‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי אישפוז נפשי וסיעודי?

תוכן עניינים

מבוא. 

הנורמה בישראל. 

חוסר יכולת של ממש - דרישת השיבוש.

דחף לאו בר כיבוש.

משקל השיבוש

התערבות הוועדות באשפוז כפוי 

לחצים ישירים ועקיפים על הצוות המטפל באשפוז הכפוי

לחצים של משפחות החולים. 

עדויות השכנים. 

שימוש במערכת האשפוזית למטרה זרה. 

ההכנות לוועדה. 

חוסר הסכמה עם החלטת הוועדה. 

בתי-המשפט בגין אשפוז בכפייה. 

חוק כבוד האדם וחירותו 

תפקיד החולה בבית המשפט. 

מעצר פלילי כאנלוגיה משפטית בכמות הזמן לאשפוז כפוי 

הסכמת המטופל לטיפול. 

משפט משווה: גישת המשפט במדינות שונות. 

צמצום הסייג לאחריות. 

סיכום.

ביבליוגרפיה

לוועדה פסיכיאטרית, המורכבת, ממשפטן הכשיר לשמש כשופט ומשני רופאים פסיכיאטרים, הוענקו סמכויות זהות לאלו של ועדת חקירה ממלכתית. הכוונה לסמכות לזמן עדים ולגבות ראיות, דהיינו לסמכות לקיים דיון במתכונת מעין-שיפוטית. פרט לשמיעת הראיות, רשאית הוועדה לבדוק את החולה בדיקה גופנית, שתיעשה על-ידי אחד החברים הפסיכיאטרים או על-ידי שניהם. במהלך הדיון בפני ועדה החולה רשאי להיות מיוצג על-ידי עורך דין, וכך גם הפסיכיאטר המחוזי המשמש כמשיב בבקשת החולה. ככלל, החולה זכאי להיות נוכח במהלך הדיון, אך זכות זו ניתן לשלול באופן מלא או חלקי, אם הוועדה סבורה כי הדבר יחסוך מן החולה פגיעה נפשית או גופנית, ונימוקיה נרשמו בפרוטוקול.

דברים אלה מצביעים בבירור כי ועדות פסיכיאטריות הן גופים מעין-שיפוטיים, שסמכותן לבחון את חוקיות ההוראות בדבר טיפול בחולים ואשפוזם. על-פי הרכבה המקצועי וסמכויות הבדיקה שהוענקו לה בחוק, יכולה הוועדה לבחון גם את טיבן של החלטות רפואיות שהתקבלו קודם לכן ביחס לחולה. ועדות פסיכיאטריות גם נוהגות כך הלכה למעשה. המדובר הוא על כן באפשרויות התערבות נרחבות, המעמידות את הרופאים המטפלים (ואת הפסיכיאטר המחוזי) במעין בוחן. אולם מידת אחריותה הציבורית של הוועדה היא כגודל סמכותה. דבר זה מאפשר לרופא המטפל בחולה "להעביר" לוועדה חלק מאחריותו בהחלטות הרות הגורל הנוגעות לחולה. לדוגמה, חולה דיכאוני עם סכנה אובדנית אושפז בכפייה. עלה הצורך לקבוע את מועד השחרור, כאשר לא ניתן לשלול בוודאות קיומה של סכנה אובדנית גם אם הושגה הטבה במצבו. חולה כזה מובא בפני הוועדה בבקשה להארכת הוראת האשפוז. הוועדה בהחלטתה על שחרור, שותפה לאחריות העתידית על חיי החולה.

פיקוח מהותי פנימי או משפטי-חיצוני? מהו היקפו של שיקול הדעת שבידי הוועדה? האם עליה לבדוק את המסגרת החיצונית החוקית של הטיפול או שמא עליה להתערב בשיקול דעתו של המטפל? ברור הוא שהצוות המטפל מכיר טוב יותר את החולה על מכלול בעיותיו ומורכבות סביבתו החברתית. שום ועדה, טובה ויסודית ככל שתהא, אינה יכולה בזמן הקצר העומד לרשותה לעמוד על צרכיו של החולה על כל מכלולם ומורכבותם.

לדוגמה, חולה סכיזופרני קשה, שסבל ממחלתו שמונה שנים רצופות, שוחרר על-ידי הוועדה בניגוד לעמדת מטפליו. הוועדה הגיעה לכלל דעה כי החולה אינו מסוכן, לא לעצמו ולא לסביבה. אחרי המעשה הסתבר שהוועדה טעתה. לאחר מעקב קצר במרפאה, סירב החולה להמשיך בטיפול התרופתי, למרות הוראת הוועדה בדבר טיפול זה והוראת טיפול מרפאתי כפוי שהוצאה על-ידי הפסיכיאטר המחוזי על-פי סעיף 11 לחוק. משפחתו כה פחדה ממנו עד שהתקינה בבית מערכת מנעולים, שהפכה את הבית למעין מחלקה סגורה. מתוך מצבו הפסיכוטי, ניסה החולה לבעול את אחותו הקטינה. הוא הסביר את מעשיו בטענה "כי היא דומה לי".

