‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי מערכת החינוך במזרח-ירושלים ?

תוכן עניינים

מבוא

הוספת כיתות לימוד חדשות במזרח-ירושלים

רקע : מזרח-ירושלים

אוכלוסין

דוח מבקר המדינה בנושא

תמונת המצב הנוכחית

מספר הכיתות החדשות בשלבי תכנון ובנייה כיום

מצב הכיתות הקיימות

המחסור הנוכחי בכיתות לימוד

תוכנית הלימודים הפלסטינית

דיונים קודמים בוועדת החינוך של הכנסת

תמונת המצב הנוכחית

ביבליוגרפיה

עבודה זו עוסקת במערכת החינוך במזרח-ירושלים.

מזרח ירושלים הוא כינוי פוליטי-מדיני, לשטח של 70 קמ"ר בקירוב הנכלל בגבולותיה המוניציפליים של ירושלים, ונמצא מעבר לקו הירוק. מבחינה גאוגרפית שטח זה כולל לא רק את אזוריה המזרחיים של העיר אלא גם את הצפוניים והדרומיים. לאחר מלחמת ששת הימים החילה ישראל על שטח זה את החוק הישראלי. השטח כולל, בנוסף לשטחה של ירושלים שנכבש על ידי הצבא הירדני והיה בשליטת ירדן בשנים 1948–1967, גם עיירות וכפרים שעד אז לא נחשבו כחלק מירושלים. למעשה, השטח שהיה כפוף לעיריית ירושלים הירדנית כלל רק 6.4 קמ"ר. כלומר, 91% משטח מזרח ירושלים לא נכלל באזור זה לפני יוני 1967.

אוכלוסיית מזרח ירושלים מהווה כ-58% ערבים-מוסלמים, כ-39% יהודים, וכ-2.3% ערבים-נוצרים.[1]

העבודה תתמקד בנושאים האלה:

א. בינוי כיתות לימוד במזרח-ירושלים;

ב. תוכניות הלימודים וספרי הלימוד במוסדות החינוך במזרח-ירושלים.

אין יומרה להציג את כלל ההיבטים של מערכת החינוך במזרח-ירושלים, אלא את הנושאים האמורים בלבד.^[2]

בכל מוסדות החינוך הרשמיים במזרח-ירושלים לומדים כיום על-פי תוכנית הלימודים וספרי הלימוד הפלסטיניים, פרט לבית-ספר אחד - התיכון בבית-צפאפא, שבו נלמדות במקביל תוכנית הלימודים הפלסטינית ותוכנית הלימודים הישראלית. נוסף על כך, רוב מוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים מלמדים גם הם על-פי תוכנית הלימודים הפלסטינית, ורק מיעוטם הקטן מלמדים על-פי תוכנית הלימודים הישראלית. יש לציין כי בתי-הספר הרשמיים במזרח-ירושלים מוסיפים לתוכנית הלימודים את הוראת השפה העברית, מכיתה גי, בהיקף של שלוש-ארבע שעות שבועיות.

