‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הפחתת פיצויים מוסכמים ע"י ביהמ"ש?

תוכן עניינים

א. מבוא

ב. הדין בפרספקטיבה השוואתית והיסטורית

ג. הצדקה שיסודה בהתנגדות לענישה פרטית

1. הטיעון והתאמתו לדוקטרינה הישראלית

2. הבעייתיות בענישה פרטית

3 . חריגה ממטרות דיני החוזים

ד. הצדקה שיסודה בהוגנות הסעד

1 . הטיעון והתאמתו לדוקטרינה הישראלית

2. התחשבות בתמורה העצמית

3. הסעד ההוגן בדין הישראלי

ה. הצדקה שיסודה בהוגנות החוזה

1 . הטיעון והתאמתו לדוקטרינה הישראלית

2. הנחת הרציונליות והניתוח ההתנהגותי

3. תניות פיצויים מוסכמים הוגנות

4. הוגנות חוזית וההגנה על צדדים חלשים

ו. הצדקות שיסודן בשיקולי יעילות

1. הטיעון (הפשוט) והתאמתו לדוקטרינה הישראלית

2. עלויות עסקה ועלויות אחרות

3. היחס ליעילות מול קיום חוזים בדין הישראלי

4. התנהגות אסטרטגית ועלויות התדיינות

ז. ממדי הבעיה

חולשתן של ההצדקות לסמכות ההפחתה של פיצוןיים מוסכמים על ידי בית משפט היא בעייתית לא רק לאור הפגיעה של סמכות ההפחתה בחופש ה חוזים, שנדונה במבוא: סמכות ההפחתה פוגעת באינטרסים נוספים של הצדדים לחוזה ראשית, סמכות ההפחתה פוגעת באינטרס של נפגעים לפיצוי בגין נזקים אידיוסינקרטיים שעשויים להיגרם להם. אף אחת מן ההצדקות שנדונו אינה מצדדת בהתע רבות בתנית פיצויים מוסכמים שמפצה את הנפגע בגין נזק שנגרם לו בשל ההפרה בלבד. אך לעתים קשה להבחין בין תניות שקובעות פיצויים ״גבוהים מדי״ לבין תניות שמטרתן לפצות את הנפגע עבור נזק אידיוסינקרטי. לפיכך, סמכות ההפחתה יוצרת חשש שבית המשפט יתערב בתניות פיצויים מוסכמים קומפנסטוריות . יתירה מזו, מכיוון שתני ה שקובעת פיצויים מוסכמים גבוהים מעלה את המחיר החוזי , יש מקום להניח שחלק ניכר מ התניות ש קובעות פיצויים ש נראים גבוהים מפצות בעצם עבור נזקים אידיוסינקרטיים , ושהתערבות בית המשפט בתניות הללו תפגע באינטרסים לגיטימיים לפיצוי.שנית, סמכות ההפחתה פוגעת ב אינטרס של הצדדים לחוזה להפחית את עלויות ההתדיינות שהפרת החוזה עשויה לגרור. תניות פיצויים מוסכמים, אם ניתן להניח את תקפם, חוסכות את ההתדיינות ex post לגבי שווי הנזק שנגרם לנפגע. ואילו סמכות ההפחתה פותחת פתח להתדיינות כפולה : תחילה, בית המשפט צריך לקבוע אם קמה סמכות ההפחתה - כלומר, אם הפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק הצפוי. שאלה זו עשויה להיות מסובכת במיוחד בשל הצורך לזהות נזקים אידיוסינקרטיים שצפויים היו להיגרם לנפגע, וכן בשל הצורך להבחין בין תניות פיצויים מוסכמים ״אמיתיות״ לבין הסדרים דומים: חוזים שמעמידים בפני אחד ה צדדים ברירה בין שני דרכי ביצוע חלופיים , חוזים שמזכים את החייב ב ״פרס״ עבור ביצוע מוקדם במקום ב ״קנס״ עבור ביצוע מאוחר,וכדומה. אם נקבע שקמה סמכות ההפחתה, מתעורר הצורך בהתדיינות הרגילה לגבי גובה הנזק שנגרם.שלישית, סמכות ההפחתה פוגעת באינטרס של הצדדים לתמר ץ את קיו מו. כפי שמעידים דין האכיפה הישראלי והלכת אדרס, דיני החוזים הישראליים מניחים שצד לחוזה זכאי לקיומו -הדוקטרינות הללו מרתיעות צדדים לחוזה מפני הפרות בלתי מוסכמות, מעבר להרתעה שיוצרת תרופת פיצויים קומפנסטוריים רגילה. תניות פיצויים מוסכמים, אם עתן להן תוקף, יכולות להגשים מטרה זו באופן גמיש יותר : תניות אלו מאפשרות לצדדים לחוזה לבחור את המידה שבה הם מעוניינים להרתיע הפרה , ולהתאים לכך את גובה הפיצויים המוסכמים . סמכות ההפחתה פוגעת ביכולת הצדדים לשלוט על עצמת הזכות החוזית. [1]

