‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי ההפרטה במערכת הבריאות?

תוכן עניינים

מבוא    

מערכת הבריאות בישראל כחלק ממגמת ההפרטה במשק    

שאלת מחקר:    

היתרונות והחסרונות להפרטה בשירותי הרווחה     

הפרטה 

מצב תחרותי בין משרד הבריאות לבין קופ"ח הכללית          

מגמות במערכת הבריאות - מימון מערכת הבריאות.            

מימון קופות החולים       

נגישות למערכת הבריאות              

סיכום   

ביבליוגרפיה       

הפרטה של מערכת הבריאות בישראל היא תהליך שבו הממשלה מעבירה את האחריות על שירותי הבריאות לגופים פרטיים. תהליך זה החל בשנות ה-80 של המאה ה-20, והוא נמשך עד היום. [1]

חוק ביטוח בריאות ממלכתי: סלי השירותים הניתנים במסגרת החוק, הן זה המסופק על־ידי קופות החולים והן זה המסופק על־ידי משרד הבריאות, סובלים מתת־מימון שאינו לוקח בחשבון בצורה עקבית את הגידול באוכלוסיית המדינה ואת הזדקנותה, את העליות בתשומות הבריאות ואת השיפורים הטכנולוגיים שמתרחשים בכל שנה. על כן נוצר פער בין רמת המימון הרצויה לבין זו המצויה. התוצאה: משטר תקציבי הדוחק בקופות החולים "לנהל סיכונים" על חשבון החולים וליצור לעצמן מקורות מימון נוספים, המטשטשים את הגבול בין הפרטי והציבורי ובכך מאיימים על מערכת הבריאות הציבורית כולה.

הצעד הראשון וההכרחי בתיקון המצב שנוצר הוא חקיקת חוק שיקבע מנגנון עדכון לעלות הסלים של קופות החולים ושל משרד הבריאות. הצעד השני הוא העברת חלק מהשירותים הניתנים היום על־ידי משרד הבריאות - האשפוז הסיעודי והשירות לבריאות הנפש - לקופות החולים, יחד עם העלאת התקציבים לשירותים אלה ומציאת מקורות הכנסה נוספים למימונם .

חוק ביטוח בריאות ממלכתי טרם השכיל לכלול בתוכו מהגרי עבודה ואנשים אחרים חסרי מעמד אזרחי בישראל. אמנות בינלאומיות שעליהן חתומה ישראל דורשות זאת. ועוד: אי הכללתה של הקבוצה ההולכת וגדלה של חסרי מעמד בחוק ביטוח בריאות ממלכתי מסכנת את בריאותו של כלל הציבור הישראלי ובו בזמן גם תורמת להפרטת מערכת הבריאות.

מאז שנחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי, עברו קופות החולים שינויים משמעותיים: הן מוכרות ביטוחים משלימים, ואם אין די ברובד אחד הרי שכיום הן עומדות למכור רובד שני; הן גובות דמי השתתפות עצמית עבור שירותי בריאות שבעבר ניתנו חינם; הן מעלות את מחירי התרופות -שבמקרים רבים עולים על מחיר הרכישה של הקופות עצמן; הן מוכרות שירותי בריאות פרטיים וגם תרופות שאינן נכללות בסל, במחירים גבוהים יחסית למחיר הקנייה; הן מתנהגות על פי מודל עסקי של "ניהול סיכונים", שפירושו המעשי הוא מניעת שירותים המגיעים לחולים לפי החוק; והן בונות בתי חולים פרטיים. לאור כל אלה, ניתן להעלות את השאלה: האם קופות החולים הן עדיין גופים ציבוריים או שמא הן הפכו למעשה לגופים פרטיים?

לפחות שתים מארבע קופות החולים הפועלות כיום בישראל, "מכבי" ו"כללית", מגלות סימנים מתקדמים של הפרטה, במובן זה שהן מחפשות כל דרך להגביר את הכנסותיהן אל מול ידו הקפוצה של משרד האוצר. השאלה היא, האם אין סכנה שההכרח יהפוך אצלן לנורמה; ובמלים אחרות, האם לא השתנו "כללי המשחק" עד כדי כך שקופות החולים פועלות לא רק להשיג את החסר אלה גם למקסם הכנסות ולצמצם הוצאות (על חשבון החולים) - דפוס פעולה טיפוסי של תאגידים עסקיים.

