‏390.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הסתגלות פדויי שבי לחיים לאחר שחרורם?

תוכן עניינים

מבוא

סקירת ספרות

רקע תיאורטי

 קורבנות

 הגדרת קורבן וסוגי קורבנות

 רקע מלחמתי

 מלחמת יום הכיפורים

 מלחמת שלום הגליל

 מלחמות ומחירן הנפשי

 תסמונת פוסט טראומתית

 הלם קרב

 גורמים אישיותיים

 משתני רקע סוציו דמוגראפיים

 משתני אישיות טרם הנפילה

 חשיפה מוקדמת לאירועי דחק

 תגובות מידיות והתמודדות בשבי א השבי א הסתגלות הפדויים לחיים לאחר שחרורם מהשבי

 טראומטיזציה משנית

 תפקוד הפדוי לאחר השבי בי: שיטה

 השיטה האיכותנית ב ראיון ככלי מחקר ב שיטת הניתוח ב המרואיינים

 הליך המחקר גי: ממצאים

 נתונים דמוגרפיים

 סיכומי ראיונות

 ניתוח קטגוריאלי

ביבליוגרפיה

נספחים

תמלולי ראיונות 

מטרת המחקר הנוכחי הינה לבדוק כיצד משפיעה חווית השבי על המשך והסתגלותו של האדם לאחר מכן. הנחת המחקר היא כי בעקבות סיטואציית השבי, הפדוי יתקשה להמשיך ולנהל את חייו מהמקום בו נפסקו.

בעבודה זו הוצגה התיאוריה קורבנית עין טל כהן (2007), שבאמצעותה בדק המחקר האם לפדויים יש תחושה קורבנית כלשהי. נמצא כי, לכל הנבדקים לא קיימת תחושה קורבנית כלשהי, והם אינם באים בטענות כלפיי אף גורם ממסדי.

נמצא כי אכן קיים קושי לחזור למסלול חיים תקין לאחר חווית השבי דבר הבא לביטוי הן במישור הנפשי כמו פחדים, חלומות, מחשבות טורדניות והן במישור הגופני, כגון קשיי שינה. ממצא נוסף הוא, כי קיים קושי הסתגלותי בחיי הזוגיות הבא לביטוי בגירושין במקרים קיצוניים, משפחה ואף עבודה. חשוב לציין כי ערך החיים השתנה לאחר השבי אצל הפדויים הם מעריכים דברים נוספים שלא העריכו לפני כן.

במחקר הנוכחי קיימת מגבלה עיקרית : השבי נותן את אותותיו בצורה כזו או אחרת על כל משתתפי המחקר, מי יותר מי פחות. למרות כל זאת, הם אינם מייצגים את כל הקשת. לא עלה בידי מחקר זה לחקור את המקרים הקיצוניים, את אותם אנשים שמאותו רגע שנשבו הזמן עצר מלכת.

לא לכל הממצאים שהוזכרו קיימת תמיכה מחקרית. לכן יש צורך להמשיך ולחקור את אותם ממצאים שלא עולים בקנה אחד למול הסקירה הספרותית.

דוג' מראיון של פדוי שבי:

ש. היה לך באמת זמן לחשוב אולי כשראית את המצנח של הטייס שלפנייך אולי אתה לוקח סיכון אולי גם לך זה יקרה?

ת. ממש ממש לא. לא עלה בדעתי, הייתה לי תחושת בטחון עצומה גם בשלב שנפגענו. כטייס הייתי ותיק. הייתי כבר די ותיק הייתי בן 27 ניסיון קרבי לחמתי במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה נפילה בשבי היה דבר שהוא אפשרי. זה לא היה משהו שמעתי מחברה שריונרים שלא היה אצלם בכלל המודעות.

ש. בגלל היותך טייס או בגלל היותך...

ת. בגלל היותי טייס אני חושב גם ההכנה והיות שבמלחמת ששת הימים נפלו טייסים בשבי, בששת הימים נפלו חברה בשבי. אני צוות אויר זה היה דבר מוכר. אנחנו גרנו בשיכון משפחות בחצור היו