מאידך, פרטי הדוקטרינה ה קבועה בסעיף 15 פותחים פתחים לפתרונות פרשניים חלקיים לבעיה שהדוקטרינה יוצרת. ראשית, סמכות ההפחתה קמה אם הפיצויים נקבעו ״ללא כל יחס סביר ״ לנזק הצפוי. לכל הפחות, קריטריון זה יוצר ״מתחם סבירות״ רחב, ששולל את השימוש בסמכות ההפחתה גם כשהצדדים לא חזו בצורה מדויקת את הנזק ש ההפרה עשויה לגרום . אך מעבר לכך, ניתן לטעון שהניסוח של הסעיף מאפשר לצדדים לכלול בפיצויים המוסכמים גם רכיב שבמובהק אינו ״פיצוי בגין נזק״ - כגון ״קנס עונשי״ מוצהר - ובלבד שרכיב זה הוא מצומצם. פרשנות זו מצמצמת את סמכות ההפחתה ומשום כך גם את הבעייתיות הכרוכה בה.

נוסף לכך, הסעיף קובע שבית המשפט ״רשאי״ להפחית את הפיצויים - כלומר, זוהי סמכות שבשיקול דעת. כלומר, בית המשפט רשאי ל התחשב בשיקולים שונים ב מסגרת ה הכרעה האם להפעיל את הסמכות, גם כשהפיצויים חורגים מכל יחס סביר לנזק הצפוי . אמנם, בדרך כלל בית המשפט מסתפק בבחי נת השאלה אם קמה סמכות ההפחתה , וכשקמה הסמכות הוא מונע תשלום פיצויים שאינם עומדים במבחן ״היחס הסביר״. אך גם רכיב זה של הדוקטרינה, אם ייעשה בו שימוש, עשוי עקרונית לצמצם את הבעייתיות הכרוכה בה.

לבסוף, גם הפסיקה נקטה ב מגמה שגורעת מן הבעייתיות של סמכות ההפחתה . בית המשפט קבע ש״כלל היסוד בהפעלת הסמכות ... הוא, כי הפחתת הפיצוי נעשית רק במקרים חריגים, בהם לא נמצא יחס סביר כלשהו - ולו בדוחק- בין שיעור הפיצוי המוסכם ובין הנזק שניתן היה לחזותו ״;״התערבותו של בית- המשפט ב פיצוי המוסכם היא מצומצמת ונדירה ״. בדרך כלל, בית המשפט משאיר תניות פיצויים מוסכמים בתקפן . הרתיעה של בית המשפט משימוש בסמכות ההפחתה מהווה גם היא פתרון חלקי לבעיה שהסמכות יוצרת _; מאידך, ניתן לראות בה רמז לכך שגם בעיני בית המשפט, הסמכות אינה מוצדקת ביותר. [2]

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

ידין ש'. רגולציה חדשה: מהפכה במשפט הציבורי (2018, הוצאת נבו)

נתנאל מונדר חוק הגנת הצרכן ותקנותיו - הדין, ההלכה, התיאוריה והמעשה, הוצאת אוצר המשפט (ספטמבר 2017)