחת ולכן האחוזים המצטברים חורגים מ-100%). בגילאי בית ספר-יסודי, בקרב בנים, במגזר הערבי, ביישובים בעלי מעמד חברתי-כלכלי נמוך וביישובים קטנים וקטנים מאוד, נמצא שיעור גבוה יותר של ילדים עם מוגבלויות.

o בתה ליך איתור ומיפוי של צרכים, שהתבצע במסגרת התוכנית הלאומית לילדים ובני-נוער בסיכון ב-56 יישובים ואגדי יישובים שבהם פועלת התוכנית, נמצא כי ל-34% מן הילדים ובני-נוער בסיכון שאותרו, שהם כ-5.6% מכלל הילדים ביישובים שבהם פועלת התוכנית יש מוגבלות מסוג כלשהו. 44% מהם סובלים מלקות למידה, 12% מהם סובלים מנכות פיזית, 9% - מלקות שכלית ו-6% - מלקות נפשית. בגילאי בית-ספר יסודי, בקרב עולים חדשים ובאוכלוסייה הערבית נמצא שיעור גבוה יותר של ילדים עם מוגבלויות.

o מספר הילדים המשתייכים למסגרת החינוך המיוחד עומד בשנת הלימודים תשע״א על כ-146,000 תלמידים: כ-67,000 מהם רשומים במערך החינוך המיוחד וכ-79,000 תלמידים נכללים בתוכנית השילוב.

o    כ-29,000 ילדים עם נכויות קשות מקבלים גמלת ילד נכה מן המוסד לביטוח לאומי.

• ילדים עם צרכים מיוחדים ומשפחותיהם נזקקים לעתים קרובות למגוון רחב של שירותים ייחודיים בתחום הבריאות, החינוך, התמיכה, הליווי ועוד. הדוח המקיף ביותר בתחום המנסה לבחון את צורכיהם של ילדים אלו פורסם לפני יותר מעשר שנים. אין מידע עדכני מהימן בנושא זה. הדוח מצביע על פערים ניכרים בצריכת שירותים בחלוקה על-פי משתנים גיאוגרפיים: 90% מן הילדים ביישובים היהודיים צורכים שירותים, לעומת 49% מן הילדים ביישובים הערביים; 92% מן הילדים המתגוררים באזור ירושלים צורכים שירותים, לעומת 69% מן הילדים באזור חיפה והצפון. שיעור הילדים המקבלים

שירותים ביישובים שבהם מתגוררים עד 20,000 תושבים נמוך במיוחד (67%), לעומת שיעורם ביישובים גדולים יותר (93%), ו-69% מן הילדים המתגוררים ביישובים שמעמדם החברתי-כלכלי נמוך מאוד צורכים שירותים, לעומת 92% מן הילדים המתגוררים ביישובים שמעמדם החברתי-כלכלי גבוה.

• אי-שוויון בשירותי בריאות הוא אחת הסוגיות המרכזיות העומדות לפתחה של מערכת הבריאות בשנים האחרונות, ויש לו השפעה ישירה על ילדים עם צרכים מיוחדים הנזקקים לשירותי בריאות לעתים קרובות ובאופן קבוע. חלק ניכר מן השירותים לילדים עם צרכים מיוחדים במערכת הבריאות ניתן באמצעות המכונים להתפתחות הילד בקופות-החולים, המעניקים שירותים לילדים עד גיל תשע או 18, בהתאם לסוג הלקות שממנה סובל הילד. ממידע שהתקבל בנושא זה ממשרד הבריאות וקופות-החולים עולים הבדלים ניכרים בין המחוזות לעניין זמינות שירותי התפתחות הילד ונגישותם. זמינות ונגישות נמוכות של שירותי התפתחות הילד עשויות למנוע טיפול במועד מפעוטות וילדים הנזקקים לאבחון, להקשות על משפחות להתמיד בטיפול ולהביא בסופו של דבר להחמרת הלקות שממנה הילד סובל:

o לזמינות השירותים חשיבות רבה בכל הנוגע לתינוקות, פעוטות וילדים. המדד בעניין זה מושפע מחד גיסא מהיקף השירותים בכל מחוז ומאידך גיסא מן הצורך בשירות, הבא לידי ביטוי במספר הפניות לקבלת שירות. משרד הבריאות קבע כסטנדרט כי משך ההמתנה המרבי לאבחון ולתחילת טיפול לא יעלה על שלושה חודשים לעניין ילדים הפונים לאבחון לפני גיל שנה. אשר לילדים הפונים לאבחון לאחר גיל שנה, נקבע כי משך ההמתנה לא יעלה על ארבעה חודשים. מנתונים שהועברו על-ידי קופות-החולים נמצא שאף שמשך ההמתנה לתור לרופא ילדים מומחה בהתפתחות הילד או נוירולוגיית ילדים איננו עולה בדרך כלל על הזמן שקבע המשרד, הרי שלטיפול באמצעות מטפלים פארה-רפואיים (לרבות קלינאי תקשורת, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, עבודה סוציאלית ופסיכולוגיה) נדרשת המתנה של חודשים אחדים עד שנה. משך ההמתנה משתנה ממחוז למחוז ותלוי בסוג הטיפול הנדרש. נמצא שעל-פי רוב ההמתנה הממושכת ביותר היא לקלינאי תקשורת. חוזר מנכ״ל משרד הבריאות מינואר 2010 קובע כי כאשר מטופל ממתין לתור פרק זמן שהוא מעבר לסטנדרטים שקבע המשרד הוא יכול לפנות לטיפול פרטי ולקבל החזר עבור הטיפול מקופת-החולים. משרד הבריאות אינו מקיים מעקב אחר מימוש הסדר זה אך להערכת גורמים במשרד היקף המימוש נמוך, והוא איננו מספק פתרון של ממש לנזקקים לטיפול בשל חוסר מודעות של ההורים להסדר, מחסור במטפלים פרטיים באזורים מסוימים ועלות הטיפול.

מצגת על שילוב צרכים מיוחדים, רפרט פאוורפוינט מקצועי רפרנט כ-20 שקפים- 99 ש"ח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

יהודית וינברגר, חינוך בעידן של אי-ודאות . הוצאת רסלינג, 2016.

בן-יהושע צבר, נעמה (עורכת) מסורות וזרמים במחקר האיכותני - תפיסות, אסטרטגיות וכלים למתקדמים. תל אביב, מופת. (2016)

זקס שמעון, מרים לוין, נורית וייסקופף, חנן רונן. סוגיות בחינוך מיוחד, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2015.