‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי קליטת העלייה השנייה בארץ ישראל?

תוכן העניינים

מבוא

מדיניות ראשי היישוב בארץ בהתייחס למניעי העלייה השנייה

1.1              תיאוריות של הגירה

1.2              מדיניות ראשי היישוב למניעי ההגירה בעלייה השנייה

הפטרנליזם של מנהיגי היישוב כלפי העולים שעלו בעלייה השנייה

2.1              אופי מנהיגות היישוב הציוני בארץ בתקופת העלייה השנייה

2.2              בין הצלה לבניין בתקופת העלייה השנייה

2.3              הפטרנליזם של ההנהגה הציונית.

בין היאחזות לירידה בקרב העולים בעלייה השנייה. 

3.1              אבחנות מגדריות

3.2              קשיי דיור

3.3              אבחנה אידיאולוגית.

3.4              אבחנה בין קבוצות עולים.

סיכום ודיון

ביבליוגרפיה.

גל ההגירה היהודי שהגיע לארץ ישראל בשלטון האימפריה העות'מאנית, משנת תרס"ד (1904) עד קיץ 1914, כאשר נקטע על ידי מלחמת העולם הראשונה מכונה 'העלייה השנייה'. בשנות העלייה השנייה השתקעו בארץ כ-35,000 עולים, רובם ממזרח אירופה (בעיקר מתחום המושב ומגליציה) וכן מתימן. בסיומה, בקיץ שנת תרע"ד (1914), נאמדה האוכלוסייה היהודית בארץ בכ-85,000 נפש. מבין עולי העלייה השנייה היו שגיבשו במהלך התקופה מסגרות רעיוניות וארגוניות חדשות. המסגרות הללו טבעו חותם עמוק על תולדות היישוב, שסימניו ניכרים אף במדינת ישראל (רובינשטיין, 2019)

הגורם העיקרי שהביא לבחירה לעלות לארץ ישראל, היה הקשר המסורתי-דתי וההיסטורי של היהודים לארץ ישראל במשך דורות רבים ועולם הרעיונות של הציונות. עם זאת, העלייה לארץ ישראל באותן שנים, הייתה במידה רבה חלק מהגירת המונים, שכללה עשרות מיליוני בני אדם, מאז השליש האחרון של המאה ה-19. רובה ככולה של תנועת ההגירה הייתה בכיוון "מערב", ממזרח אירופה אל מערב אירופה, ומאירופה אל ארצות "העולם החדש", כאשר רוב המהגרים בקשו להגיע אל יבשת אמריקה ואוסטרליה. (פרגולה, בתוך בר נביא, 1993) יהודים ממזרח אירופה היגרו בשיעורים גבוהים יחסית לחלקם באוכלוסייה הכללית. הגל שבו נכללת תקופת העלייה השנייה, מראשית המאה ה-20, היה הגדול בגלי ההגירה - יותר מ-1.3 מיליון יהודים היגרו אז לארצות הברית וכ-35 אלף מהם באו לארץ ישראל. הרוב המכריע של המהגרים היהודים, כמו אצל כלל המהגרים, היגר לארצות הברית. ארצות יעד אחרות היו אנגליה, ארגנטינה, צרפת, קנדה ודרום אפריקה.

בין המניעים להגירה ההמונית, היהודית והלא יהודית כאחד, היה הגידול הדמוגרפי המהיר בארצות אירופה והקשיים הכלכליים שנוצרו בעקבותיו. החברה היהודית בתחום המושב הרוסי, בגליציה וברומניה סבלה ממצוקה כלכלית קשה והייתה שרויה בעוני כבד.

גורם נוסף, שהאיץ במיוחד את הגירתם של היהודים, היו הגזרות והרדיפות האנטישמיות, הן מצד השלטונות והן מצד האוכלוסייה המקומית בארצות מושבם. אירועים בולטים היו 'פרעות קישינב' שהתרחשו בשנת 1903, פרעות 'המאות השחורות' בשנת 1904, הפרעות לאחר מהפכת הנפל ברוסיה בשנת 1905 ופרעות 'משפט בייליס' בשנת 1911.

