‏290.00 ₪

מבוא 

מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל 

שכר הלימוד 

מכללות אקדמיות בישראל 

סוגי מכללות  : 

מכללות מקצועיות בישראל

המועצה להשכלה גבוהה-   המל"ג

הוועדה לתכנון ולתקצוב

פרויקטים עיקריים

המועצה להשכלה גבוהה יהודה ושומרון

נושאים שעל סדר־ היום

הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות״ת)

שחיקה נומינלית

ביבליוגרפיה

מובאת סקירה של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל: נתונים מרכזיים על המערכת ועל הלומדים בה, התמורות העיקריות שהתחוללו בה בשנים האחרונות, נתונים תקציביים ונתונים על מעמדה של ההשכלה הגבוהה בישראל בראייה עולמית וארוכת טווח. החיבור מתמקד במערכת ההשכלה הגבוהה האוניברסיטאית.

להשכלה הגבוהה נודעת חשיבות רבה בעת המודרנית, שכן היא גורם המשפיע ישירות על התקדמותם של פרטים ושל קבוצות בחברה ובמדרג החברתי : רכישת השכלה גבוהה מעלה את סיכויי התעסוקה ואת הסיכויים להשתכר שכר גבוה, מקנה כלים למיצוי אישי ומשפיעה על סיכויי ההצלחה בלימודים של הדור הבא. כמו כן, ההשכלה הגבוהה משפיעה על הפיתוח הכלכלי במדינה, על השגשוג ועל ההשתלבות במגמות של קדמה טכנולוגית.¹

בעבור ישראל, ההון האנושי הוא משאב חיוני לכלכלתה ולחוסנה. מאפייניה - רב-תרבותיות, קבוצות מיעוט רחבות והיותה מדינת עלייה (מאפיין שמביא לידי גידול מהיר של האוכלוסייה וגיוון מתמיד במאפייניה) - משפיעים על המשימות המוטלות על מערכת החינוך בכלל ועל מערכת ההשכלה הגבוהה בפרט, ובייחוד בתקופה של התרחבות המערכת.

עם השנים שינתה מערכת ההשכלה הגבוהה את פניה וחלו שינויים בתפקידים המיוחסים לה . בימיה הראשונים כיוונו המוסדות את תלמידיהם למצוינות ולעשייה מחקרית. אחר כך נוספה מטרה: הכשרה מקצועית באמצעות האקדמיה בתחומים כגון משפטים, רפואה (שנות ה-50), חינוך ועבודה סוציאלית. מאמצע שנות ה-80 הלכה והתבססה גישה שלפיה השכלה גבוהה היא מצרך שצריך להיות נגיש לכול. ההשכלה הגבוהה נתפסת כיום כשלב המשך טבעי במערכת החינוך וכאמצעי לצמצום פערים חברתיים ולקידום השוויון בחברה. לגישה זו השלכות רבות על המערכת, והעיקרית שבהן היא הגידול הרב במספר הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה ובמספר

המוסדות - מתוקצבים ושאינם מתוקצבים על-ידי המדינה.² שינוי מערך ההשכלה הגבוהה בישראל כרוך גם בעלייה ברמת הלחצים הפוליטיים והציבוריים על המערכת, שבאים לידי ביטוי בדרישות לשינוי תנאי הקבלה למוסדות האקדמיים (למשל סוגיית ציון המצרף והניסיונות לבטל את הבחינות הפסיכומטריות) ובקריאה לקבל כל דורש ללימודי שנה אי.

במערכת ההשכלה הגבוהה יש סתירה מובנית בין מטרות מערכת ההשכלה הגבוהה: השאיפה למצוינות ולקידום המחקר מחד גיסא והשאיפה לספק השכלה גבוהה לכול ולאפשר התקדמות במערכת לכל שכבות האוכלוסייה מאידך גיסא.

