‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי פלישה לקרקעות ולמבנים?

תוכן עניינים

מבוא

סקווטינג - פלישה למקרקעין

סקווטינג בישראל

פרשנות החוק: סעיף 14

הסיטואציות האפשריות

הגבלת זכות זכותו הקורלטיבית של האחר

"כשלעצמן" כנגד העשייה בזכות שיורית

הדין המצוי הישראלי

אקט פיזי גלוי "עשיית דבר"

"נזק או אי-נוחות" האינטרסים המוגנים

"אחר" היקף הזכאים

סעדים

נטל הראייה והשכנוע

הקורלציה בין סעיף 14 לחוק החוזים

פסיקה מהשנים האחרונות

משפט משווה

משפט בריטי

הדין הקונטיננטלי

משפט משווה - פלישה

אירופה

אנגליה

גרמניה

אפריקה

הודו

סיכום

ביבליוגרפיה

סמינריון זה עוסק בהסגת גבול, פלישה למקרקעין, הסגת גבול מקרקעי הזולת. ידועה תופעה של סקווטינג Squatting = השתלטות/התיישבות בשטח נטוש ועל ידי כך פלישה לקרקעות ולמבנים של הזולת או הציבור. [1]

סעיף 14 לחוק המקרקעין מעגן בחובו סוגיה קניינית כבדת משקל: שימוש לרעה בזכות מקרקעין. חירות העשייה של הפרט בזכויותיו במקרקעין צומצמה והוגבלה, הן מכוח חיקוקים שבתחום המשפט הציבורי והן מכוח חיקוקים שבתחום המשפט הפרטי[2]. אך הגבלות אלה, המצמצמות את שליטת האדם במקרקעיו, מרחיבות את זכות התערבות בפעילות השכן. הגבלת הזכויות, בהיותה רב-סיטרית, פועלת בכיוון אחד לצמצום הזכות ביחס לאחרים, בעוד אשר בכיוון אחר יש בה משום הרחבת הזכויות כלפי האחרים. כזו היא גם הגבלת הזכויות, התוחמת את "תחום הבעלות" בסעיף 14 לחוק המקרקעין[3] שלשונו :

"בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר"

פלישה למקרקעין, הסגת גבול, או סקווטינג (Squatting) היא פעולה של התיישבות של אנשים בבניין או בשטח נטוש, או שאינו נמצא בשימוש, מבלי שהפולש מבצע קניה, שכירה או קבלת הסכמה בדרך אחרת. בתל אביב התקיימו מספר פלישות למקרקעין על ידי פאנקיסטים, אנרכיסטים או חסרי בית, שפונו בדרך כלל על ידי המשטרה. גם את התיישבות מפגינים והקמת אוהלי מגורים במשך זמן ממושך בכיכר הלחם ניתן לראות כפלישה למקרקעין. בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוקמו אוהלי מגורים בגן הסנהדרין בסמיכות לשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים.

הפרשן מוצא עצמו במסגרת ניסוח תמציתי, המוליך אל סבך של רב-משמעויות ואי-ודאויות. פרשנות הוראת סעיף 14 קשורה בטבורה של המדיניות הראויה לילך בה. והמדיניות תלויה לא רק בגישות משפטיות אלא בהתפתחות החברה ובטיבו של המשטר. חברה ליברלית תעדיף גישה אבסולוטית לזכויות ותמנע מהגבלת חופש הפעולה של הפרט לגבי השימוש בזכויותיו, ואילו שיטת משפט במשטר קומוניסטי תחתור להגבלת השימוש בזכות לתועלת החברתית שבשימוש זה, דהיינו התאמת הכלל המשפטי למטרה החברתית העומדת ביסוד הזכות נשוא הכלל, תוך העדפת אינטרס החברה בכללה.[4]

דרך ביניים תעדיף להשקיף על הזכות כיחסית כלפי זכויות מתחרות אחרות. המטרה החברתית ביסוד ההגבלות תתמצה בתחום המשפט הציבורי (חוקי תכנון ובניה, מיסוי, איכות הסביבה, רישוי וכיוצ"ב), ואילו בתחום המשפט הפרטי תצומצם ההגבלה לשימוש בזכות בתום-לב, או להימנעות משימוש בכוונה זדונית או לשימוש במסגרת האינטרס הלגיטימי, דהיינו מאזן התועלת שבשימוש, לבעל הזכות, מול הנזק הנגרם לאחר עקב הפעלתה.

