‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי התאבדות וניסיונות התאבדות בכלל ובקרב בני נוער בפרט?

תוכן עניינים

תוכן עניינים

מבוא.  

התאבדות הגדרה. 

סימנים מקדימים להתאבדות. 

פסיכולוגיה של המתאבד. 

התאוריה של דורקהיים. 

סוגים של התאבדות. 

התאבדות אידאולוגית. 

התאבדות חיילים על מנת לא ליפול בשבי (כמו שאול הנופל על חרבו) 

מרטיריון כולל קידוש השם, ומקרים מסוימים של שאהיד (באסלאם) 

ספוקו - התאבדות טקסית יפנית, הידועה גם בשם "חרקירי". 

סאטי - התאבדות טקסית של אלמנות בהודו 

התאבדות בטרור ובמלחמה. 

התאבדות כעונש. 

היחס להתאבדות. 

התאבדות ביהדות. 

במקרא. 

התאבדויות בישראל. 

התאבדויות בצה"ל. 

אתוס ההתאבדות בהיסטוריה של ישראל. 

התאבדות בקרב בעלי חיים. 

התאבדות נוער. 

ממצאים טבלאות ונתונים. 

גורמי הסיכון להתאבדות נוער. 

מערכת החינוך. 

מגמות שונות באובדנות במערכת החינוך. 

תוכנית לאומית למניעת אובדנות. 

ביבליוגרפיה.  

התאבדות היא פעולה שבה אדם שם קץ לחייו ומביא למותו בכוונה תחילה.

הערכות מדברות על כמיליון בני אדם המתים כל שנה כתוצאה מהתאבדות בקרב אוכלוסיית העולם כולו (כ-16 מתאבדים ל-100,000 בני אדם) ובין 10 ל-20 מיליוני ניסיונות התאבדות. אחוז המתאבדים גבוה משמעותית (פי 3 ויותר) בקרב גברים לעומת נשים, אף שנשים מבצעות יותר נסיונות התאבדות מגברים. השיעור גבוה במיוחד בקרב מתבגרים וצעירים עד גיל 35.

ההתאבדות נתפסת כמעשה קיצוני ביותר ברוב רובן של החברות האנושיות, ואסורה באיסור חמור בדתות המונותיאיסטיות וכן בבודהיזם וההינדואיזם. לפי המסורת היהודית ההתאבדות נשללה בתורה בפסוק "וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ" (בראשית, ט', ה'), שיש המפרשים אותו כאיסור על אדם לשפוך את דמו שלו, אם כי הדעות חלוקות בנושא.

התאבדות היא תסמין ולא מחלה, והיא נחשבת לאקט קיצוני הנובע מסיבות אחדות או שילוביהן: בדידות, מחלה, כישלון בתחום הרומנטי, קשיים כלכליים כאבטלה או קריסת העסק; ומשפחתיים כגירושין או התאלמנות, הם הסיבות העיקריות שבהן מסבירים אנשים ניסיון התאבדות שעשו. אך בראש ובראשונה, הסיבה העיקרית להתאבדות היא דיכאון. השילוב בין דיכאון לשתיית משקאות חריפים מסוכן במיוחד. גם הגירה היא גורם סיכון לאובדנות. על פי פרופ' ישראל אור-בך "כל התאבדות קשורה לאובדן מסוג זה או אחר: אובדן אוהב, אהוב, הערכה עצמית, דימוי עצמי, חלק אחר מן האני, מעמד, רכוש או חלק מהגוף, שלו מתלווה האימה שמבלי להשיב את האובדן, אין עוד טעם לחיים ואין כל סיכוי לאושר"‏1.

