‏290.00 ₪

 שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הפגיעה בחופים בשל בנייה ופיתוח?

תוכן עניינים

מבוא

רקע תיאורטי 

חופי ישראל. 

המאבק על עתיד חופי ישראל וסביבתם הקרובה. 

איום הבנייה והפיתוח בסביבת החוף. 

דו"ח מבקר המדינה. 

חוקים סביבתיים ותוכניות מתאר ארציות. 

מאבקים סביבתיים עכשוויים. 

איומים אחרים. 

הפגיעה בחופים בשל בנייה ופיתוח. 

הפגיעה הפיזית באזור החוף. 

הסדרת הבנייה והפיתוח לאורך החופים. 

דוח החברה להגנת הטבע ופורום ארגוני החוף על מצב חופי הים התיכון 

הרצוי מול המצוי רצועת 100 המטרים. 

מרינות. 

עמותת ״אדם טבע ודין״. 

הרס ערי חוף עתיקות. 

איכות הסביבה של חופי ישראל. 

הפגיעות העיקריות בחופי הים. 

אובדן חול הים. 

הסדרת מדיניות השמירה על הסביבה החופית. 

תכניות מתאר. 

תכניות בנייה מאושרות בחופים. 

מדיניות ציבורית של הגנה על חוף פתוח לציבור. 

פרויקטים פוגעניים: סי-אנד-סאן, המרינה של הרצליה , מגדלי חוף הכרמל, נמל יפו, חוף הצוק, כפר הים חדרה 

החוף והחוק.

מבט משווה לעולם של חוקי חופים. 

תכנית "חוף נקי". 

ניקיון 

מדד חוף נקי 

מדד חוף נקי הוא כלי המשמש להערכה של מידת הניקיון בחוף. 

ולהערכת הצלחתה של התכנית ”חוף נקי“. 

תוצאות מדד חוף נקי מפורסמות בתקשורת הארצית והמקומית. 

ובאתר המשרד להגנת הסביבה, במפה אינטראקטיבית. 

פרסום המדד משמש אמצעי לעידוד הרשויות המקומיות לנקות את חופיהן. 

חינוך. 

הסברה ואכיפה. 

”משמר החוף“. 

מגמות עתידיות והצעות לדיון 

ביבליוגרפיה. 

כלל החופים בישראל (בים התיכון, בכנרת בים המלח ובים סוף) משתרעים על פני 306 ק״מ. מתוכם כ-19 ק״מ הינם מקומות רחצה מוכרזים, 163 ק״מ הם שטחי חוף אסורים לרחצה, וכ-124 ק״מ שטחי חוף בלתי מסווגים, אך פתוחים ברובם לציבור הרחב.^[1] חוף טבעי ובלתי מופר נשאר לאורך של כ-53 ק״מ,^[2] מתוכם 18.3 ק״מ מוגנים בשמורות טבע מוכרזות.^[3]

מחקר חדש של האו״ם מצא כי 40% מאוכלוסיית העולם חיה בערים במרחק של עד 200 ק״מ מחוף ים. הריכוז הגדול של אוכלוסייה לאורך חופים כרוך בהשלכות סביבתיות כגון: שינוי והרס של בתי דיגול לחים, זיהום ולכלוך, כריתת צמחייה וכיסוי טבעי וחסימת הגישה לחוף.^[4]

קו החוף במדינת ישראל נתפס ברובו על-ידי פיתוח הכולל נמלים ומרינות, מתקני תשתית (כגון מפעלי התפלה, מתקנים לקליטת גז[5] טבעי, צנרת, תחנות כוח וכדי), מתקני בטחון, מלונות ומרכזי תיירות, מבני מגורים ופרויקטים למטרת שדרוג והנגשה כגון טיילות. בישראל, צמצום שטחי הסביבה הימית נגרמים גם כתוצאה של עליית מפלס הים,^[6] שינויים במאזן החול הימי והתמוטטות המצוק הימי.^[7] לצמצום שטחי החוף יש השלכות סביבתיות ואקולוגיות, כשהעיקריות שבהן הן הריסת בתי גידול של מיני צמחים

ובעלי חיים, פגיעה במגוון המינים ופלישת מינים פולשים^[8]. בנוסף, לצמצום שטחי החוף גם השלכות שליליות על הכלכלה והתיירות, ועל איכות החיים והיכולת של תושבים ומבקרים ליהנות מהסביבה החופית.^[9]

את המשמעויות של אופן פיתוחה של הסביבה החופית בישראל ניתן לבחון בהתאם לשלושת עמודי התווך של הקיימות: על-פי הפן הסביבתי (הרס שטחים פתוחים, פגיעה במגוון הביולוגי, פגיעה נופית), על-פי הפן החברתי (נגישות למשאב טבע ציבורי, חובת התשלום בכניסה לחלק מחופי הים), ועל-פי הפן הכלכלי (הצורך בהנחת תשתיות בחופים, פיתוח התיירות ועוד).

