עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:

סמינריון הפרטת בתי סוהר - ביקורת והשוואה בנושא ההפרטה (עבודה אקדמית מס. 6561)

‏290.00 ₪

59 עמודים.

סמינריון הפרטת בתי סוהר - ביקורת והשוואה בנושא ההפרטה


תוכן עניינים

מבוא. 3

בתי הסוהר הפרטיים כנורמה, מעבר לבתי סוהר ציבוריים, חזרה למדיניות ההפרטה. 5

מודלים.. 7

סוגיית ההפרטה. 7

תחומי ההפרטה. 11

מידת עצמאותם של המפעילים הפרטיים.. 13

שאלות חוקתיות. 15

מגבלות חוקתיות על הפרטה בארצות-הברית. 15

שאלת חוקתיות ההפרטה של בתי סוהר בארצות-הברית. 17

סימון הגבולות החוקתיים: הבחנה בין הקצאת העונש לבין ניהולו 22

סוגיית התשתית הנורמטיבית – משפט פרטי מול ציבורי 32

הצגת המחלוקת בנוגע להפרטת בתי הסוהר. 39

הכלא המופרט בישראל. 39

החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר. 39

העתירה לבג"צ – הפרטת בתי הסוהר. 44

טיעוני הצדדים בנוגע לזכויות האסירים.. 44

בחינה ביקורתית של טיעוני הצדדים.. 46

פתרונות להתמודדות עם החשש לפגיעה בזכויות האסירים.. 48

הפתרון הראוי להתמודדות עם החשש לפגיעה בזכויות האסירים.. 50

דיון השוואתי 52

מודלים של בתי כלא מופרטים בעולם.. 52

ארה"ב – מקרה מבחן להפרטת הכליאה. 53

סיכום.. 57

ביבליוגרפיה. 58

 

כידוע החליטה הממשלה על הפרטה חלקית של שירות בתי-הסוהר. ועדת המכרזים הבין-משרדית פרסמה הזמנה פומבית להגשת הצעות להקמה ותפעול של בית-סוהר על-ידי גוף פרטי. אם אפשר וראוי להפריט בתי-סוהר, מה הגבול להפרטה? מכל מקום, ההפרטה מצמצמת את חלקו של המנהל הציבורי בהספקת שירותים לציבור.

 

סקירת הניסיון בהפרטת הכליאה, יכולה לאשש עמדות תיאורטיות ולחזות, ולו באופן חלקי, את אשר עתיד לקרות בכלא הישראלי. ראשית, מעניין לציין, כי מעטים המקרים בהם נבחנה בבתי המשפט בעולם חוקתיות הפרטת הכליאה.[1] פסק הדין, המקיף ביותר בנושא ניתן בקוסטה-ריקה, שם קבעה דעת הרוב כי ההפרטה חוקתית. אולם, בעניין זה דובר בהפרטה חלקית בלבד של הכלא, בשונה מישראל. עם זאת, קבעו שופטי הרוב כי הסמכויות השלטוניות הנוגעות ישירות לזכויות האדם של האסירים , דהיינו - שימוש ישיר בכוח כלפי אסירים, קבלת החלטות הנוגעות להערכתם וסיווגם והפעלת סמכויות משמעתיות כלפיהם – צריכות להישאר אך ורק בידי המדינה ואינן יכולות לעבור לגוף פרטי.[2]

בשיח הישראלי מקישים מרבית המלומדים מן הניסיון האמריקני אל העתיד לקרות בישראל. אולם, טענה חשובה של תומכי ההפרטה, היא כי באנאלוגיה זו חסרה התייחסות המלומדים לבעייתיות הטמונה בה – ההפרטה הישראלית, כפי שיוצג בהמשך, נעשתה על-פי המודל הבריטי, השונה מן המודל האמריקני.[3] לפיכך, ראוי ליישב נקודה זאת בטרם נפנה לדיון גופו.

לדעתי, ניתן לעשות זאת על-ידי נטרול השוני המהותי בין המודלים, על-ידי הצגתו כפורמאלי גרידא, כדלהלן: השוני העיקרי, ועל-כך גאוותם של תומכי ההפרטה, הוא הפיקוח והרגולציה הנרחבים, שמטרתם לשמור על זכויות האדם של האסירים (כאמור לעיל).[4] ואולם, מדבריו של סטפן נתן, מומחה בעל שם עולמי בנושא הפרטת הכליאה,[5] ניתן להבחין כי השוני הוא פורמאלי גרידא ואינו מסיר או מקטין את החשש לפגיעה בזכויות האדם. בשל חשיבות הדברים אביאם כלשונם:[6] "אני מבין שהועלתה פה הצעה  של פיקוח על היזם הפרטי בכלא באר-שבע.  מערכת הפיקוח של המדינה על בתי הסוהר הפרטיים [...] באנגליה הוכחה כלא יעילה",[7] וכן: "נשאלתי מה הדרך היעילה ביותר לפקח על חוזה כזה (חוזה הפרטת הכליאה – ש"ר). אני לא יכול לענות על זה, כי אין מודל כזה שעובד בצורה אפקטיבית בעולם [...] גם המפקח על בתי הסוהר באנגליה, בווילס ובמערב אוסטרליה אמר שהם לא מפקחים על החוזה" (ההדגשות שלי- ש"ר).[8] עתה, משהוסרה הבעייתיות, נשוב לעסוק בהפרטת הכליאה בארה"ב:

בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת נוסדה תעשיית הכליאה הפרטית,[9] כתוצאה מצפיפות-יתר בבתי הכלא,[10] ולקראת סופו של עשור זה היא החלה לצבור תאוצה.[11]

לאחר כעשור וחצי (1998) מספר האסירים הכפיל עצמו והמדינה נחשבת למובילה במספר האסירים, הן יחסית לגודל האוכלוסייה והן אבסולוטית.[12]

ההסבר המקובל לתופעה זו הוא התגשמות "חשש הקומודיפיקציה", דלעיל. שכן, בסופו של יום מדובר בגופים עסקיים, שרווחיהם מבוססים על תקבולים מן המדינה על כל אסיר או על הקמת בתי כלא נוספים. בכך למעשה, הופכים האסירים למוצרים, אשר הגדלת מספרם, מגדילה את רווחי תעשיית הכליאה. תעשיה זו, היא רווחית ומשגשת, כך למשל, בין שנת 1996 לשנת 2004 הוכפלו ההכנסות בכמעט פי שבע - משש מאות וחמישים מליון דולר[13] לארבעה וחצי מיליארד דולר.[14] הפוטנציאל הכלכלי העצום הטמון בתעשייה זו, הביא להקמת לובי רב-השפעה ועוצמה, העוסק בפעילות שתדלנית אינטנסיבית (הכוללת אף מתן תרומות למועמדים פוליטיים מובילים, שעתידים להשפיע על החקיקה)[15] להחמרת הענישה.[16] פעילות זו הובילה, למשל, לירידה בשחרורים על תנאי ולחקיקת חוקים המכונים "Three Strikes –You're Out"  (בהשאלה ממשחק הבייסבול – ש"ר) ברחבי המדינה, שמשיתים מאסר אוטומאטי של 25 שנה על אדם שהורשע בפעם השלישית בעבירה כלשהי, גם אם היא קלה (כדוגמת המקרה המפורסם, בו אדם שגנב קלטת וידאו הורשע על-פי חוק זה).[17]

 

כפי שהוצג בדיון התיאורטי, האינטרס הרווחי מעלה חששות רבים נוספים באשר לזכויות האדם של האסירים, כל אלו התגשמו במציאות ההפרטה של ארה"ב:

 

 

1) בשל הרצון לחסוך בעלויות, איכותם של שירותים בסיסיים, דוגמת אוכל ותברואה,[18] ירודה בבתי כלא רבים.[19] השירות הרפואי אף הוא ברמה נמוכה והנגישות אליו היא ברמה בלתי מספקת, זאת בניגוד להנחיות בין-לאומיות הנוגעות לזכויות-אדם,[20] ולעתים אף חמור מכך- הוא מסופק בתשלום בלבד.[21] 

2) חסכון נוסף בכלא, נעשה על-ידי שכירת כוח-אדם זול לתפקידי הסגל השונים. כך, למשל, באלבאמה סוהר בכלא הפרטי מרוויח פחות משבעים אחוז מרעהו בכלא הציבורי.[22] גם בהכשרתם המקצועית של סגל הסוהרים נעשה חסכון רב והיא בסיסית בלבד ובלתי-מספקת.[23] לאור זאת, שיעור התחלופה השנתי של הסגל בכלא הפרטי הוא 41 אחוז בממוצע לעומת הכלא הציבורי, בו השיעור עומד על 15 אחוז בלבד.[24] כפועל יוצא מכך, רמתו הכללית של סגל הכלא הפרטי, שתפקידו לשמור על הסדר בבית הכלא ועל זכויות האדם של האסירים, נמוכה מאד. הוא איננו מיומן די הצורך כדי לבצע תפקידו ומחוייבותו לשמירת זכויות האסירים נמוכה. כך, מקרי ההתעללות והאלימות בכלא הפרטי, בין האסירים לבין עצמם ובין הסוהרים לאסירים, שכיחים למדי.[25] מיטיבים להבהיר זאת הדברים הבאים, המתארים פגיעה של סוהרים בכלא בטקסס באסירים: [26] "...[f]orcing prisoners to crawl, kicking them, and encouraging dogs to bite them”

3) בקליפורניה, אסירים חסרי אמצעים מופלים לרעה בתנאי מאסרם לעומת אסירים, שביכולתם לשלם סכומים גבוהים לכלא הפרטי, בעבור יום לינה באגף משופר (בין 70 ל-120 דולר ליום).[27]

4) רמת מערכות השיקום והחינוך של האסירים, שמטרתן להשיב את האסיר למעגל החברתי-נורמטיבי ולמנוע רצידיביזם, אף היא נמוכה,[28] בשל הרצון לחסוך בעלויותיהן ולחלופין - להעלות את הסיכוי שה"לקוחות"  ("repeat customers"),[29] דהיינו - האסירים, ישובו לכלא, על-מנת לקבל תקבולים בעבורם. 

