‏290.00 ₪

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

שאלת המחקר. 4

הגדרה טרור. 5

מחלוקות לגבי ההגדרה. 6

שיטות פעולה של ארגוני טרור. 7

תקנות ההגנה. 9

סעיפי התקנות ההגנה לשעת חירום בעת המנדט הבריטי וכיום, בארץ ישראל- 10

בעת המנדט הבריטי:. 10

פקודת מניעת טרור. 13

הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א-2011. 15

דוגמאות לשימוש בתקנות ההגנה. 17

"מעצר מנהלי בטחוני". 17

עבירת ההמרדה שבחוק העונשין 19

ביטוי גזעני, המרדה, הסתה. 19

פס"ד אלבה. 21

משפט משווה. 24

טרור ודמוקרטיה במשפט הבינלאומי 24

טרור דמוקרטיה ותפיסת ההגנה העצמית על-פי המשפט הבינלאומי 29

השוואה לעולם.. 31

תשובה לשאלת המחקר ומסקנות. 35

ביבליוגרפיה  37

בפרק המשפט המשווה נסקרות ההוראות החוקתיות בדבר פגיעה בזכויות יסוד במצב חירום במדינות אלה: איטליה, אירלנד, אסטוניה, בלגיה, דנמרק, דרום-אפריקה, הולנד, הונגריה, יוון, לטביה, ספרד, פינלנד, קנדה, שבדיה ושווייץ.

בחוקות שנסקרו ננקטים מונחים שונים לתיאור מצב שבו המדינה נתונה בקונפליקט צבאי או תחת איום פנימי או חיצוני. בחיבור זה נעשה שימוש במונחים ״מצב חירום״ ו/או ״בעת מלחמה״ לתיאור מצב כאמור .

בחיבור נסקרות רק הוראות שעניינן ההיתר לפגוע בזכויות יסוד בתקופה שהוכרזה רשמית מצב חירום או מלחמה, ולא נסקרות בו הוראות כלליות המתירות פגיעה בזכויות יסוד משיקולים של ביטחון המדינה וכדומה.

בעשר מהחוקות שנסקרו נמצאה התייחסות לפגיעה בזכויות יסוד במצב חירום, ובחמש לא נמצאה התייחסות כאמור (בארבע מהחוקות לא נמצאו כל הוראות בדבר מצב חירום ובאחת נמצאו הוראות כאמור בלא התייחסות לפגיעה בזכויות יסוד).

בשש מהחוקות שנסקרו (של אירלנד, של אסטוניה, של דרום-אפריקה, של הונגריה, של ספרד ושל פינלנד) נקבע כי במצב חירום מותר לפגוע בזכויות היסוד, פרט לזכויות מסוימות אשר מצוינות בחוקה במפורש. בשתי חוקות אחרות (של הולנד ושל יוון) נקבע מפורשות באילו זכויות מותר לפגוע במצב חירום. בדנמרק ובשבדיה החוקה קובעת כי במצב חירום, כאשר אין הפרלמנט יכול למלא את תפקידו, הגורם האחראי אינו רשאי לפגוע בזכויות יסוד (בדנמרק הגורם האחראי הוא המלך ובשבדיה -הממשלה).

הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א-2011

מטרת הצעת החוק היא לעגן בחקיקה קבועה את ההוראות לשעת חירום בתחום המאבק בטרור. במקום לאמץ נורמות מידתיות המתאימות למדינה דמוקרטית במאה ה-21[1], ההצעה מבקשת להנציח ו"לנרמל" את אותם ההסדרים הקבועים כיום בחקיקת החירום ובתקנות ההגנה הדרקוניות מתקופת המנדט הבריטי, על ידי עיגונם בחקיקה הקבועה של מדינת ישראל. בכך נגרם נזק קשה ובלתי הפיך למצב זכויות האדם בישראל, נזק אשר עלול להיות בבחינת בכייה לדורות[2].

