‏390.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי האיזון החוקתי של הזכות להפגין?

תוכן עניינים

מבוא

שאלת המחקר

חופש ההפגנה בישראל וחופש הביטוי

מעמדו המשפטי של חופש ההפגנה

מרי אזרחי

הסדרת ההפגנה בחוק הישראלי

הגבלות על חופש ההפגנה

חופש ההפגנה מול הזכות לפרטיות

חופש ההפגנה מול הצורך לשמור על הסדר הציבורי

חובת המשטרה להגן על המפגינים מפני קהל עוין

חופש ההפגנה מול זכויותיהם של אחרים לקניין

הפגנות נגד ביבי נתניהו בבלפור 2020

"מחאת הדגלים השחורים"

"המצור על בלפור"

מעצרו של אמיר השכל

משבר הקורונה הגבירו את התסיסה בציבור

מחאת הגשרים

שיירת הצוללות

ניהול המחאה

תגובת נתניהו

מיקום ההפגנות

סיקור המחאה בעולם

הפגנת תמיכה בנתניהו

הפגנות סמוך לביתו של היועמ"ש מנדלבליט

מחאה חברתית – מחאת הדיור

פלורליזם

מימוש הפלורליזם מתאפשר בזכות קיומם של שני ערכים חשובים:

זכות המחאה וגבולותיה

צורות מחאה

חירויות יחסיות

הסתה והמרדה

התקהלות אסורה

רשיון להפגין

הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בדבר מימוש חירות ההפגנה וההתקהלות

הנחיות בדבר התקהלות אסורה

חירות המחאה -

משפט משווה – ארה"ב, אנגליה

סיכום

ביבליוגרפיה

במארס 2020 התחילה "מחאת הדגלים השחורים". הרקע: לאחר הבחירות לכנסת ה-23, הטיל הנשיא ראובן ריבלין את הרכבת הממשלה על יו"ר כחול לבן. יושב ראש הכנסת היוצאת יולי אדלשטיין סירב לפנות את מקומו ליו"ר חדש ולאפשר הקמת ועדות, כולל ועדה לדיון בהסרת החסינות של נתניהו. שקמה ברסלר ואחייה איל וירדן שוורצמן יזמו שיירות מחאה לכנסת וכן הפגנות סמוך לבתי חה"כ ממפלגת חוסן לישראל בהן אף יצא אל הפעיל תמיר חפץ יו"ר המפלגה בנימין גנץ. ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק נרתם וקרא ברשתות החברתיות להניף דגלים שחורים מהמרפסות והחלונות. ב-16 למארס הוא כתב "כשיהיו מיליון כאלה על כל חלון ומרפסת - הנאשם ילך הביתה. לא ייסגר בית המשפט ולא תיסגר הכנסת. אנחנו, האזרחים לא ניתן לזה לעבור".[1]

חופש הביטוי[1] וחירות ההפגנה[2] הוכרו בישראל כחירויות יסוד של האדם.^[3] בין שנראה את חירות ההפגנה כעומדת לעצמה ובין שנראה בה יישום של חופש הביטוי או חלק ממנו, תימצא חירות זו חיונית למימוש המשטר הדמוקרטי וההליכים המתקיימים בו. חופש הביטוי וחופש ההפגנה והתהלוכה לא עוגנו מפורשות בחוק יסוד, אך בשורה של פסקי-דין קבע בית-המשפט העליון כי חופש הביטוי הוא חלק בלתי נפרד מכבוד האדם, המוגן בחוק-יסוד : כבוד האדם וחירותו,^[4] וכי חופש ההפגנה והתהלוכה הוא זכות יסוד מרכזית של האדם בישראל, שהיא גם יסוד של המשטר הדמוקרטי, הראוי להגנה מצד רשויות השלטון.

להלן דברי השופט שמעון אגרנט בפסק-הדין בעניין ״קול העם״, בנושא חופש הביטוי:^[5]

״העיקרון של חופש הביטוי הוא עיקרון הקשור קשר אמיץ עם התהליך הדמוקרטי... במדינה של משטר דמוקרטי - הוא משטר ״רצון העם״ - רואים את ״המושלים״ כמורשים וכנציגים של העם שבחרם. אשר על כן רשאי הוא בכל עת להעביר את מעשיהם המדיניים תחת שבטו... תפיסה פשוטה זו של המשטר הדמוקרטי מביאה בהכרח, אפוא, להטלת העיקרון של חופש הביטוי בכל מדינה המושתתת על משטר כנ״ל... (ו)טומנת בחובה הצדקה הגיונית להחלתו של עיקרון זה״.

לעניין חירות האספה והתהלוכה יפים גם דברי השופט אהרן ברק בפסק-הדין בעניין סער:^[6]

״מן המפורסמות הוא, כי משפטה של מדינת ישראל מכיר בחירויות היסוד של האדם, כפי שהן מקובלות במדינות נאורות. בין חירויות אלה נמנות אף חירות האספה (assembly) והתהלוכה (procession)... חשיבות רבה נודעת להן בעיצוב דמותו של משטרנו הדמוקרטי.

קיומה של אספה ותהלוכה הוא אחד האמצעים העומדים לרשות בני הציבור כדי להביע את השקפותיהם בענייניה של המדינה, אמצעי שהוא לעתים יעיל יותר וממשי יותר מאמצעי הביטוי האחרים...״.

במשפט הישראלי חופש ההפגנה מהווה זכות יסוד, הנגזרת מחופש הביטוי. הזכות כוללת בתוכה את קבוצת הזכויות לאספה, הפגנה ותהלוכה, והיא מהווה את אחת הדרכים שבהן יכול הציבור בישראל לבטא את דעתו באופן פומבי. הפגנות מותרות ולכל אדם בישראל קיימת הזכות לארגן הפגנה או להשתתף בה, כאשר מוטלת חובה על כל אדם לכבד זאת. לעיתים חופש ההפגנה משמעו פגיעה מוגבלת בזכות לפרטיות או בחופש התנועה.

זכות ההפגנה כוללת בתוכה ביטויים רבים, כאשר היא נבדלת מחופש הביטוי בכך שהיא משותפת לקבוצה פעילה המעוניינת להעביר מסר המתמקד במחאה. תוכן המסר אינו יכול להיות הסתה לגזענות ואלימות, המרדה, דת והסתה לטרור. בין דרכי הביטוי המרכזיים לזכות זו ניתן למנות בין היתר הפגנות, אסיפות, תהלוכות או משמרות מחאה. בשנים האחרונות הפגנות רבות החלו במחאות דרך הרשתות החברתיות אשר הובילו ליציאה לרחובות של אלפי מפגינים. [7]

(בעבודה האקדמית כ-30 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

[1] מנדלבליט אביחי "שלטון החוק בעין ההסדרה - החוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון" שורשים במשפט 953 (דינה זילבר, עורכת), הוצאת נבו. (2020)

[2] אפרת אבן, הזכות להפגין וגבולותיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה: הפרלמנט, גיליון 43

^[3]בג״ץ סער ני שר הפנים והמשטרה, פ״ד לד(2) 169, 171