‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי לידת בית ומרכז לידה בישראל ובעולם המערבי?

תוכן העניינים

1   מבוא.

2   רקע והצגת הנושא.

2.1   המיילדות בראי ההיסטוריה. 

2.2   תעשיית המיילדות בעולם המערבי ובישראל. 

2.3  הקשחת הנהלים בתחום לידות הבית בישראל. 

3     היבטים פמיניסטיים: לידה ואמהות כנושא שאינו נתון לבחירה. 

4     לידת בית – ההיבט החוקי 

5      פסיקה

5.1  פס"ד חנה לדווין 

5.2  פס"ד דיוויס.

6    היבטים חוקתיים וזכויות אדם

6.1  הזכות לשוויון

6.2  אפליה מתקנת, האומנם?

7 שחקנים חדשים בזירה: רופאים המתמחים בתביעות רשלנות רפואית.

8 סיכום

9 ביבליוגרפיה

בכל שנה מתרחשות בישראל כמה מאות של לידות בית. החוק בישראל אומנם מתיר לידות בבית אך המדיניות המוצהרת של משרד הבריאות הינה כמובן שהמקום הטוב ביותר ללדת בו הוא בית החולים.

מדיניות זו באה לידי ביטוי בכך שנשים היולדות בבתי החולים זוכות לתמריץ כספי בדמותו של מענק הלידה אשר נשים היולדות בבית אינן זכאיות לקבלו.

המגמה של חזרה אל הטבע מובילה יותר ויותר נשים לוותר על לידה בבית החולים וללדת בבית. המשמעות של לידת בית היא לידה בסביבה טבעית המוכרת ליולדת ללא התערבות רפואית, כשהאווירה הביתית מאפשרת גם לבעל ולילדים הנוספים, אם ישנם כאלו, לקחת חלק בחוויה.

ברם, הבעיות המשפטיות העולות מסוגיית לידות הבית הינן רבות וסבוכות וחלקן קשורות בטבורן לתחום המשפט החוקתי כפי שנראה להלן.

בעיה משפטית נוספת קשורה בפן הביטוחי שכן לנשים היולדות בבית אין כיסוי ביטוחי המכסה לידת בית. זאת בניגוד למדינות אירופה וכן לקנדה וארצות הברית, שם חלק מהביטוחים הרפואיים של נשים מממנים זאת.

מענק הלידה שמשלם הביטוח הלאומי ליולדות משולם רק לנשים שילדו בבית-החולים או לנשים שהגיעו לאשפוז בבית-החולים בתוך 24 שעות ממועד הלידה. בהקשר זה נציין כי הביטוח הלאומי משלם כיום מענק לידה ומענק אשפוז רק עבור נשים שאושפזו 12 שעות לפחות, בין שילדו בבית- החולים ובין שהגיעו לבית-החולים לאחר הלידה. כלומר, נשים היולדות בבית-החולים אולם לא נשארות באשפוז 12 שעות אינן זכאיות לכיסוי הוצאות הלידה בבית- החולים על-ידי הביטוח הלאומי. עם זאת, הגורמים הרלוונטיים לא יכלו להצביע על כל עיגון בחקיקה או בתקנות של הדרישה לאשפוז של 12 שעות לפחות, ואף לא על הנחיות של משרד הבריאות בעניין זה.

הפסיקה הישראלית בסוגיית מענקי לידה בלידות בית קובעת כי הדרישה להגיע לבית-חולים כתנאי לקבלת מענק הלידה אינה בגדר אפליה, וכי מדינת ישראל אינה פוגעת בחופש הפרט של נשים המעוניינות ללדת בביתן, שכן היא לא אוסרת עליהן לידה כזאת.

ברם, אף שמדינת ישראל מתירה לידות בית היא אינה מעודדת אותן וזו רק בלשון המעטה. שכן, נשים המוצאות חפץ בלידת בית חייבות לציית להנחיות החדשות ומחמירות שהוציא משרד הבריאות בעניין ושחלקן משקפות אפליה ברורה בין היולדות בבית לבין היולדות בבית החולים שלא לדבר על הפגיעה בתדמיתן הנשית ובכבודן של אלו הבוחרות ללדת בבית.

אחד מביטוייה של פגיעה זו מקורה בדרישת משרד הבריאות מן היולדת בבית להציג מסמך המעיד כי היא בריאה פיזית וגם נפשית.

לדברי רותי קרני-הורוביץ ראש ארגון הגג של מקצועות הליווי וההדרכה הסב-לידתיים בישראל, המייצג דולות ומדריכות הכנה ללידה: "מדובר באפליה חמורה של יולדות הבית. חופש הבחירה בלידה בישראל הופך בדיחה עצובה, ואם לא די בציד המכשפות של המיילדות, עכשיו גם כל יולדת בית תצטרך להוכיח את שפיותה. בשלב הבא נשים מיניקות יצטרכו להפיק תעודות יושר במשטרה". 