עם הקמת מדינת ישראל פעלו בתחומה שני מוסדות להשכלה גבוהה - הטכניון, שהוקם בשנת 1924, והאוניברסיטה העברית בירושלים, שהוקמה בשנת 1925. בשנות ה-50 וה-60 הוקמו עוד חמש אוניברסיטאות : אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת תל-אביב, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומכון ויצמן למדע. באמצע שנות ה-70 הוקמה האוניברסיטה הפתוחה. בסוף שנות ה-70 החל תהליך של הפיכת המכללות להכשרת מורים ממוסדות על-

תיכוניים למוסדות להשכלה גבוהה. ב-20 בפברואר 1995 אושר בכנסת תיקון מסי 10 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי״ח-1958, שאפשר את פתיחתן של מכללות אקדמיות. חלק מן המכללות הן מוסדות שאינם נתמכים, כלומר, אינם מתוקצבים על-ידי גורם ממלכתי או ממשלתי. פתיחת המכללות הביאה לידי הרחבת הגישה של קבוצות אוכלוסייה רבות להשכלה גבוהה והגדלת שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה באוכלוסייה.

כיום יש בישראל 61 מוסדות שקיבלו הכרה מן המועצה להשכלה גבוהה והוסמכו להעניק תארים אקדמיים - 8 אוניברסיטאות, 27 מוסדות להכשרת מורים ו-26 מוסדות לא-אוניברסיטאיים להשכלה גבוהה. כמו כן, יש שבעה מסלולים אקדמיים במכללות אזוריות באחריות אקדמית של אחת האוניברסיטאות.הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות״ת) משתתפת במימון 29 מוסדות - 8 אוניברסיטאות, 16 מכללות אקדמיות ו-5 מכללות באחריות אקדמית של אחת האוניברסיטאות. 24 מוסדות אקדמיים להכשרת מורים מתוקצבים על-ידי משרד החינוך ו-6 מוסדות פועלים כמוסדות ללא מטרת רווח ואינם מסתייעים בתקציב המדינה (המוסדות החוץ-תקציביים).התרשים שלהלן מלמד שמאז התאפשרה פתיחת מכללות אקדמיות עלה במידה ניכרת מאוד מספר המכללות להכשרת מורים ומספר המוסדות הלא-אוניברסיטאיים להשכלה גבוהה, בעוד מספר האוניברסיטאות נשאר ללא שינוי.  

מוסדות להשכלה גבוהה בישראל פועלים ברבדים אחדים : 

אוניברסיטאות, שבהן עוסקים במחקר ובהוראה לכל התארים האקדמיים, במגוון רחב מאוד של תחומים. 

מכללות אקדמיות, העוסקות בהוראה למגוון מצומצם יותר של תחומים, בדגש על מקצועות ממוקדים, ומעניקות רק תואר ראשון או שני. 

מכללות מקצועיות, המעניקות הכשרה והסמכה במקצועות מסוימים, ללא מתן תואר אקדמי. 

שלוחות של אוניברסיטאות זרות הפועלות בישראל. 

ההכרה במוסד כאוניברסיטה או כמכללה אקדמית היא בסמכותה של המועצה להשכלה גבוהה, ופתיחתו של מוסד כזה מצריכה היתר של המועצה.

מרבית המוסדות להשכלה גבוהה בישראל זוכים להשתתפות ממשלתית בתקציבן. במוסדות שאינם זוכים לתמיכה ממשלתית שכר הלימוד גבוה יחסית.

על פי סקר של הOECD שנערך בשנת 2012, ישראל היא המדינה השנייה בעולם במדד המדינות המשכילות, ובה 46% בעלי תואר אקדמי,1 אך גם אחוזי הפרישה של סטודנטים בישראל לפני תום הלימודים הם מהגבוהים בעולם.

בישראל פועלות תשע אוניברסיטאות:

1.       האוניברסיטה העברית בירושלים

2.       הטכניון מכון טכנולוגי לישראל

3.       אוניברסיטת תל אביב

4.       אוניברסיטת בראילן

5.       אוניברסיטת חיפה

6.       אוניברסיטת בןגוריון בנגב

7.       מכון ויצמן למדע מדרשת פיינברג

8.       אוניברסיטת אריאל בשומרון

9.       האוניברסיטה הפתוחה

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

אופלטקה, י', (2015). יסודות מינהל החינוך. חיפה: הוצאת פרדס.

וינברגר יהודית, חינוך בעידן של אי-ודאות . הוצאת רסלינג, 2016.