‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא

חוק זכויות התלמיד

זכות התלמיד - הזכות לכבוד ולפרטיות

זכות התלמיד - הזכות להגנה ולשלמות הגוף

זכות התלמיד - הזכות לשוויון

זכות התלמיד - הזכות להישמע

זכות התלמיד - הזכות להשתתפות

זכות התלמיד - משקלו של תיק בית הספר

זכויות תלמידים בעת הפרת משמעת

הזכות והחובה להבחן

בחינות בחינוך היסודי

בחינות בבית ספר על יסודי

הזכות להיבחן בבחינות בגרות

זכויות תלמידים לקויי למידה

הזכות להשתתף בטיולים במסגרת בית הספר

זכויות התלמיד בעת הרחקה:

אפליה

ענישה

הזכות לבריאות

הזכות לטיפולי שיניים לתלמידים שנפגעו בתאונה

תמצית זכויות התלמידים בחינוך המיוחד

זכויות תלמידים עולים

מסגרות ייחודיות לתלמידים מחוננים

מחויבות בתי הספר המזינים

נבחנים צעירים לבחינות בגרות

זכויות הורים

השאלת ספרי לימוד

זכויות הורים החיים בנפרד:

תשלומי הורים לגני ילדים ובתי ספר

ביטוח תאונות

ועדי הורים:

זכות הורים בוועדות השמה:

הזכות לחינוך

הזכות לשוויון

השוויון במדינת ישראל- ההיבט המשפטי

השוואה לעולם

ארה"ב

המגמות העכשוויות במשפט הישראלי

סיכום ומסקנות

ביבליוגרפיה

חוק זכויות התלמיד, הוא חוק אשר מטרתו הסדרת נושא זכויות התלמיד במערכת החינוך בישראל. החוק היה לחוק הראשון מסוגו בעולם, לאחר שנתקל בהתנגדויות רבות מצד חברי כנסת מהמפלגות הדתיות, ארגוני המורים ומשרד החינוך. היוזמה הראשונית לחקיקת החוק הגיעה מטעם מועצת התלמידים והנוער הארצית. החוק מסדיר את נושא זכויות התלמיד במערכת החינוך ומעניק להן תוקף חוקי ובכך הופך את הפרתן לעבירה על החוק.

בנוסח הראשון של החוק נקבע כי "חוק זה מטרתו לקבוע עקרונות לזכויות התלמיד ברוח כבוד האדם ועקרונות אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד, תוך שמירה על ייחודם של מוסדות החינוך לסוגיהם השונים". כעבור שנים אחדות המחוקק נתן דעתו לכך שניסוח זה מתעלם מזכויותיהם של עובדי מערכת החינוך, ונוסח החוק תוקן ל"חוק זה מטרתו לקבוע עקרונות לזכויות התלמיד ברוח כבוד האדם ועקרונות אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד, תוך שמירה על כבוד התלמיד, עובד ההוראה וצוות המוסד החינוכי ועל ייחודם של מוסדות החינוך לסוגיהם השונים... ולעודד יצירת אקלים של כבוד הדדי בקהילת מוסד החינוך".

סעיף 5 לחוק קובע כי רשות חינוך מקומית, מוסד חינוך או אדם הפועל מטעמם, לא יפלו תלמיד מטעמים עדתיים, חברתיים-כלכליים או פוליטיים ברישום או בהרחקה ממוסד חינוך ובקביעת תוכניות לימודים ומסלולי קידום נפרדים באותו מוסד.

עוד נקבע בחוק כי החלטה על הרחקה לצמיתות של תלמיד מבית הספר תינתן רק לאחר שניתנה לתלמיד ולהוריו הזדמנות להשמיע את טענותיהם. התלמיד זכאי לערער בפני ועדת שימוע מחוזית על ההחלטה להרחיקו, כאשר בראש הוועדה יישב מנהל המחוז ויהיו חברים בה נציג ארגון מורים, נציג ארגון ההורים הארצי ויו"ר מועצת התלמידים המחוזית. חברותו של יו"ר מועצת התלמידים המחוזית בוועדת השימוע אף היא הישג של החוק, מאחר שלפני תחיקתו לא הייתה לתלמידים נציגות בוועדה.

עד תחילת יישום החוק הייתה למנהל בית הספר סמכות בלעדית להחליט על הרחקתו של תלמיד לצמיתות, וברוב המקרים לא הייתה לתלמיד או להוריו זכות לערער על כך.[2]

סעיף 11 לחוק אוסר על מוסד חינוך לנקוט אמצעי ענישה נגד תלמיד בגלל מעשה או מחדל של הוריו. סעיף זה בא להגן בעיקר, אך לא רק, על תלמידים שהוריהם לא שילמו לבית הספר תשלומים שונים, ואוסר על פגיעה בהם לצורך הפעלת לחץ על ההורים לשלם תשלומים אלו.

אחד ההישגים הבולטים של מועצת התלמידים והנוער הארצית הוא הסעיף בחוק הקובע שחובה על כל מוסד חינוך, להוציא גן ילדים, להקים מועצת תלמידים ואף לסייע לה ולעודד את הקמתה.