סעיף 34ח לחוק העיונשין- לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש - (1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו, או (2) להימנע מעשיית המעשה.

חבותו של אדם בפלילים מושתתת על ההנחה כי באין הוראה אחרת חזקה על מעשה שנעשה בתנאים שאין בהם סייג לאחריות פלילית, היינו - אין נוצרת עבירה באין עושה בעל כשרות פלילית.

עקרון זה קובע כי מהותה של העבירה מותנית, בין השאר, בעבריין אשר מבחינת בגרותו וכשרות דעתו או תקינות רוחו היה מסוגל להבין את משמעותה של התנהגותו והיכולת לשלוט בה.

עיקרון נוסף משלים לענין הוא כי לא נוצרת עבירה ללא התנהגות רצונית, דהיינו תנאי מוקדם להתהוות עבירה פלילית הוא, כי למבצע היתה אפשרות בחירה מודעת באם לבצע את המעשה האסור או להימנע ממנו.

יש להבדיל בין נשיאה באחריות פלילית לבין נשיאה בעונש שכן תיתכן הטלת אחריות פלילית מבלי להשית עונש וההפך, השתת עונש מבלי להטיל אחריות פלילית. בעבודה זו אעסוק באחד מהסייגים להטלת אחריות הפלילית באופן המנטרל אפשרות להשית ענישה.

מצב של אי שפיות הדעת, הינו מצב המונע מן האדם את היכולת להבין את אשר הוא עושה, או להימנע מעשיה אסורה.

מצב זה יכול שיגרם עקב מחלה או ליקוי שכלי. המחלה יכולה שתהא נפשית או פיזיולוגית, ומאי נפקה מינא להבחנות בין סוגי המחלות השונות.

עיקר ההכרעה הינה התסמונת ולא האבחון, כלומר בחינת השאלה, האם האדם נעדר כושר הבנה של משמעות מעשיו בשל המחלה, או נעדר כושר הימנעות הן ההתנהגות האסורה.

ליקוי שכלי הינו לקוי בהתפתחותו של האדם הגורם לרמת כשירות שכלית נמוכה ירודה, כזו המנטרלת שליטה במעשים.

עיקר בחינת הדברים תהא לברר, האם בכדי לפטור אדם מאחריות פלילית די בהגדרתו כחולה, או שמא נדרשים גם להוכיח, כי במקרה הספציפי לא הבין את אשר הוא עושה, או לא יכל להימנע מעשיית המעשה כתוצאה ממחלתו או ליקויו השכלי?

מילים אחרות, האם די בקיומה של המחלה גופה בכדי להקים פטור מאחריות פלילית, או שמא נדרש גם להוכיח קשר נסיבתי בין המחלה לבין אי יכולת ההבנה את המעשה, ובכך לצמצם את חלותו של הסייג.

ככלל, הגנת אי שפיות קמה לנאשם כאשר בשעת מעשה הוא פעל מבלי יכו לת להבין את אשר הוא עושה או את פסול שבמעשו, כמו גם פעל תוך עדר אפשרות להמנע מעשיית המעשה.להגנה זו מספר רציונאליים עיקריים, ובהם: מרביתן של מטרות הענישה הפלילית (מניעה, הרתעה אישית, הרתעה כללית, וגמול) אינן רלבנטיות כאשר מדובר באדם הפועל מחוסר הבנה של מעשהו או בשל כורח פנימי שמקורו במחלת נפש. כמו כן, בבסיס ההגנה מונחת ההנחה כי אין זה צודק להעניש אדם על מחלה שפקדה אותו שלא באשמתו ושלא ברצונו. מנגד, קיימת ביקורת (משפטית וציבורית) על צידוקיה של הגנה זו. מרביתן של הביקורות נסובות סביב העדרו של קו ברור ומוגדר המבחין בין אדם הפועל מתוך שפיות הדעת (במובנו המשפטי) לבין אדם הפועל ממצב של חוסר שפיות. בנוסף, טוענים המבקרים כי במקרים רבים אין באפשרותם של הפסיכיאטרים לקבוע בוודאות כי אדם שלקה במחלת נפש לא ילקה בה שוב ויסכן את הציבור מחדש . יוצא, שאדם אשר ביצע עבירה חמורה כגון עבירת רצח, ונמצא חסר אחריות פלילית בשל העדר שפיות זמנית שפקדה אותו בעת ביצוע העבירה, מאושפז או נשלח להסתכלות בהוראת בית משפט , אך משוחרר בתום זמן קצר שכן הוא איננו חולה עוד .