לדברי ד"ר אבנר שיפטן, רופא מיילד בבית החולים פורייה ובלידות בית, "יש התנגדות חזקה של הממסד הרפואי בכלל ומשרד הבריאות בפרט ללידות בית וההתנגדות לא מבוססת על ראיות מדעיות, כי רוב המחקרים לא מצביעים על סיבוכים עודפים בלידות בית". לדבריו, "הסיבה להתנגדות בישראל היא בעיקר כלכלית, לאור שיטת התקצוב הקיימת". בתי החולים בישראל, שחלקם בבעלות משרד הבריאות עצמו, מקבלים עבור כל יולדת סכום קבוע של 11,232 שקלים - סכום ההופך לידות לפעילות אטרקטיבית והוביל בשנים האחרונות להגברת התחרות על היולדות בין בתי חולים. 

הנושא של לידות בית מעלה שאלות אתיות ומוסריות סבוכות ואף מתקשר לתחום של "סחר בנשים", מושג מצמרר השאוב מעולמות אחרים שאינם קשורים בהבאת חיים חדים לעולם כי אם להפך. השימוש במושג זה כמו גם בקונוטציה השלילית המקופלת בו, משקף את המציאות העכשווית שבה גופן של נשים יולדות הופך להיות מקור הכנסה של אחרים, רק בשביל תהליך הלידה שהן עוברות.

בעבודה זו נבחן את סוגיית לידת הבית תוך סקירת הסרכים המגוונות שבהן מופק כסף מן היולדות בישראל – כמעט תמיד על חשבון זכותן לבחירה חופשית ולאוטונומיה על גופן, ולעיתים קרובות על חשבון בריאותן ורווחתן.

בין הטענות המרכזיות שתעלה עבודה זו עומדת הטענה לפיה מדיניות זו אינה חוקית לפחות מהבחינה החוקתית, ואף שאינה ראויה במדינת ישראל המעודדת לידה במעט בכל מחיר.

הוראת חוק הביטוח הלאומי משנת 1953 (להלן: "החוק", שלפיה רק יולדות אשר מתאשפזות לצורך הלידה תוכלנה לזכות בכיסוי הוצאות הלידה שלהן מטעם המדינה, ובדמי הכיס האמורים לעזור לה ברכישת ציוד בסיסי לרך הנולד.

החוק הביא, תוך שנים ספורות, למעבר כמעט מוחלט של לידות מהבית אל בתי החולים. בפועל, ניתן לראות בכך מעין מונופול של בתי החולים על הטיפול ביולדות. אומנם היו ניסיונות לטעון שהאשפוז האמור מוצדק מבחינה בריאותית, אולם טענה זאת מעולם לא הוכחה.

החוק, היטיב בבירור עם בתי החולים, בכלל, ועם הרופאים העובדים שם, בפרט. שכן, רווחי הרופאים מתעשיית המיילדות באים על חשבון המיילדות, שהן המטפלות המסורתיות של היולדות לאורך השנים. יתר על כן, בעיקר משנות ה-80 ואילך, נכנסו בעלי אינטרסים נוספים לזירת הלידה, כגון יצרני טכנולוגיית לידה, נותני שירותים רפואיים פרטיים וכן עורכי דין המתמחים בתביעות של רשלנות רפואית. תעשיית המיילדות אם כן מלווה אם כן באינטרסים כלכליים עצומים.

מכאן, שחוק הביטוח הלאומי והסעיפים הנוגעים לתחום הלידה שבמסגרתו, הם האחראים להפיכת תחום המיילדות בישראל לתעשייה של ממש. לכך נותנות גושפנקא ההטבות הכלכליות שמעניקה מדינת ישראל אך ורק ליולדות הבוחרות בבית החולים בעוד שיולדות הבוחרות ללדת בבית, מנושלות מהן ואינן זכאיות להטבות אלו.

מדינת ישראל מסרבת באופן עיקש לשנות את החוק מזה שנים וזאת בלא כל הצדקה נראית לעין. הקרב על תעשיית המיילדות בישראל מתחולל בשתי זירות עיקריות: האחת היא זירת הרופאים והשנייה היא זירת המיילדות. המיילדות ידועות כמטפלות המסורתיות באוכלוסיית היולדות בנשים יולדות עוד מקדמת דנא, זאת בעוד שהרופאים כבשו את זירת המיילדות אך לפני כמאתיים שנה בלבד ובמיוחד לקראת המחצית השנייה של המאה ה-19.

מצגת מיילדות, יולדות, לידת בית

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר לשנת 2020, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסומי למ"ס, לפ"מ, ירושלים (2020)

פרסומי ועדת המשמעת של הר"י ההסתדרות הרפואית בישראל, אתיקה רפואית, הוצאת הר"י, 2020

דולב ערן, ההיסטוריה של הרפואה בישראל, אלונקה על גב גמל, תל אביב: מערכות והוצאת מודן.

סנל, אילין, מיינדפולנס לילדים ולהוריהם. מודן

 Wilson, Adrian . Ritual and Conflict: The Social Relations of Childbirth in Early Modern England. Routledge