האגודה לזכויות האזרח בישראל מכירה, כמובן, בחשיבות המאבק האפקטיבי בטרור, ובחובתה של המדינה להגן על אזרחיה ותושביה מפני מעשי אלימות קשים. יחד עם זאת, דווקא בשל היותה של ישראל מדינה דמוקרטית, עליה להיאבק בטרור באופן העולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד וזכויות היסוד המהוות את הבסיס לקיומה כמדינה דמוקרטית.

בין ההסדרים הפוגעניים הכלולים בהצעת החוק (ויודגש כי אלה רק חלק מהבעיות הקשות, שההצעה מעוררת):

1. מעצר מינהלי וצווי הגבלה – עיגון הסמכות האנטי-דמוקרטית לעצור אנשים במעצר מינהלי ולהגביל חופש התנועה שלהם בחקיקה הקבועה של מדינת ישראל;
2. שימוש נרחב בחומר חסוי בהליכים מגוונים – החל ממעצר מינהלי ועד הליך ההכרזה על "ארגון טרור" והליכים לחילוט רכוש;
3. הגדרות רחבות וגורפות למושגים כגון – "ארגון טרור", "חבר בארגון טרור" ו"מעשה טרור;
4. עיגון סמכויות דרקוניות לחקירת חשודים בעבירות ביטחון, העלולים לאפשר שימוש באמצעי חקירה פסולים ולהביא להרשעת חפים מפשע;
5. קביעת עבירות פליליות דרקוניות[3], הפוגעות מעבר לנדרש בחופש הביטוי;
6. קביעת הסדרים, הסוטים מעקרונות בסיסיים של המשפט הפלילי .

הצעת החוק קובעת הסדרים רחבים וגורפים, המרחיבים את המעגל הפלילי[4] באופן בלתי סביר ועלולים להפוך אנשים וארגונים שומרי חוק, שאין בינם לבין טרור ולא כלום, ל"טרוריסטים". היא נותנת בידי הרשות המבצעת סמכויות דרקוניות ובלתי מבוקרות לנקוט צעדים חריפים נגד בני אדם ונגד ארגונים ללא משפט, על סמך חשדות בלבד, ומבלי להעניק את הערובות המינימאליות להגנה על זכויותיהם. בכך פותחת הצעת החוק גם פתח עצום להתערבות פסולה מצד המדינה בשיח הפוליטי ובחופש ההתאגדות של האזרח. האגודה לזכויות האזרח הגישה את הערותיה לתזכיר החוק וממשיכה בהתנגדותה להצעת החוק העלולה להביא לפגיעה קשה בזכויות יסוד חוקתיות של הפרט[5].

 מעצר מנהלי אחזקת אדם בכפייה על סמך חשדות בלבד וללא הגשת כתב אישום. מעצר מנהלי הוא מעצר המתבצע ללא משפט ללא שהוכח שהאדם ביצע מעשה בלתי חוקי[6]. זה מעצר מניעתי כדי למנוע סכנה לביטחון המדינה או הציבור הנשקפת ממעשיו של האדם בעתיד. אסור להשתמש המעצר מנהלי כאמצעי ענישה; יש לנקוט אותו רק לאחר שאמצעים פחותים בחומרתם הוכחו כלא יעילים; מעצר מנהלי צריך להתבצע על בסיס אישי ולא קולקטיבי, ורק על סמך חשדות שיש לרשויות כלפי אדם מסוים. בישראל שימוש במעצר המנהלי נעשה מתוקף התקנות לשעת חירום. בשנת 1979 חוקק בישראל חוק סמכויות שעת חירום אשר מאפשר מעצרים מינהלים רק בשעת חירום. בעולם לרבות ישראל, יש שימוש נוסף במעצר מנהלי, שאיננו מהווה בסיס בטחוני, מעצר ללא משפט ומבלי שהוכח שאדם ביצע מעשה בלתי חוקי, זהה אף פה. אך תפקידו של המעצר איננו בהכרח ככלי עזר ביטחוני, כלומר לא בהכרח נשקפת סכנה ממשית לחיי האזרח בישראל, יחד עם זאת, מגן על האזרח בפני גורמי חוץ המהווים איום על שלל גורמים בהם לאזרח ולמדינה יש אינטרס לשמור עליהם. מחקרים רבים דנים ביעילותה של המעצר המנהלי הביטחוני בהגנה על ביטחונה של המדינה, שכן אדם המזיק לא יוכל לבצע נזק כאשר הוא נמצא במתקן מבוקר[7].

שינוי נוסף שחולל החוק הוא בקביעה שיש להפעיל את סמכות המעצר המנהלי רק כאשר שיקולי הבטחון מחייבים זאת,[8] שלא כמו במעצר מנהלי לפי תקנות ההגנה בו די היה שהמעצר היה אפשרות אחת מתוך כמה אפשרויות סבירות למניעת הסכנה לפי תקנות ההגנה.[9]

בהקשר זה נקבע בעניין כהנא, שאם יש בידי השלטונות ראיות היכולות להביא להרשעה בפלילים[10] וניתן לגלותן לעציר מבלי לפגוע כבטחון המדינה, אין להפעיל עליו את סמכות המעצר המנהלי. פסיקה זו תואמת את התיזה שהוצגה לעיל בעניין השימוש במעצרים מנהליים. באורח דומה נפסק, כי מעצר מנהלי איננו מחסום לדיון בעבירה פלילית, ויש לחקור את העציר כבר במהלך החזקתו במעצר מנהלי.[11] גם פסיקה זו מאששת את אותה עמדה, במובן זה, שגם אם המעצר המנהלי מוצדק מלכתחילה יש לחקור ולגלות ראיות נוספות שיאפשרו העמדה לדין פלילי.

על רקע זה, לא מובנת פסיקתו של בית המשפט העליון בעניין לרנר, [12]בו על אף שבבר נפתחו הליכים פליליים נגד העציר בגין עבירות ביטחוניות, דחה בית המשפט את הטענה כי יש לשחררו מו המעצר המנהלי משום שניתן לעצרו במעצר רגיל, בנימוק שמעצר מנהלי הוא מעצר מניעתי, שהשימוש בו מוגבל למקרים בהם לא ניתן להגן על בטחון המדינה על ידי מעצר פלילי, וכזה היה המקרה, לדעת השופט שמגר (אז - ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון) שישב בדין. אומנם הראיות בעניין היו חסויות, אולם ההליכים הפליליים כבר החלו, ומכאן שהיה יסוד למעצר פלילי רגיל- ואכן, לרנר נעצר עד תום ההליכים נגדו חמישה ימים בלבד לאחר שניתן פסק הדין האמור בעניין המעצר המנהלי. האפשרות היחידה, כך דומה, להבין את פסיקתו האחרונה של בית המשפט העליון היא שכאשר עציר מנהלי מסכן את בטחון המדינה יש להשאירו במעצר מנהלי גם במקרה כאמור, בשל הסמכויות הנרחבות יותר הקיימות לבידודו של עציר מנהלי יחסית לעציר פלילי רגיל. קשה לקבל רציונל זה, לפיו נוחות מנהלית-טכנית, אף אם ביסודה שיקולי בטחון ראויים, תעמוד לבדה כהצדקה למעצר מנהלי.

לינק למצגת אקדמית ספיציפית על חירום  ב-99 שח

מ' קרמניצר , י' שני "תזכיר הצעת חוק המאבק בטרור,  התייחסות המכון הישראלי לדמוקרטיה

בילסקי, ליאורה" משפטים פליליים בעידן של טרור" מחברות עדאלה 5 

E. Gross "Human Rights v. Terrorism: Does a Democracy Have A Right To Hold Terrorists As Bargaining Chips? And The Problem of Administrative Detention" Forthcoming Arizona J. Int'l & Comp. L