‏390.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי יצוג ערבים בתקשורת ובחדשות בפרט?

תוכן עניינים

מבוא       

שיטת המחקר       

סקירת ספרות      

המעמד האזרחי - לאומי של הערבים מנקודת הראות הרשמית 

מיעוט לאומי        

מיעוט לאומי בישראל        

תחושת הקיפוח בקרב הציבור ערבי-ישראלי 

עמדותיו של הציבור היהודי-ישראלי               

עקרון השוויון ומערכת המשפט בישראל        

פסק דין קעדאן    

פסיקות בית המשפט בישראל           

ישראל בהשוואה לאמנה הבין לאומית           

ייצוג ערבים התקשורת הישראלית  

ייצוג סטריאוטיפי של מחבלות מתאבדות     

התקשורת הישראלית - למען הממסד הצבאי

"אנחנו" ו-"הם"  

תקשורת "על" מיעוטים ו"של" מיעוטים       

הטלוויזיה כזירה לקונפליקטים       

ניתוח הכתבות      

כתבה ראשונה:     

כתבה שנייה          

כתבה שלישית:    

כתבה רביעית:      

כתבה חמישית:    

כתבה שישית:       

כתבה שביעית:     

כתבה שמינית       

כתבה תשיעית:    

כתבה עשירית:     

דיון סיכום ומסקנות          

ביבליוגרפיה

לאור המאמרים שהצגתי וכן על פי הקטעים שניתחתי אטען כי התקשורת "מאבדת" את כלל הציבור, כפי שהראה המכון הישראלי לדמוקרטיה. הרוב הישראלי רואה את התקשורת כשמאלנית, לא פטריוטית ולעיתים לא ציונית וכזאת שיש לה ברית עם ה"אויב הערבי" (מקרה נוסבאום). מן הצד השני הערבים חשים כי הם ממוסגרים באופן שלילי, בתור מחבלים או כאיזושהי סכנה לציבור.

לא רק שהציבור הערבי חש מופלה, ככזה הסובל מתת ייצוג כפי שהראתה סקירת הספרות, אלא גם שהוא לא מוצא ביטוי הולם בטלוויזיה הישראלית. כמו כן רוב העם הישראלי, שמזוהה עם המרכז-ימינה מבחינה פוליטית מתקשה למצוא את עצמו בתקשורת. ככל הנראה הנתון שהצגתי, לפיו חדשות ערוץ 2 בקריסת רייטינג, ובשפל של 7 שנים, קשור לעובדה שכמעט ושום ציבור לא מוצא ביטוי.

ערוץ 2 מנסה "למצוא חן", הוא יציג פעם אחת את המוסלמים שמתגייסים בתור גיבורים, ילך ויאיין בתי מחבלים ויסגור ראיון עם עדת ראייה לפיגוע שראתה משהו שעלול להביך את הציבור הערבי. מן הצד השני הציבור היהודי מזדעק לאור העובדה הזאת. כאשר ערוץ 2 מנסה "לקטוף" בחזרה את אותו הציבור שאיבד אותו, אז הוא "מאבד" את המיעוט הערבי. מדובר במשחק סכום אפס – תופעה שמורידה את אחוזי הצפייה ואת אמון הציבור בתקשורת.

מתי הערבים "טובים" עבור התקשורת הישראלית? כאשר הם מתגייסים לצבא. לא זכיתי לראות מסגור חיובי לערבים בכתבות שניתחתי. הערבים, כל עוד הם לא מתגייסים לצה"ל הם "חיות טרף", כמו שאמר ראש הממשלה בנימין נתניהו.

מסקנה נוספת שאטען, שבשל הסכסוך הישראלי-ערבי רק השנים, כמו שאין סיכוי לשלום, כך גם אין סיכוי ל"שלום תקשורתי". אטען כי על כלי התקשורת "לבחור צד", ולא לנהוג בצביעות המאפיינת את כלי התקשורת הישראלים – כאשר הם ממסגרים התנהגויות ודמויות הן של ערבים והן של יהודים מתנחלים.

התקשורת הישראלית בחרה בשיטת סיקור כזאת שניסתה לקטוף פירות מכאן ומכאן, ונכנסה למצב של ורטיגו מוסרי, כזה שאיש לא חש מיוצג אצלה – לא הרוב היהודי ולא המיעוט הערבי. אטען כי היא פונה למיעוט שמאלני יהודי (ואפילו שמאלני קיצוני) שמזדהה עם אנשים כמו יונית לוי ויגאל מוסק – שדעותיהם ברורות.

גם כאשר התקשורת הישראלית "מיישרת קו" עם הממסד הצבאי, כמו בפרשת אלאור אזריה שהיה ברור שערוץ 2 חותר להרשעתו, כמו הרמטכ"ל ושר הביטחון יעלון – נראה בשנים האחרונות שהעם סולד אפילו מצמרת הצבא, שהרבה אמירות כמו "נאום המספריים" של איזנקוט (לא לירות במחבלת עם מספריים) נראות לרוב היהודי כאמירות ופעולות תבוסתניות, זאת על פי השיח ברשתות החברתיות.

כאשר נצפה לוחם מגלן בורח ממחבלת עם מברג הרשתות החברתיות הגיבו לכך והאשימו את הקודקודים על האווירה הרופסת שהם משרים כלפי מטה. לוחם יחידת העילית מגלן לא רצה לירות או להגיב לטענתם בגלל "נאום המספריים".

הציבור הישראלי יהודי בז למה שהם רואים בתור "ברית האליטות": תקשורת, בג"ץ, אקדמיה, תרבות ועוד. ממסדים חוץ פרלמנטרים שממשיכים "לשלוט מבלי להיבחר". בספרו של ארז תדמור "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל" הוא עומד על הנקודה שהימין הישראלי לא השלים את המהפך של 77', משום שלא סילק את השמאל מעמדות הכוח ולא פתח את שוק התקשורת לתחרות חופשית אמיתית – מה שמאפשר לשמאל להמשיך לשלוט מבלי להיבחר.

כמו כן הערבים הישראלים סובלים מכך שהתקשורת לא מתייחסת אליהם כאל שווים במדינה דמוקרטית, אלא כאל אנשים שחיים פה – אך את המאפיינים שלהם עדיין יונקים ממדינות ערביות פרימיטיביות כמו מצרים, ירדן ולבנון.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר כוח אדם לשנת 2021, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסומי למ"ס, לפ"מ, ירושלים (2021)

סבטלובה ק' (2020). על עקבים במזרח התיכון. הוצ' פרדס

מאיר חטינה ומוחמד אל־עטאונה (עורכים), מוסלמים במדינת היהודים: דת, פוליטיקה, חברה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018.

יורם פרי, מלחמות מונחות תקשורת: פרדוקס העוצמה והדילמה האסטרטגית של צה"ל, המכון למחקרי ביטחון לאומי , דצמבר 2017

ארליך חגי. המזרח התיכון – המשבר הגדול מאז מוחמד, ידיעות ספרים, 2017