להלן פירוט קצר של האיומים השונים על חופי הים בישראל, הכוללים פגיעה בבתי-גידול והמגוון הביולוגי, פגיעה מהיבטים הידרולוגיים ופגיעה בגישה החופשית של הציבור לחופי הים: באזור מישור החוף הצפוני בתי הגידול כוללים חולות נודדים, צמחיית חוף ורכסי כורכר. מספר מיני בעלי חיים נמצאים בסכנת הכחדה, ביניהם גרביל החוף וצב הים החום. במישור החוף המרכזי והדרומי נשארו מספר מועט ביותר של מיני בעלי חיים עקב לחצי הפיתוח בעשרות השנים האחרונות. חופי הכנרת נפגעו עקב ירידת מפלס המים כתוצאה מירידה בכמויות הגשמים מחד ושאיבת יתר מאידך. בניית מלונות ואתרי נופש מונעים גישה חופשית של הציבור אל החוף. חופי ים-סוף הצטמצמו גם הם עקב בניית מלונות בקרבת קו המים בהיקף רחב. חופי ים-סוף מהווים מקור לענף כלכלי משמעותי לעיר אילת.^[10] אגן ים המלח עובר שינויים פיסיים מרחיקי לכת עקב ירידה מתמשכת של המפלס, בקצב של כמטר בשנה. ירידת המפלס מלווה בהתרחקות של התשתיות מקו המים (וצמצום הנגישות אליהם), בהיווצרותם של בולענים, בירידת מפלס מי התהום ובעלייה במליחותם ועוד.^[11]

מדי שנה מפרסמת החברה להגנת הטבע דוח איומים סביבתיים. הדוח מציין מספר תכניות פיתוח, שיישומן יוביל, לתפיסת הארגון, לפגיעה בלתי הפיכה במערכת האקולוגית והנופית בחופי המדינה. בין

האיומים הבולטים המפורטים בדוח: תכניות להרחבת המלונאות בחוף בצת על גדת הכנרת; לחצי פיתוח בחופי חיפה כדוגמת ״מגדלי חוף הכרמל״; תכנית מתאר של עתלית המאפשרת התפשטות העיר לכיוון החוף; תכניות פיתוח לבנייה, סלילה ותשתיות בקיסריה; הרחבת שטח המרינה בנתניה; ותכנית מלונאות בחוף אלמוג באילת.

עברה הצעת חוק שמירת הסביבה החופית בקריאה ראשונה והועברה לוועדה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.^[1]

החוק המוצע אמור לספק אמצעי הגנה לחופים ולקבוע עקרונות בכל הקשור לפיתוח ולשימור חופי הים התיכון של ישראל. העיקרון שהנחה את יוזמי החוק היה כי החוף מיועד לתועלת הציבור כולו ולשימושו, וכל פיתוח בשטח החוף צריך להיות לטובת כלל הציבור.^[2]

מדיניות השמירה על חוף הים מבוססת על שלוש נקודות המוצא שלהלן:

1. חוף הים הוא שטח פתוח, איכותי וייחודי.

2. חוף הים הוא משאב טבעי מוגבל הנמצא במחסור.

3. חוף הים הוא משאב השייך לכלל הציבור ולטובתו.

לאורך חופי הארץ התקיימה לאורך שנים פעילות אנושית אינטנסיבית ובכללה ספנות, מסחר, דיג ועוד. פעילות זו הותירה שרידים ארכיאולוגיים רבים בקו החוף ובים הרדוד. השרידים המוכרים ביותר הם עתיקות קיסריה, אשקלון, עכו ויפו. גם בתוך הים נותרו שרידים של יישובים פרה-היסטוריים, שרידי ספינות טרופות ומטענים, נמלים ומעגנות. חופי הים התיכון הם מוקד תיירותי והתיישבותי גם בהווה. יצוין כי:

• אורכה של רצועת חוף הים התיכון הוא כ-190 קילומטרים. כ-50 קילומטרים סגורים לציבור ומשמשים לצורכי נמלים, תחנות כוח, תשתיות וביטחון.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 UN Atlas of the Oceans, Human Settlements on the Coast. Last Accessed: 19 March 

איתי פידלמן ״מניעת סכנות סביבתיות מקידוחי נפט וגז בים: בחינת אמצעי הפיקוח של הרשויות״ מרכז המחקר והמידע של הכנסת

שמורות טבע מוכרזות בסביבה הימית של הים התיכון ולאורך קו החוף: ים דור-הבונים, ים אבטח, ים גדור, ים שקמה,שקמונה.

 דוד הכהן, ״חוק החופים עבר בקריאה ראשונה״