שעור הקפות זה טיסת הדרכה שבה אתה מלמד את החניך תבנית מאד מאד מובנת לקראת נחיתה דברים שמאד מאד סדורים ומובנים. וזה מה שבעצם היה, שנפגענו מיד ראיתי שמנוע אחד בוער שרון מיד צעק נפגענו בו ננטוש. אמרתי רגע תבדוק קודם כל אם יש אש כיביתי את המנוע שבער השלכתי את המטען העודף מהמטוס וצעקתי לו תבדוק אם יש אש והוא אמר שכן. שמשכתי את הידית של כיסא המפלט יורד מן מסך כזה על הפנים שלך המחשבה הראשונה הייתה אולי להוציא מכשיר קשר לשדר. עדיין בתפיסה שאולי יבואו לחלץ אותנו ואז אמרתי רגע בוא נראה לאן אני נופל ואז אני מסתכל לצדדים ורואה את החיילים הסורים. למעשה הבנתי והשלמתי עם זה שאני הולך לשבי אולי לתקופה ארוכה, כי לפני היו שלושה טייסים שישבו בסוריה שלש שנים, מוכנות של שהייה ארוכה בשבי אם כי הייתה תקווה שבגלל העובדה שיש מלחמה יפלו גם טייסים סורים וחיילים סורים בשבי, ובסיום המלחמה תהיה החלפת שבויים. אבל הייתה לי מוכנות לעניין הזה. גם היה לי קצת רקע ששמעתי סיפורים של אנשים שחזרו מהשבי בששת הימים. אז היו לי איזה שהם ציפיות מה מחכה לי כמובן שבסוף המציאות היא שונה כי כל מקרה הוא שונה אבל לא הייתי במצב של היסוס או התלבטות זה היה כאילו חלק מהתפקיד.

ש. האם עברת איזה שהיא מוכנות מקצועית?

ת. אני בקורס טייס כשהייתי, נפלתי בשבי בגיל 27, קורס טייס הייתי בגיל 19. עברו שמונה שנים מאז. עברנו איזה תרגיל שבי הוא היה מאד מינימליסטי, מאד רחוק באופי שלו מהמציאות. אני לא זוכר שבאותו תרגיל שבי בכלל הייתה מעורבות של פסיכולוגים או משהו כזה. הדבר היחיד ההכנה הייתה לנושא אחר, איך להתמודד עם חקירות. לא הייתה הכנה לבדידות, להשפלות, לצמא, לרעב, לכאב הפיזי שלא ניתן להכין לכך. ההכנה הייתה לביטחון שדה בלבד.

ש. האם עברת תהליך כלשהוא במהלך השבי ?

ת. ברור שיש איזה שהוא תהליך, אני יכול לנתח תחושות, הרגשות יש דברים שאני יכול לנסות להסביר אותם השבי עצמו הייתי אומר מבחינתי נחלק לשני שלבים מאד שונים. שלב הראשון הוא הבידוד, הצינוק, החקירות שלב זה נמשך ארבעה חודשים. זה היה מלווה בעינוים פיזיים מאד קשים, פלקות, מכות חשמל, הרעבה, צמא (זוכר יותר את הצמא מאשר הרעבה), לא נתנו לישון (הייתי נרדם בעמידה ומיד היו נכנסים ומעירים אותי). במשך הזמן התחלתי להכיר את השומרים ממי כדאי לבקש וממי לא (לדוגמא להוציא אותי לשירותים) לבקש שירותים וגם מים זה היה חוצפה כבר. לפעמים הייתי מסתכל דרך הצוהר ורואה אותם משחקים בשלג כאשר אני הייתי יושב/שוכב בתחתונים על רצפת הבטון. לכל אורך התקופה במשך ארבעה חודשים מלווה בחקירות לפעמים העינויים היו חלק מהחקירה ולפעמים לא. לא חשוב מה אמרת (אמת או שקר) לא שינה שום דבר בסוף היית חוטף את המנה שלך. לפעמים היו עינויים לשמם, וזה הכי קשה. כשאתה בחקירה אתה מנסה לתקשר עם החוקרים שלך ואתה אומר רגע רגע תפסיקו להרביץ לי אני אספר לכם ומפסיקים רגע אתה לוקח אוויר מתעשת אומר משהו מוצא חן בעיניהם יותר או פחות אז

בשלב השני של השבי הדברים היו שונים כשהיינו יחד. היינו יחד 23 קצינים בחדר. הסורים עשו הפרדה מוחלטת בין הקצינים והחיילים. מעולם לא היינו יחד איתם בשום שלב. היו בסוריה באותה מלחמה בסך הכול 68 שבויים, שקרוב למחצית היו קצינים. היינו 19 אנשי צוות אוויר, שני מ"פ מהשריון, קצין מודיעין מהחרמון ורופא מהחרמון. כאן הדברים היו שונים לחלוטין, אמנם אתה עדיין כלוא זה לא פשוט, 24 שעות בחדר, די צפוף צריך ללמוד לחיות אחד עם השני, להתפשר.

ש. זו הייתה הקלה מבחינתך ?

ת. ללא ספק יש הקלה. קודם כל יש לך עם מי לדבר. באותו לילה שבו איחדו אותנו אנחנו התחלנו לדבר כל הלילה וכל היום למחרת עד שנהינו צרודים...

(בעבודה האקדמית כ-40 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

נוי, ש.מצבי לחץ טראומתיים. תל- אביב: הוצאת שוקן.

נריה, י' . משקעי-דחק ארוכי-טווח בקרב פדויי-שבי ממלחמת יום-הכיפורים שמונה-עשרה שנים לאחר השחרור מן השבי חיבור לשם קבלת תואר דוקטור,אוניברסיטת חיפה החוג לפסיכולוגיה