‏250.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי יומן רפלקטיבי – התנסות מעשית של אחות בעידן הקורונה?

תוכן עניינים

תיאור הרקע

רקע האחות כותבת הרפלקציה

תאר מה חשבת שצריך להיות תפקידך המקצועי במצב זה.

תאור מקרה של מטופל

הבחנה ופרשנות:

תובנות חדשות – רפלקציה

מערכת הבריאות אותגרה בימי הקורונה. התפרצות הנגיף גרמה למחסור באספקה, הנובעת משימוש מוגבר ברחבי העולם בציוד כדי להילחם בהתפרצויות, קנייה בפאניקה ושיבוש בפעילות המפעלים והלוגיסטיקה הגלובלית. מינהל המזון והתרופות האמריקני פרסם אזהרות בנוגע למחסור בתרופות וציוד רפואי כתוצאה מגידול בביקוש הצרכני והפרעה לספקים.  כמה מדינות כמו ארצות הברית, איטליה והונג קונג, גם היו עדים לקניות בפאניקה שהובילה לכך שהמדפים מנוקים מחומרי המכולת כמו מזון, נייר טואלט ומים בבקבוקים, מה שגרם למחסור באספקה.  תעשיית הטכנולוגיה העילית בפרט הזהירה מפני עיכובים למשלוחים של מוצרים אלקטרוניים. לדברי מנכ"ל WHO, טדרוס אדנום, הביקוש לציוד להגנה אישית עלה פי 100 ודרישה זו הביאה לעליית המחירים של פי עשרים מהמחיר הרגיל וגם גרמה לעיכובים באספקת מוצרים רפואיים לארבעה ח' עד חצי שנה. הדבר גרם גם למחסור בציוד מגן אישי ברחבי העולם, כאשר ה- WHO הזהיר כי הדבר יסכן את עובדי הבריאות.

רקע האחות כותבת הרפלקציה

אחות במחלקת קורונה. נשואה, בת 36. בעיקרון אני אחות במחלקה פנימית - המקום הכי מייאש וסיזיפי למי שעוסק בתחום הבריאות וראיתי את זה מקרוב: כי לשם מגיעים כל התשושים, הקשישים, החולים הלא פוטוגנים.

ושם אני נותנת את הנשמה. כל יום, כל יום. פעם היא אמרה לי: אני משתדלת לחייך ולחשוב שגם אם הקשיש שסבל ואושפז במחלקה נפטר, לפחות הפנים שהוא ראה בסוף הן פנים מחייכות. לא משנה כמה אני לחוצה, אני אתן כוס תה חם ואקשיב לו, כי זה כבוד האדם וצלם אלוקים שבו. כזאת היא. חשוב לי לציין את זה ותיכף תבינו למה.

אני בהתמוטטות. נפשית ופיזית. גויסתי למחלקת קורונה והייתי בין הלוחמים בחזית המחלה המתעתעת וההזויה הזאת.

בהתחלה שכל הקורונה הזו התחילה,  בסביבות פסח בערך, נפתחה אצלנו מחלקת קורונה לראשונה. הכל היה הזוי ממש, אף אחד לא ידע איך מתנהלים, עוד לא היו אלפי נדבקים וגם אנשים מאוד הקפידו על ההנחיות...

...זה הגל הכי מחריד מאז תחילת הקורונה. כל יום שאני נכנסת למשמרת אני צריכה להכין את עצמי נפשית. את לא יודעת איך המשמרת תתחיל ואיך היא תסתיים. מי יחיה ומי ימות. ליטרלי.

 מספר המאושפזים הוא משוגע. אנשים מאושפזים במסדרון. וזה כבר לא רק קשישים אלא גם צעירים. רק אתמול קיבלתי מטופל צלול ועצמאי שבא להשגחה בגלל קוצר נשימה בעקבות הקורונה והיום כבר ביצענו עליו החייאה, הנשמה, החייאה שניה! עד שנפטר.

 אני אומרת לעצמי, לעזאזל! הבן אדם דיבר איתי אתמול! נכנס על 2 רגליים ובסוף נפטר בלי משפחה לידו. בלי שהספיק להפרד. ככה -בום, מת. אני באמת מרגישה שרק מי ששם איתי בפנים יבין על מה מדובר. וכשאני אומרת בפנים אני מתכוונת לעולם אחר ממש.

 לתוך המחלקה שמסוגרת וכל דלת פנימה או החוצה היא דלת כפולה, שכדי להכנס אתה מוריד מעליך את הכל הכל ומתמגן מהזוועה הזאת ונכנס לעולם אחר. בחיי שזה עולם אחר. כשאני בפנים, מבחינתי אין בחוץ. אין! הוא לא קיים.

 מרוב עומס המאושפזים אני לא יודעת למי לגשת קודם. הסטנדרטים שלי ירדו פלאים. עכשיו מבחינתי מה שחשוב זה שהחמצן שלהם יהיה תקין, שיקבלו תרופות ושיאכלו. כל השאר מצידי יורד לסוף סדר העדיפויות.

 מישהו מבקש ממני תה ואני עונה אחר כך ויוצאת מהחדר מהר כי יש קריאה מהחמ"ל לגשת למטופל אחר שמוריד חמצן. כוס תה חמה מול סכנת חיים. אם בזמנים אחרים נתתי טיפול, ומכל הלב, היום אני עסוקה בהשרדות.

מצגת מקצוע האחות, שחיקת אחיות, מחסור בכח אדם

ביבליוגרפיה לדוגמא:

מרקוס א(2020). מורה דרך ל"ימי הקורונה" - ההגבלות (צווים ותקנות), דיני עבודה (חל"ת, אבטלה ועוד), מיסים, ארנונה, אוצר המשפט