בנוסף לגורמים אלו היו עוד שלושה מניעים לעליית יהודים לארץ: הראשון, קול קורא שפרסם יוסף ויתקין מהמושבה 'כפר תבור' (מסחה), ובו קרא לצעירים לעלות לארץ ישראל ולהקים בה "מסדרה", כלומר: ארגון פועלים חלוצים בהנחיית התנועה הציונית שחבריו יגויסו אל צורכי היישוב היהודי החדש. ויתקין סבר, כי רק בעזרת עלייה גדולה ועבודה עברית יטופלו הקשיים.(ויתקין, 1903) הגורם השני, תוכנית אוגנדה ליישוב יהודים מאזורי מצוקה (כגון מזרח אירופה) באוגנדה, כחלופה לאפשרות הארצישראלית שהתמהמה. תוכנית אוגנדה נדונה בקונגרס הציוני השישי בשנת 1903, עוררה התנגדות רבה בתנועה הציונית, בראשה עמדו אנשי מפלגת "פועלי ציון". לימים הסבירו עולים את הגעתם בשנות התקופה לארץ ישראל, כמענה לאתגר שהציבה התוכנית שזכתה לתומכים גם בקרב איכרי המושבות העבריות בארץ ישראל. הגורם השלישי, היה פטירתו של הרצל בשנת ,1904 אירוע אשר גרם עצב רב בקרב שוחרי התנועה הציונית ואף בציבוריות היהודית בכללה. לאחר מותו של הרצל, יהודים רבים בחרו לעלות ארצה, כדי להמשיך את דרכו וחזונו. (בר זוהר, 2017)

בשנת 1904, שבה החלה העלייה השנייה, היה עדיין שפל כלכלי בארץ ישראל. השפל נבע בעיקרו ממשבר בענף הכרמים והתעשיות הנלוות שהתרחש בתחילת המאה ה-20. ענף הכרמים היה מקור תעסוקה לעולי העלייה השנייה ועקב המשבר בענף, האיכרים הפסיקו לעבד חלקות כרמים רבות והפסיקו להעסיק פועלים רבים.

רוב המהגרים בשנות התקופה התיישבו בערים, בעיקר ביפו, בירושלים, בטבריה ובחברון, מקומות שניתן היה למצוא עבודה ולפרנס משפחה. המהגרים התקשו למצוא עבודה אשר תכלכל אותם כראוי ובצורה יציבה. בשל החיים הקשים, היה שיעור העוזבים גבוה: עד שנת 1912 עמד שיעור העוזבים על 70% עד 75%, ובשנותיה האחרונות ירד שיעור העוזבים ל-50% בקירוב. (רובינשטיין, 2019)

עבודה זו עוסקת בפן האנושי של העלייה השנייה. במאפייני קבוצות העולים ובמניעי עלייתם, בהסתגלותם של העולים ובסיבות שגרמו למידה נמוכה של היקלטות בארץ. העבודה תאיר זווית מסוימת שהשפיעה על רמת הסתגלותם של העולים בעלייה השנייה.

שאלת המחקר של העבודה היא – כיצד השפיע יחסם של מנהיגי היישוב היהודי הציוני על היקלטות העולים בני העלייה השנייה בארץ. שאלות המשנה שעליהן תענה העבודה הן: מה הייתה מדיניות ראשי היישוב כלפי קבוצות שונות של מהגרים? מה הייתה השפעתם של המניעים לעליה על יחסם של מנהיגי היישוב? אילו טיפוסי מנהיגות שררו באותה עת והאם היו סוגים שונים של מנהיגות בהתאם לאופי העולים? האם העולים התמידו בארץ ומדוע חלקם ירדו ממנה?

עבודה זו אינה עוסקת ביישוב החרדי והדתי וביחסיו עם הממסד הציוני, כמו כן אין היא עוסקת ביחסי הכוחות שבין התושבים הוותיקים לבין העולים, בגלל קוצר היריעה. אולם אין ספק שנושאים אלו הינם חלק בלתי נפרד מהדיון על הפן האנושי של העלייה השנייה ועל מרקם היחסים העדין שנוצר בארץ והשפיע גם על הירידה ממנה בשלהי התקופה.

הפרק הראשון יעסוק במדיניות ראשי היישוב בארץ בהתייחס למניעי העלייה השנייה. הפרק יסקור תיאוריות של הגירה ויבחן מה הייתה מדיניות ההנהגה הציונית כלפי מניעים כלכליים להגירה, גורם דחיפה של מצוקה בארץ המוצא, וגורמי משיכה, כמו: מוביליות חברתית, קשרים חברתיים, רמת דיור ותנאי מחיה ואיכות החיים.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

אמנון רובינשטיין, סיפורם של היהודים החילונים, הוצאת דביר, (2019)

בר-זוהר מ', קיצור תולדות ישראל, הוצאת ספרי חמד (2018)

תום שגב, מדינה בכל מחיר, הוצאת כתר, (2018)

תח-9