‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי אזרחות ותושבות קבע?

תוכן עניינים

מבוא

אזרחות במשפט הבינלאומי

היסטוריה של האזרחות

סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21

סוגים שונים של אזרחות

הבדלים תוך-מדינתיים

חוסר אזרחות

נתינוּת

חוק יסוד הלאום 2018

רקע היסטורי

הצעת החוק של חברי הכנסת שקד, לוין ואילטוב

הצעת החוק המקורית של דיכטר הצעת החוק הממשלתית

הפולמוס סביב הצעת החוק

נימוקים בעד החוק

נימוקים נגד החוק

תמצית החוק

יוזמה של חוק עוקף בג"צ 2018, פסקת ההתגברות

בכנסת

בממשלת ישראל השלושים ושלוש

בממשלת ישראל השלושים וארבע

פולמוס ציבורי

טיעונים בעד הפסקה

טיעונים נגד הפסקה

מיעוט הוראות החוק שנפסלו על ידי בית המשפט העליון בגין סתירת חוקי היסוד שנחקקו ב-1992 והשעיית הפסילה

סיכום

ביבליוגרפיה

למדינה ריבונית יש סמכות להחליט מי יבוא בשעריה ומי יזכה בה למעמד של קבע. יחד עם זאת, היא מחויבת לתת משקל לזכויות האדם. מדינות חייבות לכבד את הזכות לחיי משפחה, אינן רשאיות לדחות מפניהן פליטים, מבקשי מקלט ומחוסרי אזרחות, ומחויבות לתת מענה למצוקות הומניטריות.

תושב הוא אדם המתגורר במקום מסוים: במדינה, ברשות מקומית, בשכונה וכדומה. היותו של אדם תושב מקנה לו זכויות ומטילה עליו חובות. להבדיל מאזרחות, שהיא מעמד פורמלי, על-פי רישום מתאים, תושבות היא מאפיין פחות פורמלי, הנקבע לא רק לפי רישום, אלא בעיקר לפי המציאות בשטח - המקום שבו האדם מתגורר.

תושבות חברתית, היא הכרה של רשויות המדינה באדם כתושב לצורך זכויות חברתיות מסוימות, אף אם איננו מוכר כתושב על ידי משרד הפנים. 

התושבות החברתית (Social Residency) נקראת לעיתים גם "תושבות סוציאלית". המדובר במעמד אשר מכוחו זכאי הפרט לזכויות חברתיות בלבד (כגון שרותי בריאות ורווחה), זאת בשונה מאזרחות (Citizenship) או תושבות קבע (Residency) המקנות למחזיק בהן גם זכויות פוליטיות (הזכות להמשיך להתגורר במקום).

באחדים מחוקי מדינת ישראל ניתנות זכויות ומוטלות חובות על מי שהוא תושב. לעיתים אין הגדרה ברורה של המושג, ומשימה זו נותרה לבתי המשפט, ולעיתים נקבעים בחוק עקרונות לקביעת היותו של אדם תושב (או לקביעה המשלימה, מתי אינו תושב). מבחן מקובל לקביעת תושבות הוא מבחן "מרכז החיים", שבמסגרתו נבחנת השאלה מהו מרכז חייו של האדם הטוען לתושבות.[2]

להלן חוקים אחדים העוסקים בסוגיית התושבות (זו מופיעה בעוד חיקוקים רבים).

פקודת מס הכנסה מתייחסת למושג "תושב" בשתי משמעויות:

תושב ישראל, החייב במס הכנסה בישראל, ונהנה מהקלות מס מסוימות כגון מרבית נקודות הזיכוי.

תושב יישוב מסוים, הנהנה מהקלות מס לתושבי יישוב זה.

במשך שנים רבות הופיע המושג "תושב" בפקודה ללא הגדרה, ושאלת משמעותו, בשני ההקשרים, נדונה בבתי המשפט. נקודת מוצא בדיונים אלה הייתה מבחן "מרכז החיים". בתיקון מס' 132 לפקודת מס הכנסה , שנכנס לתוקף בינואר 2003, ניתנה הגדרה מפורשת למושג "תושב ישראל", שבסיסה "לגבי יחיד - מי שמרכז חייו בישראל". בהגדרה נקבע:

(1) לשם קביעת מקום מרכז חייו של יחיד, יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובהם בין השאר:

(א) מקום ביתו הקבוע;

(ב) מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו;

(ג) מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע או מקום העסקתו הקבוע;

(ד) מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלו;

(ה) מקום פעילותו בארגונים, באיגודים או במוסדות שונים;

(2) חזקה היא שמרכז חייו של יחיד בשנת המס הוא בישראל -

(א) אם שהה בישראל בשנת המס 183 ימים או יותר;

(ב) אם שהה בישראל בשנת המס 30 ימים או יותר, וסך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא 425 ימים או יותר;

(3) החזקה שבפסקה (2) ניתנת לסתירה הן על ידי היחיד והן על ידי פקיד השומה.

הגדרתו של תושב ביישוב מסוים ניתנת בסעיף 11 לפקודה והיא "תושב, ביישוב מסוים - יחיד שמרכז חייו באותו יישוב". לשם קבלת הקלת מס הניתנת לתושבי אותו יישוב, על הנישום להביא אישור לכך מהרשות המקומית.

ישראל לעניין זה, היא המדינה שבגבולות הקו הירוק, בתוספת מזרח ירושלים ורמת הגולן.. מי שמתגורר בשטחי יש"ע קרוי בפקודה "תושב אזור" (להבדיל מ"תושב ישראל"), אך סעיף 3א לפקודה משווה את זכויותיו של אזרח ישראל שהוא תושב האזור לאלה של תושב ישראל.

בחוק הביטוח הלאומי ניתנות זכויות רבות לתושב בלבד. החוק אינו כולל הגדרה של תושב, אך בתיקון מס' 60 לחוק, שנכנס לתוקף בינואר 2003, במסגרת חוק ההסדרים, נוסף לו סעיף 2א, שכותרתו "מי שאינו תושב לעניין החוק". הסעיף מונה סוגים אחדים של אנשים הנמצאים בישראל אך אינם נחשבים לתושבים לעניין חוק זה, ובהם שוהה שלא כדין ובעלי אשרות מסוימות. הרשימה שבסעיף זה אינה מלאה, כלומר מי שמתקיים בו תנאי מאלה המופיעים בסעיף, אינו תושב, אך מי שאף תנאי אינו מתקיים בו, אין לדעת האם הוא תושב אם לאו. [3]

חוק ביטוח בריאות ממלכתי נסמך על חוק הביטוח הלאומי בהגדרתו של תושב, ומגדיר

"תושב" - מי שהוא תושב לעניין חוק הביטוח הלאומי לרבות תושב ישראל באזור כהגדרתו בסעיף 378 לחוק הביטוח.

הסמכות להחיל מעמד "תושבות חברתית" על מי שאינם מוכרים כתושבים, נתונה בידי שרי הרווחה והבריאות, מתוקף חוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

[1] ידין ש'. רגולציה חדשה: מהפכה במשפט הציבורי, הוצאת נבו (2018)

[2] רובי סיבל ויעל רונן משפט בינלאומי (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למשפטים, נבו, מהדורה שלישית, תשע"ו-2016)

לא חסינה