‏290.00 ₪

תוכן עניינים

תקציר  3

עסק קטן או בינוני 4

מחשוב בארגונים קטנים ובינוניים   5

עסק זעיר עסק קטן עסק בינוני עסק גדול  7

מדיניות מקרו-כלכלית ועסקים קטנים   10

המדינות המפותחות  12

פינלנד - מכלכלה מסורתית של מפעלים גדולים לכלכלת ידע של עסקים קטנים   14

עסקים קטנים ובינוניים במדינת ישראל  16

מדיניות ממוקדת לעידוד עסקים קטנים -המדינות המפותחות  18

ביורוקרטיה  23

דרכים לעידוד עסקים קטנים ובינוניים בישראל  24

מקורות  26

הסמינריון מתאר את מגזר העסקים הקטנים והבינוניים בישראל ובמדינות המפותחות, לרבות השפעת המדיניות המקרו-כלכלית ודרכי המדיניות הממוקדת לעידודם.

עסקים קטנים ובינוניים מונים עד 100 עובדים ומחזור המכירות השנתי שלהם הוא עד 100 מיליון ש״ח. מגזר העסקים הקטנים והבינוניים בישראל מונה כ-400,000 עסקים (99.3% מכלל העסקים), ומועסקים בו כ-55% מכלל העובדים בסקטור העסקי, זאת לעומת כשני-שלישים במדינות המפותחות.

היתרונות העיקריים של עסקים קטנים הם גמישות, דינמיות, חדשנות, יכולת תגובה מהירה וכושר הסתגלות גבוה יחסית לשינויים בסביבה. החסמים העיקריים שעסקים קטנים עומדים בפניהם וגורמים לשיעור הישרדות נמוך יחסית הם העדר נגישות למימון, עלויות ביורוקרטיה (כגון הוצאת רשיון עסק), חוסר בידע ניהולי, השקעות לא מספקות בשיווק ובמחקר ומחסור בתשתיות פיזיות.

משתנים מקרו-כלכליים התורמים להתפתחות מגזר העסקים הקטנים: תוצר עסקי:   צמיחה בתוצר העסקי מגדילה את הביקוש לשירותי העסקים הקטנים. שער הריבית: ריבית ריאלית נמוכה מגדילה את ההשקעות בעסקים קטנים. אינפלציה:    יציבות מחירים מקטינה אי-ודאות של עסקים קטנים.

מחירי נדל״ן: מחירים נמוכים של מבני מסחר ותעשייה מקטינים את מחסום הכניסה לעסקים קטנים.

עסק קטן או בינוני הוא עסק שמספר עובדיו קטן יחסית לעסק גדול. מספר העובדים שמגדיר עסק כקטן או בינוני, תלוי בחוקי המדינה הרלוונטית. באנגלית המגזר מכונה (Small to Medium Business (SMB, או לחלופין Small and medium enterprises.

מגזר העסקים הקטנים והבינוניים, על פי סקרים שבוצעו ב 2013, מייצר 77% מהמשרות החדשות במשק הישראלי, אך סובל מסביבה רגולטורית (חוקים, אישורי רשויות מוסמכות, רשויות מקומיות) וסביבה מימונית מקשה1.

בישראל, על פי הגדרות הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה 2 עסק זעיר מוגדר כעסק בו יש עד 4 עובדים ומחזור מכירות של עד מיליון שח. עסק קטן הוא עסק בו 5 עד 20 עובדים ומחזור מכירות של עד 20 מליון שח , ועסק בינוני מ 11 עד 100 עובדים ומחזור מכירות של עד 100 מליון שח. בדוח מצב תקופתי 2013-2014 עסק קטן מוגדר כעסק בעל 5 עד 19 עובדים ועסק בינוני 20 עד 991. באותו דוח קיימת גם חלוקה לקבוצות גודל: 1-9, 10-19, 20-49, 50-249 לשם השוואה למדינות ארגון OECD. טרם נקבעה הגדרה סופית[1].

על פי הגדרת משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה עסק המעסיק בין 1 ל-50 עובדים נחשב לקטן. לעסק בינוני נחשב עסק שבו 50 עד 250 עובדים. מעל 250 עובדים העסק נחשב לגדול.