כמה מחקרים מקשרים בין רמות נמוכות של המוליך העצבי סרוטונין להתאבדות. אין זה מפתיע, שכן מוליך עצבי זה קשור למניעת דיכאון ולהפחתת אגרסיביות. בשל חשיבותו של הסרוטונין, דיאטה מופחתת כולסטרול (הקשור לסרוטונין) מסוכנת אם היא נעשית בידי בעלי נטייה אובדנית רצינית. נטען שתרופות נגד דיכאון, בעיקר מהדור הישן, עלולות להעלות את סכנת ההתאבדות. הסיבה לכך היא שלעתים תרופות אלו משפרות את יכולת הפעולה ואת האנרגיה של המדוכאים עוד לפני שמשתפר מצב רוחם והרגשתם. בדרך כלל מתקשים דיכאוניים לתכנן התאבדות בשיא מחלתם, בשל השיתוק הנפשי המוחלט והעדר כוחות שמשרה עליהם מחלתם. כיום מקובלות תרופות חדישות מקבוצת ה-SSRI (מעכבי ספיגת סרוטונין בררניים‏‏‏2), אשר מעכבות את הספיגה מחדש של הסרוטונין ובכך מגדילות את כמותו במוח (ראו עוד בערך מוליך עצבי).

אין מידע מוצק על קווים תורשתיים בנטייה ההתאבדותית. התאבדות אינה עוברת מדור לדור ברמה הגנטית, היא אינה תכונה המאפיינת בן-אדם אלא צורת התנהגות חברתית נרכשת. עם זאת, ידוע על משפחות שפקדו אותן מעשי התאבדות רבים. ההתאמה בין תאומים זהים בניסיונות התאבדות היא גבוהה מאוד יחסית - 23%. ההשערה המיוחסת לנתונים אלו היא שהאדם המתאבד הופך את מותו למוכר ומקובל ולכן סביר יותר להניח שהסיכויים להיתקל במקרה שנית יהיו גבוהים יותר במעגלים שהיו קרובים למתאבד. רצון להתאבד אינו מחלה כרונית. רק מעטים מבין אלו שניצלו מניסיון התאבדות ממשי אחד ינסו שוב לשלוח יד בנפשם.

בכחמישה אחוזים מניסיונות ההתאבדות המסתיימים במוות, לא מוצאים שום פסיכופתולוגיה שהיא כגורם לסימפטום זה. בין אלה נמנים כנראה מקרי התאבדות קבוצתית של לוחמי חירות דוגמת מצדה ולוחמים שונים בהיסטוריה האנושית - טייסי הקמיקזה היפנים במלחמת העולם השנייה, המחבלים המתאבדים בפיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית, ודוגמאות נוספות.

סימנים מקדימים להתאבדות

למעשה ההתאבדות בדרך כלל קיימים סימנים מקדימים. על פי ד"ר חוה אנקור, קיימים סימנים רבים, ואדם שמגלה את חלקם ראוי להתייחסות כמישהו שנמצא בסיכון גבוה לביצוע התאבדות‏3:

מראה עצוב או דיכאוני

איטיות בהליכה ובדיבור

שינוי הרגלים לירידה בתפקוד: שינה מרובה, ירידה בתיאבון, אי הקפדה על מראה חיצוני, הזנחת תחביבים

הבעת תחושת היות האדם לטורח על חבריו ומשפחתו

נטייה לבכי לעתים קרובות

דיבור בחופשיות ובחוסר פחד על המוות

פיזור דיבורים המבטאים חוסר ערך עצמי ותחושת אשם

חלוקת הרכוש כמתנות לאחרים

ד"ר אבשלום אליצור ופרופ' חיים עומר מציעים במאמרם "מה תאמר לאדם שעל הגג?" שני מאפיינים פסיכולוגיים עיקריים אצל המתאבד. המאפיין הראשון הוא תחושת בדידות וניתוק, האדם מרגיש כי הוא ניצב לבד מעבר לכל הישג יד של עזרה; שום אדם לא מסוגל לעמוד לצידו ולהבין את עוצמת סבלו, הוא קיים בודד עם כאב אינסופי מול עולם אינסופי. המאפיין השני הוא צמצום המרחב המנטלי שלו - האדם מסתגר בתוך מנהרה צרה ואפלה (tunnel vision) שבה הוא מזהה את קיומו עם סבלו, וכל הווייתו מצטמצמת רק לעניין הזה, ללא כל דרך מילוט או מוצא.

