‏290.00 ₪

שאלת המחקר

מהו האיזון הראוי בין ״זכות הציבור לדעת״ ו״חופש הביטוי״ ובין החשיפה למסרים לא רצויים או ללשון הרע, ובאילו כלים - אם בכלל - אפשר להשפיע על תרבות השיחה בטוקבקים?

תוכן עניינים

מבוא.. 

מחקר חברתי של האינטרנט.. 

דטרמיניזם טכנולוגי 

הטוקבקים.. 

הפונקציות החברתיות של הטוקבקים.

עיתונות כתובה לעומת עיתונות מקוונת.. 

טענות נגד השימוש בטוקבק ‏ 

טענות בעד השימוש בטוקבק 

מכתבים למערכת לעומת טוקבקים

האינטרנט והטוקבקים בהיבט המשפטי 

סוגיית חופש הביטוי 

הצעת חוק הטוקבקיסטים.

מדיניות פרסום.

טכניקת הצגה. 

ניתוח הרטוריקה של הטוקבקים.

האם האינטרנט הוא אמצעי תקשורת?. 

דיון 

סיכום.. 

ביבליוגרפיה.

״טוקבק״ (talkback) הוא מנגנון המאפשר לגולשים באינטרנט לכתוב תגובות על כתבות עיתונאיות (או על מקורות תוכן אחרים), על-פי רוב בסוף הידיעה העיתונאית עצמה. לעתים קרובות כותבי הטוקבקים שומרים על אנונימיות או משתמשים בכינויכיוון שיש להבין את תופעת הטוקבקים בהקשרה הרחב מוצגת בחיבור זה סקירה בנושא האינטרנט, העיתונות המקוונת והטוקבקים, ונבחנים המאפיינים הדומים והשונים בין מדורי ה״מכתבים למערכת״ בעיתונות המודפסת ובין טוקבקים, שהם תגובות על כתבות בעיתונות המקוונת. לבסוף מוצג ההיבט המשפטי של הנושא ונערך דיון.

בעבר, אושרה בקריאה ראשונה בכנסת הצעת חוק המכונה "חוק הטוקבקיסטים", אולם ההצעה לא הבשילה בסופו של דבר לחוק. הצעת החוק ביקשה להסדיר את התנאים בהם תותר חשיפת זהותו של אלמוני המפרסם מידע באינטרנט. את ההצעה יזם ח"כ זבולון אורלב (הבית היהודי). לפי הצעת החוק, אדם הסבור כי תוכן שפורסם ברשת מהווה עוולה כלפיו או הפרת זכות קניין רוחני שלו, יוכל לפנות לבית המשפט בבקשה שיורה לספק השירות למסור לו את פרטי המנוי האלמוני שפרסם את התוכן. לפי ההצעה יוכל המנוי (הטוקבקיסט) להודיע לבית המשפט על הסכמתו או התנגדותו לבקשה מבלי שפרטיו ייחשפו בפרק הזמן הזה. בית המשפט יוכל להיעתר לבקשה אם הוכח כי היא הוגשה כדי לאפשר למבקש לנהל הליך משפטי או למצות זכויותיו, וכי התוכן עלול להוות עוולה או הפרת זכות קניין רוחני של המבקש.

עלתה בעבר יוזמה של חה״כ ישראל חסון לחייב מגיבים בטוקבקים ברישום מוקדם. הכוונה היא שפרטי המשתמשים יישמרו ברשות בעלי האתרים ויאפשרו להרתיע משתמשים המגיבים באופן פוגעני ולהגיש תלונה נגדם במקרה של תגובה אלימה או פוגענית.