‏מגזר העסקים הקטנים והבינוניים מוגדר באירופה ובארצות הברית ככלל העסקים שיש בהם עד כ-500 עובדים; עסק שיש בו עד 50 עובדים מוגדר כעסק קטן. עסקים שיש בהם עד 10 עובדים מוגדרים כעסקים משרדיים או עסקים ביתיים SOHO) Small office / Home office).

דוגמאות לעסקים שהם עסקים קטנים או בינוניים: משרד עורכי-דין גדול, סוכנות ביטוח גדולה, מרפאה פרטית גדולה, בנק קטן, חברת ביטוח קטנה, בית תוכנה קטן וכיוצא בזה.

ההכרה בחשיבות מגזר זה החלה בשנות ה- 90 בפעילות חוץ ממשלתית. ב 2012 הוגשה הצעת חוק לעידוד עסקים קטנים ובינוניים, אשר התקבלה בקריאה ראשונה בכנסת ביולי 2013.

הקמת עסק חדש הינה תהליך בעל רמת מורכבות משתנה בהתאם למבנה הפורמלי של העסק, והצורך בבית עסק. שלב מהותי הוא רישום כעוסק (פטור או מורשה) במשרדי מע"מ. שלב מקדים בעת הצורך הוא רישום כתאגיד, כגון: שותפות, חברה, עמותה, על ידי גוף הרישום המתאים (רשם השותפויות, רשם החברות,רשם העמותות). בית העסק (באם קיים), מחייב רישוי של הרשות המקומית ושל גופים נוספים בהתאם לחוק רישוי עסקים. זמן הממוצע הנדרש לקבלת האישורים להקמת עסק בישראל הוגדר על ידי הירחון אקונומיסט כ 35 ימים (בשנת 2008) הגודל הקטן יחסית, עלול לייצור תלות גדולה יותר בלקוחות מעטים. תלות זו עלולה להתבטא בקשיי תזרים מזומנים, אם וכאשר מתבטלות עסקאות עם לקוחות גדולים או אם וכאשר אותם לקוחות אינם עומדים בזמני התשלום או אינם משלמים את מלוא הסכום, שהתחייבו לשלם. [2]

רמת הביטחונות שעסקים קטנים יכולים לתת לגורמים המספקים אשראי (כגון בנקים או חברות ביטוח) נמוכה, ולפיכך קשה לעסקים אלו לקבל אשראי לצורכי השקעה, לכיסוי בעיות תזרים מזומנים, או בעיתות משבר.

לארגונים גדולים יותר יש יתרון לגודל בהשוואה לארגוני SMB העוסקים באותם תחומים. ארגוני SMB צריכים לבחור באסטרטגיה המאפשרת להם להתמודד למרות הקושי. כך למשל ארגוני קטן או בינוני, עשוי להתמחות בנושא ספציפי כמענה לחיסרון בממד הגודל.

מקרים בהם עסקים קטנים או בינוניים לא מצליחים להתמודד עם אתגר זה עלולים להסתיים בפשיטת רגל או במיזוגים ורכישות.

משאבים מוגבלים בהשוואה לעסקים גדולים המתחרים בהם

אילוצי משאבים אינם מאפשרים להעסיק מומחים בתחומים, שאינם בליבת העסקים שלהם לרוב מחייבים להשתמש בשירותי מיקור חוץ במקום. אסטרטגיה נוספת היא העסקת מומחים בהיקף חלקי או בהתאם לצורך, לפעמים באמצעות שיתוף עם ארגונים קטנים ובינוניים אחרים.

תמיכה ממשלתית

בשנות ה 90 החלה מגמה של עידוד עסקים קטנים ובינוניים בעיקר על ידי הסוכנות היהודית וארגון הג'וינט אשר בשיתוף הרשויות המקומיות הקימו מרכזים לטיפוח יזמות (מט"י). החל משנת 1992 מופעלת תוכנית החונכות העסקית ופועלת קרן ההלוואות הממשלתית לעסקים קטנים ובינוניים.

ברמה הממשלתית פועלת הרשות לעסקים קטנים ובינוניים אשר תאמה ותקצבה פעילויות בתחום. בשנת 2013 הוקמה הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה, אשר פועלת באמצעות מערך גופי "מעוף" למתן ייעוץ הדרכה וסיוע לעסקים קטנים ובינוניים. הסוכנות הכירה בצורך לסייע במימון ( בפרט בשל פערי ריבית בנקאית בין חברות גדולות לחברות קטנות ובינוניות), חקיקה, והגברת הרכש הממשלתי מחברות אלו.

