‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי דיני אימוץ ילדים לאור המשפט העברי?

תוכן עניינים

מבוא 

בין אימוץ לאומנה במשפט העברי 

בדיני ירושה 

בדיני משפחה 

ביטול אימוץ 

אימוץ על-פי המשפט העברי 

יוחסין 

הצעת חוק 

סיכום 

ביבליוגרפיה

הכמיהה להוֹרוּת היא מן הדברים שאין להם שיעור. כבר מימות עולם, נתאוו בני אדם לממש משימה-זכות זו. התנ"ך כולו, רצוף במעשי אמהות ואבות שנתאוו לזרע של קיימא, ומשלא עלתה בידם ביקשו דרכים אחרות להורותם. עקרות שבהן התפללו עד שנפקדו, ואבות שבהם, ביקשו להיבנות באמצעות נשים אחרות.

בעולם המודרני, בא מזור לכאבם של אלו ואלו, עם פיתוח אמצעים מדעיים וטכנולוגיים שונים, למן הפריות מבחנה ועד פונדקאות. ועדיין, במקרים רבים, נותרים בני זוג חשוכי ילדים חסרי אונים, ומבקשים למצוא פיתרון באמצעות אימוץ ילד. דרך זו מקובלת ביותר בעולם בן ימינו, ונודעו לה השלכות בתחומים שונים ומגוונים: פסיכולוגיים, סוציולוגיים, משפטיים וכלכליים.

לדעת חלק מחכמי המשפט וההלכה, תופעה זו שהייתה לשגרת חיים בימינו, אינה מוכרת, בוודאי לא בצורתה הנוכחית, במשפט העברי. לעומתם, יש אחרים הסבורים כי מוסד זה קיים, גם אם בצורה מתונה וחלקית יותר, גם בהלכה היהודית.

יש מן החוקרים שביקשו למצוא לה רמז בפסוק שבפרשתנו. יעקב אבינו, אבי שבטים הרבה, מניח את נכדיו מנשה ואפרים על ברכיו, ומצהיר בקול: "ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בֹּאי אליך מצרימה לי הם, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" (בראשית מח, ה). פרשנים שונים התחבטו בטיבו של מעשה זה, אך יש מהם שראו בהושבתם על ברכי יעקב3 ובהכרזה שנלוותה לו, מעין הליך של אימוץ.

בחיבור מוצגת עמדת המשפט העברי בנושא אימוץ ילדים וגידולם בידי מי שאינם הוריהם הטבעיים, השאלות והבעיות המתעוררות מכך וההתייחסות למעמדה של ההורות הטבעית מול מקומה של ההורות המאמצת. לאחר מכן יידונו כמה נקודות ספציפיות בהצעת החוק.

מבוא

על-פי המשפט העברי, הורים מאמצים המקבלים לביתם ילד חסר בית ומספקים לו את כל צרכיו הגשמיים, החינוכיים, החברתיים, הנפשיים והרוחניים, עושים מעשה חסד אדיר. מעשה האימוץ, שנועד לשמור על שלמות האישיות ובריאות הנפש של המאומץ, משתווה במעלתו להצלת נפשו של הילד המאומץ וקיומה, וכן של צאצאיו העתידיים עד סוף כל הדורות. וכך אנו מוצאים בדברי חכמינו ז״ל:

רבי שמעון בן פזי כי הוה פתח בדברי הימים אמר הכי, כל דבריך אחד הם ואנו יודעין לדורשן. ואשתו היהדיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד.^[1] אמאי קרי לה יהודיה על שום שכפרה בעבודה זרה, דכתיב^[2] ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ואמר רבי יוחנן שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה. ילדה והא רבויי רביתיה, לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. ירד זה משה ולמה נקרא שמו ירד שירד להם לישראל מן בימיו, גדור שגדר פרצותיהן של ישראל, חבר שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים, סוכו שנעשה להם לישראל כסוכה, יקותיאל שקיוו ישראל לאל בימיו, זנוח שהזניח עוונותיהן של ישראל. אבי אבי אבי, אב בתורה אב בחכמה אב בנביאות.^[3]

כלומר, כתוב בפסוק שבתיה בת פרעה ילדה את משה רבנו, אשר נקרא כאן בששת שמותיו האחרים. על כך מקשה הגמרא שבתיה לא ילדה את משה אלא רק גידלה אותו,^[4] והגמרא מתרצת שמשום שהיא גידלה אותו נחשב לה הדבר כאילו ילדה אותו, ומתוך כך אנו למדים שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.^[5] וברור כי אין כוונת הגמרא דווקא ליתום או יתומה, שהרי משה רבנו לא היה יתום, אלא שהוריו לא יכלו לגדל אותו מפני גזרת פרעה להרוג את הילדים; אלא שחז״ל התייחסו למקרה הרגיל שבו אין ההורים הטבעיים מגדלים את ילדם - יתום ויתומה.^[6]

שמשון אטינגר ואחרים, סוגיות במשפט העברי, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה