‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי שכול, אובדן- מקרה פרטי קצינה שנפלה?

תוכן עניינים

פרק 1 – אובדן ושכול

1.1 גישות ומודלים באובדן ושכול

גישה פסיכודינמית להתמודדות בשכול

1.1 שכול הורי

1.2 אובדן בת בצבא

1.4 דרכי התמודדות של הורים שכולים

1.4 צמיחה בעקבות הטראומה של השכול

פרק 2 - שיטת המחקר

2.1 משתתף המחקר

2.2 כלי המחקר

2.3 הליך המחקר

פרק 3 - ממצאים

אובדן בשעותיו הראשונות

היבטים טראומתיים

קטגוריה 3 – משאבי ההתמודדות

קטגוריה 4 – המשכיות החיים

דיון

מטרתו של המחקר הייתה לבחון את תהליך ההתמודדות עם אובדן ושכול של בת באירוע "נפילת גשר התאורה בהר הרצל בחזרות לטקס הדלקת המשואות ה- 64" . מתוך המחקר עלו ארבעה ממצאים המסייעים הבנה של השלכות האובדן והתמודדות של הורה שכול.

הממצא הראשון מתייחס לאובדן בשעותיו הראשונות. מתוך הריאיון ברור כי האובדן אותו חוותה המרואיינת לא היה אובדן צפוי, אלא נגרם בזמן ובמקום בו כלל לא הייתה סבירות לאובדן. ההבנה כי ארע אסון כבד הגיעה אל המרואיינת ברגע קרות האסון עם הרעשים שליוו את קריסת הגשר רעשים עליהם היא חוזרת מספר פעמים. הלחץ והמצוקה אותם היא חווה עם החשש הכבד לבתה אשר הייתה באתר הובילו אותה בדחיפות למקום בכדי לנסות למצוא את בתה ולמגר את החששות שליוו אותה. בתחילה אפילו למצוא אותה פצועה ועד לקבלת הידיעה המרה כי בתה נהרגה באסון. המרואיינת רצה כנגד התנועה כולם בורחים החוצה מהאתר והיא רצה פנימה למצוא את בתה. הלחץ שנוצר מאחר ואינה רואה אותה ואחריו את ההבנה כי בתה היא הקצינה שנהרגה. כהן, מתארת את תגובת המוות הפתאומי והבלתי צפוי כמצב שההורים אינם מוכנים לקראתו ולעיתים אף אינם מעלים בדעתם אפשרות להתרחשותו. למאפיין זה של מוות פתאומי מספר השלכות: ראשית, האובדן מנפץ אשליית מוגנות של ההורים ביחס לילדיהם. שנית, בהיותו בלתי צפוי הוא בלתי נתפס ובלתי ניתן לקבלה, דבר המתבטא בתחושת הלם, התרסקות ואיבוד שליטה שחווים ההורים עם היוודע דבר המוות. לבסוף, מאפיין סוג זה של אובדן בהעדר הזדמנות להיפרד מן הבת. רובין מתאר זאת כי במצבים של אובדן ומוות יש מפגש בין הרצון להתקרב לאדם עצמו לבין הצורך "להתקרב" לייצוג שלו וכל מה שקשור אליו. ישנו צירוף של הכרה בחולשתו של האדם, יחד עם ניתוק סופי מהקרוב האהוב, הפוגע בעת ובעונה אחת בשתי משאלות בסיסיות של האדם: להיות עם קרוביו ולהיות בעל כוח והשפעה על הסביבה.

 הממצא השני, היבטים טראומתיים. במהלך הלוויה ואחריה חווה המרואיינת תחושות של כאב, תחושה של להיות במקום אך לא להיות בו. הצורך להמשיך להיות עמוד הטווח של המשפחה, הידיעה כי איבדה את בתה במקום בו היא עובדת היא כואבת ולעיתים נדרשת למצוא את המקום והדרך לברוח, להתפרק ולבכות. לפי ירצקי-תורג׳מן במחקרו מצא כי הורים שכולי צה"ל כבר בשלבים הראשונים לאחר מות בנם מראים נטיות לדפרסיה, קשיי הסתגלות, תחושת אשם וריקנות, אמביוולנטיות כלפי הסביבה, נסיגה ושקיעה בכאב, הסתגרות פנימה, רגשות צער, זעם, חרטה ואשמה. המרואיינת חוזרת מספר פעמים על המילה אחריות ומדגישה את העובדה שכל מי שבגללו קרה המקרה ייקח אחריות על המעשה שלו. בתחילה חשבה המרואיינת לעזוב את מקום עבודתה והארץ מאחר והאובדן והזיכרונות המלווים אות במקום העבודה קשים אולם בהתייעצות משפחתית הגיעו למסקנה כי כל שנותר להם מהילה זו חלקת הקבר אותה לא יוכלו לקחת עימם. הוגן, מורס וטסון ( Hogan. Morse & tason) תיארו זאת כשלב החסר והגעגועים רגשות חסר מלווים ברגשות עצב, חוסר אונים, חוסר תקווה ובדידות. על מנת להשתחרר מהכאב, השכולים נוטשים תקוות, רצונות, וחלומות הנוגעים לעתיד משותף עם המת. בשלב זה עולה גם הצורך לשאול שאלות על מדוע קרה האסון ואיך ניתן היה למנוע אותו. פעולה זו גוררת האשמת אחרים, האשמה עצמית ורגשות כעס.

