עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:

עבודה אקדמית צילום שואה, תיעוד גטו, תצלומים מעצבי זכרון, חיי היום יום בגטו, גטו לודז', צילומים של מנדל גרוסמן, זיכרון ומורשת ישראל, אמנות תקופת השואה (עבודה אקדמית מס. 5379)

‏290.00 ₪

49 עמ'

עבודה אקדמית צילום שואה, תיעוד גטו, תצלומים מעצבי זכרון, חיי היום יום בגטו,  גטו לודז

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי תיעוד הגטו- תצלומים כמעצבי זיכרון?

תוכן עניינים:

חלק א: החטיבה העיונית

פרק ראשון: גטו לודז'

פרק שני: מנדל גרוסמן וצילומיו

פרק שלישי: בהשוואה לתמונות אחרות שצולמו על ידי צלמים יהודים וגרמנים

חלק ב: החטיבה היישומית הפדגוגית

חלק ג: בין חקר הזיכרון למעשה החינוכי

נספחים

נספחים תמונות

בביבליוגרפיה

 

צילום ותמונות מביאים את העבר אל ההווה באמצעות דימויים. תיעוד ויזואלי, שמנציח את המציאות והופך אותה לזיכרון, חשוב להיסטוריונים כיוון שהם שואפים לבסס את המחקר שלהם באמצעות כלים מדעיים בנוסף למקורות המבוססים על זיכרון סובייקטיבי של עדים. חשוב לציין שגם תיעוד ויזואלי הוא סובייקטיבי ונתון למניפולציות.[5]

פרופ' אניטה שפירא הבחינה בין היסטוריה אקדמית לזיכרון קולקטיבי. לטענתה, מה שנכתב כהיסטוריה אקדמית וחייב להיות מבוסס על מסמכים אמינים שונה מהזיכרון הקולקטיבי. הזיכרון הקולקטיבי מביא אל ההווה את מה שקרה במציאות, אולם הוא משקף את הדגשי התקופה, אידאולוגיות שרווחו בה ותהליכים חברתיים נפוצים ללא צורך בביסוס מדעי ותוך הסתמכות על זיכרונות אישיים ותיעוד סובייקטיביים.[6]

הזיכרון הקולקטיבי מועבר באמצעות סוכני זיכרון כגון: סרטים, תמונות, יצירות, ספרות ועיתונות. כל אלו מחדירים לתודעה הציבורית את אירועי העבר ואין מחקר היסטורי שיכול להחליף תיעודי מסוג זה או להתפלמס איתם.[7]

הלבוואקס טען שהזיכרון הציבורי נוצר מסמלים ותהליכים חברתיים, תהליכים אלו משמרים את הזיכרון ומעבירים אותו מדור לדור. בכדי לשמר את הזיכרון נעשה שימוש בטקסטים המזכירים את העבר ובטכנולוגיות שתפקידן לשמר את העדויות.[8]

לעיתים היסטוריונים מעצבים עבורנו מיתוסים ומפיצים אותם לטענתו של הלבוואקס המיתוסים משפיעים על בניית הזהות של החברה, ומקנים את הזיכרון לדורות הבאים. כאן טמונה עוצמתם של ההיסטוריונים וזוהי ראשיתו של המאבק בשאלה: מה יועבר הלאה ומה לא ישמר?[9]

אחת מהטכנולוגיות שנעשה בה שימוש רווח היא המצלמה. למצלמה יש עוצמה רבה, היא מקפיאה שבריר של שניה ומנציחה אותו לעד. היסטוריונים רואים במצלמה כלי חשוב.[10] המצלמה מתעדת את מה שקרה. אך לא ניתן להתעלם מכך שהיא יכולה לעצב לנו את הזיכרון לפי מה שבוחר הצלם. לצילום יש נקודות מבט אישיות כי הצלם בוחר את מה לצלם באיזו זווית ובאיזה זמן. לצלם יש את היכולת לבחור את הטכניקה (טשטוש או מיקוד. הקטנה או הגדלה). מטרת הצילום היא להתרכז בפרטים, להעלות מחשבות ולחוש את אירועי העבר כמו בעת התרחשותם. הצלם הוא הצופה הראשון בתוצאה, הוא בודק אם היא משחזרת את התנאים שהיו לפניו בזמן שצילם והאם המסרים שביקש להעביר באים לידי ביטוי. לעומתו הצופה רואה את הצילום מנקודת המבט של הצלם ומוסיף פרשנות משלו. הצופה שמתבונן בצילום, מאמץ לעצמו חלק מהחוויה שעבר מי שצילם את התמונות. הצופה צריך לזכור שאת מה שהוא רואה, חווה אדם אחר שהיה במקום ומקרוב.[11]

באופן זה נוצרים זיכרונות, אירועי העבר מקבלים משמעות נוספת בהווה ומכאן מקור כוחן של התמונות.

דוגמה לתמונות בעלות כח השפעה: צילומים אנטישמיים שמטרתם להחדיר אנטישמיות אידיאולוגית - כשהגרמנים הפיצו צילומים כדי להחדיר אנטי יהודיות. דוגמה לכך היא תמונה המשווה את היהודים לעכברים ויוצרת אצל הצופה את תחושת הדחייה שקיימת אצל על האדם ביחס לעכבר או תפיל ביחס ליהודי.