הצעה דומה הוגשה לבית-המחוקקים של מדינת ניו-גרזיי בארצות-הברית. חבר הבית פיטר ביונדי (Peter J. Biondi) הציע לחייב את ספקי האינטרנט או את ספקי השירות האינטראקטיבי ברישום או בזיהוי משתמשים על-פי שם וכתובת כדי לאפשר למשתמשים להשיג את פרטי הזיהוי של משתמש אשר

מפיץ מידע שקרי או משמיץ הנוגע בהם. על-פי הצעת החוק, אם לא ימציאו ספק האינטרנט או ספק השירות האינטראקטיבי את פרטי המשתמש המשמיץ, תושת עליהם חובת פיצוי וענישה בגין הנזקים שנגרמו למשתמש. הצעה זו נתונה בהליכים.מעבר לגורמים טכנולוגיים שכאמור עשויים להקשות בזיהוי המשתמשים ברשת, נראה כי יש בהצעות ברוח זו כמה סוגיות עקרוניות בלתי פתורות, כמפורט להלן.

ראשית, נראה שהחוק המוצע אינו הולם את רוח הקונבנציות המקובלות באינטרנט. כפי שתואר לעיל, הרשת מתאפיינת באיזון עדין בין הפוטנציאל הדמוקרטי לאנרכי ובניסיון להשתית חלק ניכר מההסדרים על הסכמה חברתית של המשתתפים עצמם ולא על פיקוח חיצוני. אומנם לא מובן מאליו שאפשר לקיים סדר חברתי בלא פיקוח חיצוני, אך יש הגורסים כי תיתכן התפתחות נורמות ממוסדות אשר יסדירו אופני פעולה וצורות שיח מקובלות עם הגדרת סנקציות שחברי הקבוצה עצמם יפעילו על

מכל מקום, כל הגבלה ורגולציה באינטרנט יהיו קלות לעקיפה בידי משתמשים מיומנים, ויתר על כן, עצם הניסיון להחיל רגולציה מקומית במרחב האינטרנטי הגלובלי ונטול המרכז (עקב השימוש בטכנולוגיות שיתוף קבצים וכדומה) עשוי להוביל להתנגדות נרחבת ולעורר נטיות אנרכיסטיות שנית, ראוי לבחון מהי האפקטיביות של רגולציה מסוג זה ומה עשויות להיות העלויות שלה. יש לבדוק אם רגולציה תשפר או תשקם את תרבות השיחה או דווקא תעודד התבטאויות פוגעניות; מי יצמצם את התבטאויותיו - מגיבים פוגעניים, בעלי דעות שונות וחריגות, או אזרחים המבקשים להשתתף בשיח הציבורי. אם גם אתרים פרטיים יהיו חייבים להפעיל מנגנוני רישום ואכיפה, יש חשש שיתמעטו האתרים שיאפשרו תגובתיות, והדבר יפגע במגמות הביזוריות ברשת וביכולת ההשתתפות במרחב אפשרויות אחרות ברוח דומה עשויות להיות עידוד רגולציה עצמית באמצעות עורכים (כפי שכבר נעשה באתרים רבים) או באמצעות הגולשים עצמם - הגולשים או העורכים יכולים להגדיר קוד אתי לפעולתם. יתרונה של שיטה זו הוא בכך שהיא יוצרת שליטה פנימית וגורמת הזדהות רבה יותר של

פתרון אפשרי נוסף עשוי להיות ניתוק הטוקבקים מהכתבות. צפוי כי צעד זה יביא לצמצום היקפם ויהפוך אותם לזירת דיון למי שהנושא קרוב ללבו.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

כתריאל תמר, ״מסיבות קיטורים כטקסט לשוני בשיח של ישראלים״, בתוך: אורית אבוהב ואחרים (עורכים), ישראל - אנתרופולוגיה מקומית, תל-אביב , עמי 495-483.

אלמוג עוז, ״במדינת הטוקבקיסטים״, ידיעות אחרונות

אלקין-קורן ניבה, ״המתווכים החדשים ביכיכר השוק׳ הווירטואלית״, ממשל ומשפט ו(2), עמי 415.

Mcluhan Marshall & Fiore Quentin, The Medium is the Message, New York

Newhagen John E. and Rafaeli Sheizaf, "Why Communication Researchers Should Study the Internet: A Dialogue", Journal of Communication