 לסיכום מהריאיון ניתן ללמוד ולהבין כי ההתמודדות על האובדן והשכול היא ההתמודדות מאוד קשה ומטלטלת. האופן בו הגיעה המשפחה למעמד של משפחה שכולה משפיע מאוד על ההתמודדות אולם ניתן גם להבחין כי דרך הכאב האובדן והשכול ניתן לצמוח. הכאב תמיד יישאר כחלק בלתי נפרד מחיי המשפחה אולם הוא גם מהווה גורם להתלכדות חזקה של המשפחה ואף להגדלת המשפחה באמצעות מעשה טוב. התמיכה שקיבלה המשפחה והרצון העז להנציח את זכרה של הילה הוביל לצמיחה מחדש. מהריאיון וסיכומו ניתן לסכם עם "המודל הדו מסלולי לאובדן ושכול" . רובין (Rubin), הציע את המודל המחבר בין שתי הגישות שצוינו לעיל וקורא לו "המודל הדו מסלולי לאובדן ושכול". המודל פותח בשנות ה-80 לטענתו, תהליך האבל מתחיל עם היוודע דבר המוות וכולל תהליכים עמוקים, משמעותיים ואינטנסיביים. לפי רובין, התגובה לאובדן שונה עבור כל אבל, מורכבת ותלויה בגורמים שונים. עם זאת, קיימות תגובות רגשיות בין אישיות, גופניות וקוגניטיביות המאפיינות את האובדן ומשותפות לחוויה האוניברסאלית של השכול (רובין). המודל אופיין על-ידי רובין בשני מסלולים רב- ממדיים אשר יחדיו מאפשרים הבנה של תהליך ההסתגלות לחיים שלאחר האובדן. המסלול הראשון- מתייחס לתחום התפקודי ולסימפטומים הקשורים לתגובת האובדן ולשינויים המהותיים המתרחשים באישיותו ובהתנהגותו, מעריך את תפקודי החיים המסתגלים או הפחות מסתגלים של האדם שחווה את האובדן במסלול, המסלול מתאפיין בתפקוד רגשי, תגובות גופניות, קשרים עם בני משפחה, עבודה, דימוי עצמי, בניית משמעות והשקעה באפיקי החיים. המסלול השני - מורכב יותר ומתייחס לקשר האישי בין האבל לאדם שמת, המורכבות במסלול זה נובעת מכך שביטויי האובדן הינם גלויים וסמויים. הוא מתמקד במערכת היחסים, בהבניה הפסיכולוגית והקשרים עם הנפטר, המסלול מתאפיין בדמיונות וזיכרונות, אידיאליזציה של המת, התעסקות בדמותו ובקונפליקטים עמו, תחושת האובדן והשפעתה על תפיסת העצמי, הנצחה ועיצוב זיכרון בציבור ובמשפחה (רובין).

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר כוח אדם, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסומי למ"ס, לפ"מ, ירושלים (2020)

גפן – קושילביץ', ש', לבל, א' ורונאל, נ'. זעם ופיוס: התנהגות פוליטית של הורים שכולים– בין כעס למלחמה. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב.

דניס סוכודולסקי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בכעס ובתוקפנות אצל ילדים, מאנגלית: כרמית גלעד.‫ הוצאת אח, (2017)

סנל, אילין, מיינדפולנס לילדים ולהוריהם . מודן, (2017)             

דור א.,פוסט מודרניות והורות: היעדר אמת אחרונה וערפל הורי , פנים הקרן לקידום מקצועי,31, 35-43.