‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי הישוב הישן היהודי בירושלים בתקופה העותמנית?

תוכן עניינים

הקדמה

מבוא

היישוב הישן העדה היהודית בתק' העות'מאנית

קהילת היהודים בירושלים

הקהילה היהודית הוותיקה בתק' העות'מאנית

עליית מגורשי ספרד והכיבוש העות'מאני

יחסים בין יהודים לשאינם יהודים

אליעזר בן-יהודה ותחיית הלשון העברית בתק' העות'מאנית

שלטונה של האימפריה העות'מאנית בירושלים

ירושלים בתקופה העות'מאנית

השיפוט בסנג'ק ירושלים

וואקף בירושלים בתק' העות'מאנית

צבא

יחס השלטון למיעוטים

הרפורמות לאחר הכיבוש המצרי

מערך העיר ירושלים: השטח הבנוי

מבנים ציבוריים

התרחבות העיר

כלכלת ירושלים

מסחר ושווקים

בנקאות

תחבורה בין עירונית

דפוס ועיתונות יהודיים בתק' העות'מאנית

תברואה ובריאות

דמוגרפיה

העדה המוסלמית

העדה הנוצרית

מוסד ההקדש והעמארת בעיר העות'מאנית

הקדשים בירושלים והיהודים

סיכום

ביבליוגרפיה

עבודה זו תעסוק בישוב הישן היהודי בירושלים בתקופה העותמנית. מדיווחים של נוסעים עולה כי ליהודים בירושלים כבר היה מתחילת התק' העות'מאנית רובע משלהם.

הקהילה היהודית בירושלים בתק' העות'מאנית נחלקה לשני זרמים מרכזיים. ספרדים, שהיוו את הרוב בעיר במשך רוב התקופה, ואשכנזים, שהגיעו במאה ה-19, והפכו לרוב בסופה. הרישום העות'מאני מצביע על מספרים נמוכים בהרבה של יהודים מהמשוער. ייתכן כי מרבית היהודים המהגרים העדיפו להיות רשומים כנתינים זרים בקונסוליות מאשר ברישום הטורקי. לכן ייתכן שהיהודים היו האוכלוסייה הגדולה בעיר במאה ה-19. היהודים היו מופלים לרעה, מצבם השתפר מעט לאחר סילוק הכיבוש המצרי עם קבלת חסות בריטית, ועם תרומת פטרונים כמשה מונטיפיורי לשיפור תנאי החיים העלובים בעיר. [1]

במשך רוב התקופה העות'מאנית היו היהודים הספרדים מאורגנים באמצעות ועד פקידי קושטא, גוף כלכלי בעיקרו שישב באיסטנבול, תמך כלכלית ביהודי ירושלים וייצג אותם מול השלטון המרכזי. הגוף המקביל עבור האשכנזים נוסד רק באמצע המאה ה-19 ונקרא ועד הפקידים והאמרכלים.

גלעין הרובע היהודי נקבע באזור בתי הכנסת הספרדים וסביבתם הקרובה. נשלחו שלוחות לרובע המוסלמי הקרוב לכותל, אך מרכז הכובד לא השתנה. הרובע היהודי התגבש במקומו המוכר היום כבר במאה ה-15, מפני שהיה אז שטח ריק ומרוחק ממקומות מקודשים לנצרות ולאסלאם. התרחבות הרובע בוצעה באמצעות יהודים עשירים שקנו חצרות ערבים ושיקמו אותם. בחצרות אלו השתכנו אשכנזים; וכך נוצרה הפרדה מרחבית בין שני הזרמים. התחזוקה הנמוכה והזוהמה הן תוצאה של עוני התושבים, הזנחה של בעלי הבתים המוסלמים והוואקפים והכבדת השלטון העוין. מספר פעולות נעשו על ידי המוסלמים כדי להשפיל את היהודים כמו השארת בית מטבחיים בצמוד לבית הכנסת.

חלק מהיהודים עסקו במלאכה ובמסחר. סחר האריג לדוגמה, היה כמעט כולו בידי יהודים. מרביתם התקיימו בדוחק מכספי "החלוקה". היהודים נאלצו להיאבק עם הנטיות המיסיונריות של הנוצרים שניסו לדבר אל לב היהודים במתנות ומתן שירותים חיוניים כמו רפואה.

במחצית הראשונה של המאה ה-19 נחתו על הקהילה היהודית בצפת מספר מכות (רעידות אדמה, מגפות, ופרעות כחלק ממרד הפלחים) והיא הצטמצמה מאוד. חלק מהקהילה ובפרט הפרושים עברו לירושלים והיו לקבוצה בולטת שם. כך גם חודשה הקהילה האשכנזית בעיר לאחר שהם גורשו ממנה בעקבות חובות שלא שולמו לאחר מות רבי יהודה החסיד בתחילת המאה ה-18. ירושלים הפכה לעיר הגדולה בין ארבע ערי הקודש של אנשי היישוב הישן.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

א. ונסן למיר, ירושלים עיר הקודש בעידן האפשרויות, הוצאת מאגנס, 2018

 בר-זוהר מ', קיצור תולדות ישראל, הוצאת ספרי חמד (2018)

Amy Singer, OTTOMAN PALESTINE : HEALTH, DISEASE AND HISTORICAL SOURCES, HEALTH AND DISEASE IN THE HOLY LAND (M. WASERMAN & S.S.