בסופו של יום, כתוצאה מהפגיעות החמורות הללו בזכויות האדם והביקורת ההולכת וגוברת בקרב הציבור, החלה בשנות האלפיים מגמת האטה בתעשיית הכליאה,[30] והתמעטו החוזים להקמת בתי כלא חדשים.[31] במדינות ניו-יורק ואילינוי אף נחקקו חוקים האוסרים הפרטה של בתי כלא,[32] גם במדינת פנסילבניה נחקק חוק דומה, אולם רק כהוראת שעה, שתוקפה פג.[33]

בקרוב צפוי להתחיל לפעול בית הכלא המופרט בישראל. המכשול האחרון בדרכו הינו העתירה כנגד החוק המורה על הקמתו והפעלתו בידי גורם פרטי. לעת עתה, ההכרעה בעתירה זו נדחתה לסוף שנת 2007, והכיוון אשר אליו ייטה בית המשפט - לוט בערפל. כפי שהצגתי ברשימה זו, מתן גושפנקא של בית המשפט למהלך ההפרטה המלאה, בו תעבור המדינה מתפקיד המבצעת לתפקיד המפקחת, טומן בחובו סכנה ממשית לזכויות האדם של האסירים. הסיבה לכך היא שזכויות אלו תעבורנה לשדה המשפט הפרטי, ותהיינה כפופות בראש ובראשונה לאינטרסים כלכליים של הגוף המופרט. במצב דברים זה, הפוטנציאל לפגיעה בזכויות האסירים הינו עצום.

הניסיון בארה"ב, אשר בה התפתח לראשונה מודל ההפרטה המלאה של הכליאה, מלמדנו כי התממשות הפוטנציאל איננה בבחינת חזון נפרץ. ניסיון זה, בשילוב עם הליקויים הרבים בחוק מהווים תמרור אזהרה להפרה חמורה של זכויות האדם בכלא הפרטי בישראל.

לפיכך, על בית המשפט לקבוע כי ההפרטה המלאה, אותה מסדיר החוק, פוגעת באופן בלתי מידתי בזכויות האסירים, ועל-כן החוק בטל בשל אי חוקתיותו.

פתרון מידתי יותר לשיפור מצוקת הכליאה ותנאי האסירים, מגולם בדמותה של הפרטה חלקית, בה שירותי הלוגיסטיקה ומערכות החינוך והשיקום בלבד נמסרים לידיים פרטיות. גם כאן, יש להקפיד כי החוזים יהיו קצרי טווח, על מנת לאפשר תחרות מתמדת בין מספקי השירותים. כך יובטח, שנותן השירות האיכותי והיעיל ביותר - שיביא להטבה מרבית בתנאי האסירים וכפועל יוצא מכך לשמירה על זכויותיהם -  הוא אשר ידאג לתנאים "החיצוניים" בכלא. בעוד האחריות ל"תנאי הליבה" תוותר בידי המדינה, המחוייבת באופן מוחלט לשמירת זכויותיהם הבסיסיות והקיומיות של האסירים.

כפי שציינתי בסוף רשימתי, אין להסתפק בהפרטה חלקית בלבד, אשר תשפר את זכויות האסירים בכלא בו היא נעשתה, וחשוב להתייחס גם לרמת המאקרו, דהיינו – הצפיפות בבתי הכלא בישראל, על-ידי שקילת דרכי ענישה אלטרנטיביות לכליאה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 26) (בית סוהר בניהול פרטי),  ה"ח 28

צחי קרן-פז "'לי זה עולה יותר': דחיית הטענות  בדבר חוסר לגיטימיות ועלות מוגזמת הנטענות כלפי קידום השוויון במשפט הפרטי", בעמ' 3

דפנה ברק-ארז "המשפט הציבורי של ההפרטה: מודלים, נורמות ואתגרים", בעמ' 31 ,עיוני משפט 

 

 Clifford J.Rosky, Force, INC.: The Privatization of Punishment, Policing, and Military Force in Liberal States, 36 Conn. L. Rev. 879, 902

 


העבודה האקדמית בקובץ וורד פתוח, ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת

‏290.00 ₪ לקוחות חוזרים, הקישו קוד קופון:

תוספות/מחיקה ובלעדיות