הצילום למשל יכול לשמש כמסמך עדות נגד הפושעים הנאצים, בעת הבאתם לדין. ניתן לראות זאת במשפט אייכמן, משפטי נירנברג ומשפטים אחרים בהם הועמדו לדין פושעי מלחמה נאצים.[12]

לאחר שהצלם מסיים את תפקידו מתחילה עבודתו של ההיסטוריון. עליו לערוך בדיקה ביקורתית של פרטי הצילום - זיהוי הדמויות, תאריך הצילום, מי הצלם ופרטים נוספים.[13] התצלומים מאפשרים להיסטוריון לחנך ולעצב את דעת הקהל. לצילום יש תפקיד מרכזי בחיי היומיום והשפעה רבה. לעיתים הוא אף דוחק את השפה המילולית.

ישנן תמונות שהפכו למיתוסים. יצירת המיתוס לא תלויה בצלם אלא בתהליכים היסטוריים וחברתיים המייחסים משמעות לתמונות מסוימות יותר מלתמונות אחרות שצולמו באותה התקופה (לדוגמה תמונת הילד הנכנע ומרים ידיים מגטו ורשה).

מנדל גרוסמן היה אחד מתושבי גטו לודז', אחרון הגטאות ששרד בפולין. גרוסמן היה צלם שתיעד ביותר מ-10,000 תמונות את התנאים, חיי היום-יום והזוועות אשר פקדו את יהודי הגטו בין השנים 1940-1944. גרוסמן קיבל את מינויו כצלם בגטו מהגרמנים שהקצו לצורך עבודתו חדר במחלקה הסטטיסטית של הגטו. החדר שימש כהסוואה לצילומים נוספים אותם צילם גרוסמן בסתר ובגבורה, בכדי להשאיר לנו עדות מזעזעת ומרגשת כאחד על השואה, אחד האירועים החשובים בתולדות העם היהודי. העדויות שנשארו מתועדות בספרים או שסופרו על ידי שורדי שואה שהיו חברים או בני משפחה שהכירו את גרוסמן.[1]

בחרתי בנושא זה כי התרשמתי עמוקות ממעשיו של גרוסמן. האופן שבו הוא הקריב את חייו בשביל לתעד ולהשאיר עדות לדורות הבאים.

מנדל גרוסמן נפטר בצעדת המוות עקב מחלה שהתחילה כבר בגטו, הוא לא עמד בקושי וליבו היה חלש. הרשים אותי שלמרות הקושי שלו הוא סיכן את חייו למען הדורות הבאים. פעולותיו האמיצות יכולות להוות, לדעתי, מקור השראה לכל אדם המחפש את ייעודו.

גרוסמן, אמן צילום במקצועו עוד לפני המלחמה, ידע להשתמש ביכולות שרכש כדי לעשות את המעשה הנכון בזמן הנכון תוך כדי כך לשמור על צלם אנוש.

שאלת המחקר הספיציפית: כיצד צילומיו של מנדל גרוסמן שצולמו בגטו לודז' מסייעים לעיצוב זיכרון חיי היום יום בגטו באותה התקופה?

שאלות משנה: כיצד צילומים מסייעים לעיצוב זיכרון? מדוע סיכן את חייו למען התיעוד? אילו תמונות מחיי היום יום תיעד מנדל גרוסמן? כיצד התיעוד שהשאיר אחריו גרוסמן תרם לחקר ההיסטורי של מה שהתרחש בגטו לודז'?

מטרות העבודה שלי הן:

  1. לבחון באיזו מידה מהווים הצילומים סוכני זיכרון.
  2. האם הזיכרון שהם מעצבים הוא זיכרון 'אובייקטיבי' או זיכרון סובייקטיבי?
  3. האם התמונות מציגות מציאות או שהן מבוימות?

המחקר שלי מתבסס על מעשיו של אדם בשם מנדל גרוסמן שהיה צלם רשמי מטעם הגרמנים בגטו לודז' שבפולין. גרוסמן סיכן את חייו וצילם מנקודות מבט יהודית את חיי הגטו. בעבודתי אשווה בין התמונות שצילם גרוסמן לבין תמונות שצילמו הגרמנים בגטו. באופן זה יהיה ניתן לראות את ההבדל בין איך שרצו הגרמנים להראות את יחסם ליהודים ובין מה שקרה במציאות.

בכדי לענות על שאלת המחקר איעזר בספרים, במחקרים, בעדויות ובמיוחד בתצלומיו של מנדל גרוסמן המחקר יתבצע בעזרת חומרים ומידע שאאסוף מספרית יד ושם, גלריות של תמונות מהשואה ובפרט גלריית התמונות של הצלם מנדל גרוסמן.

המחקר יערך בשיטה איכותנית מכיוון שמטרת המחקר היא לחשוף את האמת מאחורי התמונות ולבנות תיאוריה מבוססת על המציאות באמצעות השוואות של הנתונים הנאספים.

הזיכרון הקולקטיבי נוצר על ידי תהליכי הנצחה חברתיים, סמלים, תרבויות, אתרים וטקסים, המזכירים את מה שקרה. התיעוד משתמר באמצעות טכנולוגיה המיועדת לאיסוף ושימור עדויות. הזיכרון הקולקטיבי הוא מקבץ של זיכרונות אישיים של פרטים רבים העוסקים בעניינים חברתיים של קהילתם. הזיכרונות הללו משתמרים באמצעות עדויות בעל פה ובאמצעים חזותיים.

‌‌(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

[1] שרון גבע, השואה שעת חינוך. מכון מופ"ת, (2017)

[2] ספר העובדות העולמי של ה-CIA, 2019

[3] גלבר, '. היסטוריה זיכרון ותעמולה, תל אביב

 

תח-9-מורן


העבודה האקדמית בקובץ וורד פתוח, ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת

‏290.00 ₪ לקוחות חוזרים, הקישו קוד קופון:

מחיקה ובלעדיות/מצגת