בשל קושי זה העלתה הפרקליטות הצעה להגדיר קבוצה חדשה של מי שעברו עבירה, נמצאו לא אחראים למעשיהם, והחלימו כעבור זמן קצר. קבוצה זו תוגדר, ותיקבע לגביה תקופה שבה יהיה עליהם להימצא בתנאי פיקוח ומעקב פסיכיאטרי.

התערבות הוועדות בטיפול פסיכיאטרי כפוי - ביקורת רפואיים מעין-שיפוטית או שתיהן כאחת?[1]

לוועדה פסיכיאטרית, המורכבת, כאמור, ממשפטן הכשיר לשמש כשופט ומשני רופאים פסיכיאטרים, הוענקו סמכויות זהות לאלו של ועדת חקירה ממלכתית.19 הכוונה לסמכות לזמן עדים ולגבות ראיות, דהיינו לסמכות לקיים דיון במתכונת מעין-שיפוטית. פרט לשמיעת הראיות, רשאית הוועדה לבדוק את החולה בדיקה גופנית, שתיעשה על-ידי אחד החברים הפסיכיאטרים או על-ידי שניהם. במהלך הדיון בפני ועדה החולה רשאי להיות מיוצג על-ידי עורך דין, וכך גם הפסיכיאטר המחוזי המשמש כמשיב בבקשת החולה.20 ככלל, החולה זכאי להיות נוכח במהלך הדיון, אך זכות זו ניתן לשלול באופן מלא או חלקי, אם הוועדה סבורה כי הדבר יחסוך מן החולה פגיעה נפשית או גופנית, ונימוקיה נרשמו בפרוטוקול.21

דברים אלה מצביעים בבירור כי ועדות פסיכיאטריות הן גופים מעין-שיפוטיים,22 שסמכותן לבחון את חוקיות ההוראות בדבר טיפול בחולים ואשפוזם. על-פי הרכבה המקצועי וסמכויות הבדיקה שהוענקו לה בחוק, יכולה הוועדה לבחון גם את טיבן של החלטות רפואיות שהתקבלו קודם לכן ביחס לחולה. ועדות פסיכיאטריות גם נוהגות כך הלכה למעשה. המדובר הוא על כן באפשרויות התערבות נרחבות, המעמידות את הרופאים המטפלים (ואת הפסיכיאטר המחוזי) במעין בוחן. אולם מידת אחריותה הציבורית של הוועדה היא כגודל סמכותה. דבר זה מאפשר לרופא המטפל בחולה "להעביר" לוועדה חלק מאחריותו בהחלטות הרות הגורל הנוגעות לחולה. לדוגמה, חולה דיכאוני עם סכנה אובדנית אושפז בכפייה. עלה הצורך לקבוע את מועד השחרור, כאשר לא ניתן לשלול בוודאות קיומה של סכנה אובדנית גם אם הושגה הטבה במצבו. חולה כזה מובא בפני הוועדה בבקשה להארכת הוראת האשפוז. הוועדה בהחלטתה על שחרור, שותפה לאחריות העתידית על חיי החולה.

פיקוח מהותי פנימי או משפטי-חיצוני? מהו היקפו של שיקול הדעת שבידי הוועדה? האם עליה לבדוק את המסגרת החיצונית החוקית של הטיפול או שמא עליה להתערב בשיקול דעתו של המטפל? ברור הוא שהצוות המטפל מכיר טוב יותר את החולה על מכלול בעיותיו ומורכבות סביבתו החברתית. שום ועדה, טובה ויסודית ככל שתהא, אינה יכולה בזמן הקצר העומד לרשותה לעמוד על צרכיו של החולה על כל מכלולם ומורכבותם .

לינק למצגת ספיציפית בנושא אי שפיות הדעת ואשפוז ב-99 שח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

לרנאו, חגית. (2016). עבריינות ואכיפת חוק. חיפה: הוצאת פרדס.

אסף י' טויב משפט, פסיכיאטריה ומערכת בריאות הנפש בישראל – נושאים נבחרים. 

ציפורה ארמן-שטרן אשפוז פסיכיאטרי כפוי (חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת בר- אילן – הפקולטה למשפטים

מרגולין, יעקב, אברמוביץ, משה וויצטום, אליעזר "ייצוג חולי נפש בוועדות פסיכיאטריות מחוזיות: המצוי והרצוי" רפואה ומשפט 101–93

 חוק לטיפול בחולי נפש

ע"ש (ת"א) 512/88 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"מ  (א) 126, 129.

LeFave and Scott, Substantive Criminal Law, West Publishing Co., sec. 2.5., Repeal or Amendment of Statute, p. 148