בדיון האמור בוועדת החינוך של הכנסת, במאי 2007, הוצגו ממצאים המעידים על יחס שלילי כלפי מדינת ישראל והיהודים בספרי הלימוד הפלסטיניים החדשים. חברי הכנסת הביעו חשש שלמרות העובדה שמדינת ישראל מממנת את מערכת החינוך במזרח-ירושלים עשויים להילמד בה תכנים המסיתים נגד ישראל ונגד היהודים, ומתגובת נציגי משרד החינוך שהשתתפו בדיון התקבל הרושם שהלימודים במזרח-ירושלים מתנהלים בלא פיקוח של ממש.בדיקת הנושא על-ידי של הכנסת העלתה כי בניגוד לתמונה שהתקבלה בדיון הקודם בוועדת החינוך, מנח״י מקיימת פיקוח ובקרה על ספרי הלימוד הפלסטיניים המשמשים בבתי-הספר הרשמיים במזרח-ירושלים. זה שנים שמנח״י מעבירה את הספרים המתקבלים מן הרשות הפלסטינית לקריאה מדוקדקת של בודק חיצוני אשר מסמן כל קטע שיש בו הסתה נגד ישראל והיהודים. לאחר מכן הספרים נשלחים להדפסה מחדש ללא הקטעים שנפסלו. כך נעשה הן בספרים חדשים והן בספרים שמתפרסמים במהדורה מחודשת. במקביל מנח״י מעבירה הנחיות ברורות לכל בתי-הספר הרשמיים במזרח-ירושלים שלא לאפשר שימוש בספרי לימוד פלסטיניים שנרכשו באופן עצמאי, אלא רק בספרי הלימוד שעברו בדיקה והודפסו מחדש. העלות השנתית של הדפסת הספרים מחדש היא 3-2.5 מיליון ש״ח.עם זאת העלתה בדיקתנו כי לעומת מוסדות החינוך הרשמי, שמתקיים בהם פיקוח רצוף כאמור, הרי במוסדות החינוך המוכר שאינו רשמיבמזרח-ירושלים, שכאמור לומדים בהם כשליש מכלל התלמידים במזרח-ירושלים, ואף הם מקבלים מימון נרחב מהממשלה, אין פיקוח של ממש על ספרי הלימוד, וככל הנראה נעשה בבתי-הספר האלה שימוש בספרי לימוד פלסטיניים שלא עברו כל בדיקה. [1]

במענה על פנייתנו האחרונה בעניין זה אל משרד החינוך נמסר כי עתה, משהוסבה תשומת לבו של המשרד לכך, הוא יבחן מחדש את מדיניותו מתוך כוונה לאכוף את הפיקוח בתחום זה גם על מוסדות החינוך המוכר שאינו רשמי. [2]

יש לציין כי על-פי נתוני מנח״י מספר הלומדים בבתי-ספר מוכרים שאינם רשמיים במזרח-ירושלים כמעט הוכפל בארבע השנים האחרונות בלבד: מ-9,220 תלמידים בשנת תשס״ו (2005/06) ל-17,779 בשנת תש״ע (2009/10), ולנוכח הקושי בבניית מוסדות חינוך רשמיים חדשים (ונוסף על כך הקושי של התושבים לשלם את שכר הלימוד במוסדות פרטיים לחלוטין) יש לשער כי יימשך הגידול במספר הלומדים במוסדות המוכרים שאינם רשמיים. כמו כן נציין כי בדיקתנו העלתה שהתקציב השנתי שמשרד החינוך מקצה לבתי-הספר המוכרים שאינם רשמיים במזרח-ירושלים, בעבור שעות תקן בלבד, מסתכם בכ-77 מיליון ש״ח בשנה (נתוני שנת הלימודים תשס״ט). מכאן שיש חשיבות רבה להסדרת הפיקוח על מוסדות אלה בכלל ההיבטים.

בנושא ספרי הלימוד נציין עוד כי ממאמר שפורסם לאחרונה בנושא החינוך במזרח-ירושלים עולה כי לעתים קרובות חל עיכוב בחלוקת ספרי הלימוד הפלסטיניים אשר עברו בדיקה ישראלית לתלמידים במוסדות החינוך הרשמי, והיא נעשית רק זמן מה לאחר פתיחת שנת הלימודים. בשל עיכוב זה הורי התלמידים רוכשים באופן עצמאי את הספרים הפלסטיניים המקוריים, אשר לא עברו כל בדיקה או צנזורה, ומשתמשים בהם ללא אישור פורמלי של בית-הספר. נראה כי גם בנושא זה נדרשות הסדרה נוספת והגברת הפיקוח מטעם משרד החינוך. [3]

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-15 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

יובל וורגן, החינוך במזרח-ירושלים, מרכז המחקר והמידע של הכנסת