דרך כזו פותחת אפשרויות שונות וואריאציות רבות ושונות לגבי ההיקף הרצוי ואלה עשויים לקבוע את הפרשנות. דרך ביניים כזו נבחרה על-ידי הדינים הקונטיננטליים ובתי המשפט שם נמנעו מלהרחיב את עקרון השימוש לרעה בזכות לדוקטרינה חברתית בסיסית יותר כמו זו הנהוגה בשיטות המשפט של המדינות הקומוניסטיות[5].

פלישה למקרקעין, הסגת גבול, או סקווטינג מאנגלית Squatting היא פעולה של התיישבות של אנשים בבניין או בשטח נטוש, או שאינו נמצא בשימוש, מבלי שהפולש מבצע קניה, שכירה או קבלת הסכמה בדרך אחרת. הסופר רוברט נויברט Robert Neuwirth טען כי ברחבי העולם קיימים כמיליארד פולשים סקווטרים, או אחד מכל שישה אנשים. עד 2030 הוא טוען, יהיו 2 מיליארד פולשים, או אחד מכל ארבעה אנשים, ועד 2050 הוא חוזה שלושה מיליארד פולשים למקרקעין, או אחד מכל שלושה אנשים.

לעיתים קרובות נעשה שימוש בבניין למגורים או למרכז חברתי. פעולת הפלישה נעשית בדרך כלל על ידי חסרי בית, אך לעיתים גם על ידי אנשים המשייכים עצמם לאידאולוגיה האנרכיסטית או האוטונומיסטית.

ברוב המדינות העניות בעולם קיימיים שיכוני עוני או עיירות פחונים נרחבות. לרוב עיירות אלו בנויית בשוליים של ערים גדולות ומורכבות כמעט אך ורק ממבנים שנבנו באופן עצמאי על ידי הדיירים על שטחי קרקע שנתפסו או נלקחו באופן בלתי חוקי. עם הזמן, עיירות אלו יכולות להפוך לחוקיות ולהדמות לשכונות נורמליות, ועם זאת הן מתחילות כפלישה למקרקעין עם תשתית מינימלית. כך, אין מערכת ביוב, יש להביא מי שתייה מספקים או לסחוב אותם מברז סמוך ואם יש חשמל, הוא נגנב בדרך כלל מכבל חשמלי קרוב.

במדינות רבות, עצם ביצוע הפלישה כשלעצמו הוא פשע; באחרות הוא נתפס רק כסכסוך אזרחי בין הבעלים לבין הפולשים. דיני קניין והמדינה העדיפו באופן מסורתי את בעלי הנכס. ועם זאת, במקרים רבים בהם לפולשים הייתה בעלות דה פאקטו, שונו החוקים כדי לתת לגיטימציה למצבם. לרוב, פולשים טוענים לזכויות על המקומות בהם התיישבו בחסד ההחזקה, במקום הבעלות; במובן זה, פלישה למקרקעין דומה במקרים אלה ואף עשויה להיות תנאי הכרחי ל חזקה פגומהAdverse possession, לפיה יכול המחזיק בנכס ממשי ללא שיש לו תואר לקניין, להשיג בסופו של דבר חזקה חוקית לנכס המוחשי.  

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

פ' נרקיס הבית המשותף, הוצאת אוצר המשפט (2017)

מ' דוכן דיני קרקעות במדינת ישראל (מהדורה חדשה)

Fruehwald, Edwin. Basis of Rights, 19 Southern California Interdisciplinary Law Journal 195