סעיף 9 לחוק קובע שכל תלמיד זכאי להיבחן בבחינות בגרות, אלא אם כן לא עמד בתנאים שקבע שר החינוך. מטרת סעיף זה היא לאסור על מנהלים למנוע באופן שרירותי מתלמידים חלשים לגשת לבחינות בגרות, מחשש שיפגעו בממוצע הציונים של בית הספר.

בלחץ משרד החינוך הושמט מהצעת החוק סעיף לפיו לתלמיד תהא הזכות לבחור את תוכנית הלימודים הרצויה לו על פי נטיותיו האישיות, מבלי שיושמו בפניו סייגים ותנאי קבלה המונעים ממנו להגשים את שאיפותיו. [3]

בשנת 2009, על פי הצעתו של שר החינוך, גדעון סער, אישרה הכנסת תיקון לחוק זכויות התלמיד, שבו שני חלקים:

שינוי המצב הקיים לפיו משאירים בבית הספר, עד לתום הבירור והערעור, תלמידים שהוחלט להרחיקם ממוסד חינוכי. על פי ההצעה ניתן יהיה, במקרים מתאימים באישור המפקח המחוזי, להרחיק תלמיד ולהעבירו לבית ספר אחר. כך תיווצר הפרדה בין התלמיד הפוגע לנפגע (למשל במקרי אלימות קשה או אלימות מינית) ובית הספר יוכל לשמור על גבולות ברורים ולהגן על תלמידיו ומוריו.

לשם איזון ושמיעת כל הצדדים, על ועדת השימוע שדנה בעררו של תלמיד על הרחקתו מבית הספר לשמוע גם את מנהל המוסד החינוכי או מפקח ממשרד החינוך, (בנוסף לחובתה לשמוע את התלמיד ואת הוריו - כפי שנעשה עד היום).

ב-2011 הועמד החוק לביטול אך מועצת התלמידים והנוער הארצית מנעה זאת.

זכות התלמיד - הזכות לכבוד ולפרטיות

.זכות התלמיד שיפנו אליו בכבוד. אחריותך לפנות לכל אדם בנימוס

יש לכם הזכות לפרטיות. על צוות בית הספר לדווח על מצבכם הלימודי להורים ולאפוטרופוסים בלבד

זכות התלמיד שיכבדו אותו בבית הספר ומחוצה לו. לאף אחד – גם לא למורים ולמנהל/ת - אסור לפגוע בגופו, או להשפיל אותו[4]

.חובתכם שלא להשפיל או לפגוע בחבריכם או בצוות החינוכי בביה"ס

חובת הצוות החינוכי בביה"ס לשמור על פרטיות התלמידות והתלמידים גם באתרי האינטרנט הבית ספריים ע"פ חוזר מנכ"ל תשס"ג/7 (א), מרץ 2003. [5]

זכות התלמיד - הזכות להגנה ולשלמות הגוף

זכותכם להיות מוגנים מכל סוגי האלימות הגופנית, הנפשית, מכל חבלה, התעללות, ניצול, לרבות התעללות מינית.

זכותכם להיות שותפים אקטיביים באיתור תופעת האלימות, במניעתה ובדרכי הטיפול בה.

זכות התלמיד - הזכות לשוויון

זכות התלמידים לקבל יחס שווה כמו כל תלמיד ותלמידה אחרים – מחייבת את מקבלי ההחלטות שלא לקבל החלטות באופן שרירותי, אלא באופן שווה וסביר.

זכות התלמיד - הזכות להישמע

זכות התלמידים לבקש ולקבל מידע בכל הנוגע אליהם. הפנייה צריכה להיעשות בנימוס, על מנת שלא לפגוע בזכויותיהם של אחרים.

 זכות התלמידים לומר את דעתם, אלא אם אין בכך פגיעה בזכויות האחרים. חובתכם שלא לפגוע או להשפיל אחרים.

 זכות התלמידים לפנות אל כל אחד מהמורים, אל המנהל/ת ואל גורמים במשרד החינוך כדי לשוחח עימם על מצבכם והרגשתכם בבית הספר, ובתנאי שפניתם אל הגורמים השונים על פי הסדר ההיררכי במערכת.

זכות התלמיד והוריו לפנות למועצה הפדגוגית או אל הנהלת בית הספר ולהגיש ערעור על החלטה שהתקבלה לגבי התלמיד.

שמיעת התלמיד תתקיים ככל האפשר לפני קבלת ההחלטה לנקיטת אמצעי משמעת. עם זאת, צוות בית הספר רשאי לנקוט אמצעי משמעת בלי ששמע תחילה את התלמיד כאשר נדרשת תגובה מיידית של נקיטת אמצעי המשמעת או כשיש נסיבות מוצדקות אחרות.

בחוק זכויות התלמיד סעיף 6 נרשם, שהחלטה בדבר הרחקת תלמיד ממוסד חינוך לצמיתות והעברתו למוסד אחר תינתן רק לאחר שניתנה לתלמיד ולהוריו הזדמנות להשמיע את טענותיהם.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

 פולן,מ' הארגריבס, ר' . על מה כדאי להילחם בבית הספר. ירושלים : מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה, מנהל כוח באדם והאגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך.