‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי מעמדן של נשות יהודי תימן בארץ ישראל?

תוכן עניינים

מבוא. 

שאלת המחקר. 

תולדות הקהילה התימנית בתימן ובישראל טרם הקמת המדינה והנשים שלה.

הנשים היהודיות בתימן טרם הגעתן לארץ. 

שינויים בחיי האישה לאחר ההגעה לארץ. 

פרשת חטיפת הילדים מהאמהות יוצאות תימן 

ועדת בהלול-מינקובסקי והוועדה הציבורית. 

ועדת שלגי 

ועדת החקירה הממלכתית. 

אשמת הממסד. 

ביקורת על דו"ח ועדת החקירה הממלכתית לעניין ילדי תימן 

א. אופן מינוי השופטים.. 

ב. אופן עבודת הוועדה. 

ביקורת המשפטן ד"ר בועז סנג'רו 

דו"ח הוועדה. 

יחס הוועדה למסמכים

יחס הוועדה לעדויות אנשי ממסד

תמיהות על הדו"ח

דוגמאות לאמירות בדו"ח המעלות תהיות קשות

מעורבות קהיליית המודיעין

סיכום

ביבליוגרפיה

מקור הישוב היהודי או קהילת היהודים-התימנים בתימן על פי החוקר רמון הוא עוד מחורבן בית ראשון. מאז ועד המאה ה- 12 הם חיו שם בשקט, ואף בהסדר של "מעין אוטונומיה" במשך 600 שנה. במאה ה- 12 השתנה מצבם ומאוחר יותר סבלו הרבה יותר רדיפות ונגישות (עמוד 4).

מלבד לקובץ יהודים-תימנים שחי בתקופת הישוב הישן, תנועת העלייה של יהודי תימן לארץ הקודש התחילה בעת ובעונה אחת עם ההתיישבות החדשה של עולי ארצות מזרח אירופה. באותה שנה נבנתה ראשל"צ, ורמון מציין כי בקושי גדול הותרה לתימנים הכניסה לחוף מצד הממשלה התורכית (שם, 5). רובם הורשו רק להתפלל על קברי הקדושים שעליהם קראו יומם וליל בספרי הקודש וההלכה. עם זאת, רבים מהם נקלטו במושבות והחלו לעבוד את האדמה ולחיות בהן.

עם עליית הבילויים הגיעה אפוא השיירה הראשונה של עולי תימן. בני העלייה הראשונה הזו התיישבו בירושלים ואחריהם הגיעו עוד ארבע עליות תימנים בתרמ"ב, תרס"טוב- . בכל מקרה, ב- , בגל הראשון, הגיעו בערך 30 משפחות. מסעם ארך חצי שנה (שם, 6) ומעטים בלבד מהם התיישבו חוץ מאשר בירושלים גם ביפו ובעוד ערים. ואולם מ- ואילך לא פסקו אחיהם להגיע ארצה למרות הסכנות והדרכים המשובשות.

העלייה הגדולה ביותר מגיעה אחר כך בשנת תרע"ב כאשר הקרן הקיימת הראתה התעניינות גדולה בתימנים, מחמת הרדיפות הקשות אותם בשנים ההם (בחסות מלך תימן). בין -הם החלו אפוא לנהור בהמוניהם וידוע למשל כי סוכני הסוכנות הגיעו ופעלו על מנת להביאם. יבניאלי נשלח אליהם כשליח מיוחד ופעל אצל גברים ונשים על מנת לשכנעם לבוא ארצה בהמוניהם.

התימנים התיישבו במרכזים כמו ירושלים או יפו וכמובן גם במושבות (רחובות, ראשון). התיישבותם זו במקומות שונים גם יצרה אחר כך את גושי/ריכוזי התיישבות שלהם שנשארו שם עד היום, כמו בראש העין, שעריה, שעריים וכו'.

ברמה העירונית, יפו, למשל, הייתה אחת ההתיישבויות הראשונות בתקופת מלחמת העולם הראשונה, וההתיישבות בשטחי המריבה שלה עוד בתקופת התורכים הולידה אחר כך את השכונות הראשונות שבהן בלטו ריכוזי תימנים בדרום תל אביב עד היום, עם שכונות כמו נווה צדק, שכונת התקווה ועוד. רמון כותב (שם, 7) כי "התימנים והתימניות היו אלימנט מבורך למולדת, אוהבי עבודה ומסתפקים במועט. רובם בני תורה ויודעי ספר. הם מצטיינים גם בידיעת סיפורי הקבלה, וספר הזוהר שגור על הרוב בפי הזקנים."

הנשים התימניות היהודיות טרם עלייתן לארץ מתימן היו ככל הנראה בעלות זכויות מועטות ומעמד נמוך אם מחוץ לבית ואם בתוכו בארץ מוצאן. קאפאח (תשכ"ה:5) מציין כי הנשים בתימן טרם העלייה הגדולה הורחקו מקבוצת הגברים מכל תחומי ההתנהלות החברתית הכוללת בחברה שמחוץ לבית. עם זאת, הוא מכנה את מעמדן שם "מעמד בפני עצמו" משום שתפקידיהן הוגבלו מאוד אמנם רק לתוך הבית, היינו לטיפול בילדים ובניהול הבית אך הם זכו בו לניהול פנימי אוטונומי בחינוך ובשליטה, ולכבוד והערכה כשל "מלכות".

בד"כ הייתה בת-תימן חיה את חייה לצד הגבר-בעלה, ראש המשפחה, בשלווה ובשלום. שאיפותיו ומילתו מולאו, אם כי האישה נטלה חלק בניהול הבית והמשפחה. זכויותיה היו מכובדות ומוגדרות. האישה היהודייה בתימן הייתה צופייה הליכות ביתה (אבשלום).

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

גמליאל חיים, "שינוי והמשכיות ביחסי המשפחה", בתוך: ארחות תימן, שלום גמליאלי (עורך), ירושלים: מכון שלום לשבטי ישורון, התשמ"ד, ע"מ 191

מזרחי, אבשלום.  בת תימן היהודיה. כתב עת לקידום מעמד האישה (בעריכת עליזה מנדל), הוצ' משרד החינוך, התרבות והספורט.

R.Radhakrishnan, Diasporic Mediations: Between Home and Location, University of Minnesota, Press, Minneapolis and London,pp. 204-207

שלמה דב גויטיין, "החינוך היהודי בארץ תימן כטיפוס של חינוך יהודי מקורי" בתוך: התימנים, היסטוריה, סדרי חברה, חיי רוח, מבחר מחקרים, בן ששון מנחם (עורך) ירושלים, מכון בן צבי