מחשוב בארגונים קטנים ובינוניים

הרבע האחרון של המאה ה-20 התאפיין בהטמעת מערכות ממוחשבות גם בארגונים קטנים ובינוניים.

דרישות המחשוב

בארגונים קטנים, ופעמים רבות גם בארגונים בינוניים, אין מנהל מערכות המידע, והאחריות על מערך המחשוב מוטלת על סמנכ"ל הכספים או סמנכ"ל התפעול. בתחילת המאה ה-21 החלו גם ארגונים כאלו בהטמעת מערכות מידע ארגוניות לייעול תהליכי העבודה, ביניהן מערכות ERP לניהול כולל של תהליכים בארגון (מלאי, ספקים, הנהלת חשבונות, כוח אדם וכו'), מערכות CRM לניהול קשרי לקוחות, ובמקרים רבים גם מערכות BI, המאפשרות ניתוח של המידע הרב המצטבר במערכות המידע באופן המסייע בקבלת החלטות ניהוליות. בתחום ERP עסקים ישראלים רבים התקנו תוכנה פריוריטי[3].

הארגון מבצע פעילויות עסקיות מול לקוחותיו (עסק-אל-לקוח - B2C) ומול ספקיו (עסק-אל-עסק -B2B). כדי שהארגון יהיה זמין, תחרותי ויעיל, הוא עשוי להציע שירותים מקוונים באמצעות אתרי אינטרנט. חשיפה מסוג זה, וכן הצורך בפתרונות קישור מרחוק למשרד (עבור סוכני מכירות בדרכים, עובדים המתחברים בערב מהבית וכדומה), מצריכים כלי אבטחת מידע נאותים.

הטמעת מערכות אלו דורשת מהארגון תשתית מחשב מתאימה: מערך אחסון, שרתים בעלי שרידות גבוהה היכולים לענות לצורכי הארגון, מערך גיבוי, היערכות לפתרון משברים (DRP) ועוד. בעסקים הקטנים והבינוניים תקציב המחשוב נמוך יחסית, ובדרך כלל אינו מגיע להיקף שיצדיק עצמאות בניהול מערך המחשוב. הישענות נרחבת על פתרונות מיקור חוץ מסוגים שונים מספקת לעסקים אלה פתרון באיכות נאותה. למיקור חוץ זה וריאציות שונות:

מיקור חוץ מלא: כל שירותי המחשוב שהעסק זקוק להם ניתנים באמצעות ארגון חיצוני המתמחה בכך, תוך שימוש מרבי בשרתים הממוקמים אצל ספק השירות. בעסק הקטן והבינוני מותקנים רק מחשבים אישיים לשימושם של עובדי העסק, ואלה מחוברים ברשת תקשורת אל ספק השירות לשם תחזוקה וגיבוי.

מיקור חוץ חלקי: ספק שירותי מיקור חוץ מקים מערכת שרתים במתקן השייך לעסק הקטן או הבינוני, ותחזוקת שרתים אלה מבוצעת על ידיו, לעתים בסיוע כוח אדם מקצועי של נותן השירות.

הסכמי מיקור חוץ בין עסקים לספקים חיצוניים מתבססים על הגדרה של זמן תגובה רצוי למתן שירות (SLA), עם מנגנון "קנס/פרס" (מקל וגזר) על מנת לעודד את ספק השירות לעמוד בזמני התגובה הרצויים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

בנדלק ז'ק, ממוצעי שכר והכנסה לפי יישוב ולפי משתנים כלכליים שונים , המוסד לביטוח לאומי, מינהל מחקר ותכנון

ארד יעקב וכבירי אמיר, עסקים קטנים ומס ערך מוסף, הרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל

P.E. Petrakis, P.C. Kostis (2012), “Τhe Role of Knowledge and Trust in SMEs”, Journal of the Knowledge Economy

Carl Dahlman, Jorma Routti and Pekka Yla-Anttila, "Finland as a Knowledge Economy -Elements of Success and Lessons Learned", ETLA (The Research Institute of the Finish Economy),