האם תהליך ההפרטה של קופות החולים, המובל על ידי משרד האוצר, משרד הבריאות והנהלות קופות החולים "מכבי" ו״כללית", ניתן לעצירה? האפשרות קיימת, אולם לשם כך דרוש סיבוב של 180 מעלות וחזרה אל החזון של מערכת בריאות ציבורית המעניקה לכל אחת ואחד את כל מה שיש לה להציע. לשם כך דרוש גם תקציב הולם ומתעדכן תדירות של סל שירותי הבריאות, על מנת שקופות החולים תוכלנה להיות גופים ציבוריים. אפשר להשיג זאת באמצעות העלאת מסים, או שינוי בסדרי העדיפויות בתקציב הקיים, ואולי גם באמצעות שינוי בשיטת מכירת התרופות.

בשני העשורים האחרונים אנו עדים להפרטה "זוחלת" בבתי החולים הממשלתיים, באמצעות: (1) הקמת תאגידים ליד בתי החולים; (2) תיאגוד; ו־(3) הפעלת שר"פ.

התאגידים ליד בתי החולים מהווים חברות־בת של בתי החולים. אל חברות־הבת הללו מוזרמים כספים שמקורם בשירותים פרטיים המשווקים על־ידי חלק מבתי החולים, ובהם בתי מלון, תחנות דלק ומרכזי קניות. שירותים פרטיים אלה הינם דוגמא מובהקת של השימוש בפלטפורמה ציבורית (בית חולים ממשלתי) ליצירת שירותים ורווחים פרטיים. העובדה שרווחים אלה מחולקים כמשכורות ולא כדיבידנדים אינה הופכת אותם פחות פרטיים - או יותר ציבוריים.

התיאגוד הוא ביטוי נוסף של ההפרטה במערכת הבריאות הציבורית. התופעה משתקפת לאו דווקא בעצמאות הניתנת למנהלי בתי החולים אלא בדרישה שבתי החולים יפעלו בסביבה עסקית שמטרותיה אינן קשורות לבריאות הציבור או לטובת החולים, אלא להשגת יעדים עסקיים. קיימת סתירה גלויה בין הדרישה לפעול כעסק לבין הדרישה לפעול לטובת החולים - כל החולים. בספרות המקצועית הדנה בנושא התיאגוד בישראל לא נמצא ולו יעד אחד הקשור לבריאות, כדוגמת הגברת מידת השוויון בהזדמנויות בריאות בין קבוצות שונות, או שיפור איכות הטיפול .

ביטוי נוסף של ההפרטה הגלומה בתהליך התיאגוד הוא ההתייחסות לעובדים ולעובדות כאל מכשולים שיש לנטרלם, על־ידי קביעת הסדרים שונים לוותיקים ולחדשים. ההסדרים המוצעים דומים להפליא לאלה שהונהגו במקרים של מכירת תאגידים ממשלתיים לחברות פרטיות.

השר"פ - שירותים פרטיים שניתנו בבתי חולים ממשלתיים במחיר זול, יחסית למחירם בבתי חולים פרטיים ־ עד שבג"ץ קבע ב־2002 שהשר"פ בלתי חוקי במוסדות שלא בבעלות פרטית. השר"פ הוא דוגמא נוספת לשימוש בפלטפורמה ציבורית לשם פיתוח של שירותים עבור מי שמסוגל לשלם מכיסו הפרטי. אם יוחזר השר"פ בדלת האחורית, המרוויחים יהיו בתי החולים, הרופאים הבכירים ואלה מבין החולים המסוגלים לשלם. המפסידים יהיו חולים שאינם יכולים לשלם - ואיתם גם מערכת הבריאות הציבורית בכללותה.

לינק: מצגת בנושא שרפ, שירותי רפואה פרטית, שר"פ, סל שירותי הבריאות

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

פרופ' זאב רוטשטיין, מערכת הבריאות בישראל : זאב בחלוק לבן, הוצאת משכל (2022)

פרופ' אסא כשר, אתיקה ישראלית - ברפואה ובתחומים נוספים. הוצ' כתר. (2023)

ד"ר פ' נרקיס, דיני ביקורת במדינת ישראל. אוצר המשפט (2023)

חסינה