אליצור ועומר מניחים שאם האדם בחר לעשות את מעשהו בפרהסיה ובציבור, יש בו קונפליקט בין שני קולות והם מנסים לעורר את רצון החיים על פני הרצון להרס. המחברים מציעים עמדה מזדהה-מתעמתת, שבה בשלב הראשון האדם מנסה לתאר למתאבד את עומק ייאושו ויגונו, ולאחר מכן להתעמת עם מסקנתו האובדנית בנימוקים רציונלים. באמצעות שני מהלכים אלו סוברים אליצור ועומר כי ניתן להתגבר על הבדידות באמצעות הזדהות וניתן להוציא את האדם מצמצומו המנטלי באמצעות התעמתות עם טיעוניו.

לעומתם מציע פרופ' ישראל אור-בך, מגדולי המומחים בישראל בתחום, עמדה מזדהה טוטלית, גישה של אמפתיה קיצונית עד גבול ההזדהות ממש. אור-בך בעקבותיו של שניידמן מוסיף מאפיין שלישי של העומד להתאבד, והוא סבל של "כאב נפשי בלתי נסבל, בשל ההרגשה כי הצורך החשוב לו ביותר נחסם או שאיבד את הדבר היקר לו מכל, ועל כן אין טעם לחייו". אור-בך סבור "כי המתאבד בכוח הוא אדם נסער ביותר והמרחב הפנימי שלו עמוס בנסערות זו", ולכן נימוקים רציונליים לא בהכרח ידברו על ליבו. 

אור-בך טוען כי יש לרדת לעומק הנרטיב של המנסה להתאבד "בהקשבה רגישה", לדובב את הכאב שבו, לגעת בנפשו ולנסות להתחלק איתו חווייתית ולהמיס בכך את בדידותו; בהמשך לתת לו פתרון ומשמעות חיים על פי הנרטיב שלו, ולא על פי נרטיב חיצוני שהמתאבד מנוכר אליו. אור-בך מציין עוד כי לעתים המנסה להתאבד נותן הזדמנות לאחרים לדבר, לאו דווקא כדי לשכנעו, "אלא בכדי להקל על עצמו לקרוע את החוטים המחברים אותו לחיים", ואם הוא נתקל בגישה ישנה ומוכרת שלא מדברת אל הנרטיב שלו, הדבר עלול לעשותו רק נחרץ יותר בהחלטתו.

לעומתם, ד"ר זאב ברגמן מציין כי יש גישות נוספות כמו העמדה הסמכותית-כריזמטית, שמביאה מסכת טיעונים כדי לגרום לאדם לוותר על כוונתו, והעמדה המעורבת שבה האדם מדגיש במפורש את מעורבותו הרגשית של המציל, ומצהיר במפורש כי הוא רוצה בהצלתו של המנסה להתאבד. לתפיסתו של ברגמן על המציל לנווט בין הגישות השונות לפי אישיותו של המנסה להתאבד ולפי ההתפתחויות בשיחה‏

מצגת בנושא התאבדויות נוער, זיהוי סימני מצוקה אובדנות

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ישראל אור-בך, ילדים שאינם רוצים לחיות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן

אמיל דורקהיים, "התאבדות כתופעה חברתית" בתוך: ההתאבדות,  נמרוד

מֶ‏רְק - המדריך הרפואי השלם, הוצאת כנרת זמורה והד ארצי

אל אלווארז, האל הפראי - עיון בהתאבדות, הוצאת כרמל

 E. Shneidman, Voices of death. New York: Harper & Row

E. Shneidman, The suicidal mind. New York, Oxford Univ, Press