‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי ?

תוכן העניינים

ביבליוגרפיה

בין השנים 1986 - 1996 נקטו ממשלות ישראל במדיניות כלכלית שמגמתה היתה הקטנת עלות העבודה באמצעות הפחתות של שיעור דמי הביטוח הלאומי המוטל על מעסיקים ועל עצמאיים. מקורה של מדיניות הפחתת עלויות העבודה בתוכנית הייצוב הכלכלית, בעקבות משבר האינפלציה של שנת 1985. המדיניות נועדה להבטיח את יציבות המחירים ואת רווחיות הייצור (בעיקר הייצוא). בשנת 1990 שונו יעדי המדיניות והיא הוצגה בעיקר כמדיניות שתאפשר לעודד מעסיקים להרחיב את היקפי ההעסקה.

ע״פ חוקי הביטוח הלאומי מחוייבים מעסיקים להפריש שיעור מסויים משכר עובדיהם למוסד לביטוח לאומי, שיעור זה הנו בנוסף לשיעורים אותם מפרישים העובדים. שיעורי ההפרשה שהוטלו על מעסיקים פחתו כתוצאה ממדיניות הקטנת עלות העבודה וירדו מ-15.35% ל- 4.93% (ירידה של 68%).

מדיניות הפחתת עלויות העבודה באמצעות הקטנת ההפרשה לביטוח לאומי לוותה בהתחייבות ממשלתית לשפות את המוסד לביטוח לאומי בגין אובדן תקבולי הגבייה.

מדיניות זו צמצמה באופן ניכר את היקפי הגבייה מהציבור, והגדילה את חלקה של הממשלה במימון המוסד לביטוח לאומי.

למדיניות זו השלכות רחבות על שורה של נושאים שנדונים ב  ובמיוחד בועדת העבודה והרווחה, כגון: הצעות חוק לביטוח פנסיוני ממלכתי וכן השפעות על תקציב המדינה. מרכז המחקר והמידע ב  בחן באופן מקיף את סוגיית עלותה של המדיניות מאחר ועלתה הטענה כי הנתונים הקיימים על ״שיפוי האוצר״ לביטוח לאומי אינם משקפים את העלויות הריאליות של המדיניות.

ע״פ המוצג בחיבור זה, אובדן ההכנסות הישירות לאוצר המדינה בגין מדיניות הפחתת דמי הביטוח הלאומי בשנת 2001 נאמד בסך של למעלה מ - 13 מיליארד ₪.

מדיניות עידוד ההעסקה מקובלת במדינות רבות, במיוחד לאור הגידול הבולט בשנים האחרונות בשיעורי האבטלה. אלא, שברוב המדינות הנוקטות במדיניות עידוד התעסוקה, ניתנות הסובסידיות בגין תוספת העסקה לקבוצות מעסיקים ומועסקים סלקטיביות. בישראל בוצעה הסובסידיה באמצעות הפחתה אוניברסלית של דמי הביטוח הלאומי לכלל המעסיקים והעצמאיים (גם כאלו שאינם מעסיקים עובדים) ולא הותנתה בהתחייבות כלשהי מצד המעסיקים להגדיל את היקפי התעסוקה, אלא בהנחה שמנגנון השוק יגרום לעליה בביקוש לעובדים עקב ירידת עלות העבודה .

מדיניות הממשלה הושתתה על ההנחה כי דמי הביטוח מייקרים את עלות העבודה למעסיקים וגורמים בדרך זו לתרומה לעליית מחירים, לפגיעה בתחרותיות ולהגבלת תעסוקה. ע״פ תפיסה זו הורדת שיעור דמי הביטוח הלאומי הייתה אמורה להוזיל את מחירי תשומות העבודה ודרכם את מחירי המוצרים (או לפחות למנוע את העלאתם), לתרום ליציבות המחירים במשק ולעודד תעסוקה וייצוא .

ראשית, למדיניות זו יש אפקט חד-פעמי במועד יישומה, ובנוסף, הפחתת נטל דמי הביטוח עשויה להוביל להשפעות נוספות ואף מנוגדות לזו המצופה כגון: רווחים מוגדלים למעסיקים והטבות שכר לעובדים, אשר לא רק שאינם תורמים להשגת היעדים שהוצבו, הם אף עשויים לפגוע בהם.

עד היום לא נעשה בישראל מחקר אמפירי ולא נבדקה השפעתה בפועל של מדיניות הפחתת עלות העבודה. כתוצאה מכך קשה להסיק מסקנות על תרומתה של המדיניות להשגת יציבות מחירים, להגדלת כושר הייצוא, או לעידוד היקפי התעסוקה.

מאידך, ניתן לראות כי מדיניות הפחתת עלות העבודה שינתה את המבנה המימוני של מערכת הביטוח הסוציאלי בישראל - המוסד לביטוח לאומי ומערכת הבריאות.

בעבודה זו נמצא כי בעקבות מדיניות זו הפכה מערכת הביטוח הסוציאלית בישראל ממערכת שמקור המימון העיקרי שלה הוא הציבור (גבייה ישירה מעובדים ומעסיקים) למערכת שמקור המימון העיקרי שלה הוא הממשלה.

למבנה המימוני הנ״ל השלכות על אופייה וחוסנה של מערכת הביטוח הסוציאלי. מערכת זו מיועדת ליצור רשת ביטוח המגינה על האוכלוסייה מפני סיכונים של אובדן הכנסה ולהבטיח ״רצפה״ של תנאי חיים הולמים בתחומי ההכנסה, הבריאות, החינוך והדיור. בכדי למלא יעדים אלו הושתתה, היסטורית, מערכת הביטוח הסוציאלי על שלושה מקורות מימון עיקריים: העובדים השכירים, המעסיקים והממשלה.

בבסיס השתתפות העובדים והמעסיקים במימון, עמדה התפיסה כי השתתפות זו הופכת את מערכת הביטוח הסוציאלי למערכת ביטוחית ולפיכך קבלת הגמלאות, במקרה של הזדקקות, נתפסת כהחזר השקעה של המבוטחים ״בזכות ולא בחסד״. עקרון מימוני זה איפשר למנוע את הסטיגמטיזציה החברתית הכרוכה בתמיכות הסעד השונות, והפך את מערכת הביטוח הסוציאלי למערכת המתנהלת במידה רבה באופן אוטונומי, בנפרד מהממשלה וללא צורך להתמודד מדי שנה על חלוקת העוגה התקציבית .

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אברהם דורון, בזכות האוניברסליות האתגרים של המדיניות החברתית בישראל, 1995

■ אברהם דורון, מדינת הרווחה בעידן של תמורות,1985.

■ גדעון יניב, ״סובסידיה לעבודה: מטרות, בעיות וניסיון ארצות אחרות״ פרק 5, סקירה שנתית 1989.

■ זיק בנדלק, ״החוק לעידוד המגזר העיסקי: חמש שנים של תשלום תמריץ למעסיקים״, סקירה שנתית, המוסד לביטוח לאומי 1995/1996.

■ לאה אחדות, גדעון יניב, ״הורדת שיעורי דמי הביטוח הלאומי והשפעתה על עלות העבודה, השכר, הרווח והמחירים״ פרק 4, סקירה שנתית 1986.

■ מיכל קורא, דצמבר 2001 ״המס המקביל וסוגיות נבחרות במימון מערכת הבריאות״.