‏0.00 ₪

בנימין תמוז עסק בכתיבה, בפיסול ובציור. היה ידוע בכתיבה המהירה של ספריו. חשיבות רבה נודעה לספרים שערך בתחום האמנות. במבוא לספר "אמנות ישראל" בהוצאת מסדה ב-1966, כתב: "חדר העבודה של האמן – ולא ביקורת האמנות, הוא המקום שבו נחתך גורל האמנות, תוכנה הרוחני, רמתה הטכנית והיקף הישגיה. אלא שחדר-עבודה זה איננו חלל סגור ואטום. כתליו שקופים ופרוצים למרחקי זמן ומקום.” בשנת 1980 הוציא לאור ספר נוסף, מעין המשך, גם הוא בהוצאת מסדה "סיפורה של אמנות ישראל", בשיתוף עם דורית לויטה וגדעון עפרת. במבוא לספר הוא כתב: "לפני 19 שנה ערכתי ספר על אמנות ישראל, שהיה ניסיון ראשון לסקור את מכלול האמנויות החזותיות בארץ זו.... הפעם ביקשתי לעצב ספר שלא יובעו בו שום דעות ולא תושמע בו כל ביקורות. ביקשתי שיסופר בו סיפור - ותו לא; סיפורה של אמנות ישראל, מיום שנוסד בית הספר "בצלאל" בירושלים ב-1906 ועד ימינו".

מיצירותיו:

אופק, סבון, ריחו המר של הגרניום, לילה על הגדה המערבית, גן נעול, סיפורים, חיי אליקום, רקויאם לנעמן, כרוניקה של נאומים משפחתיים, מינוטאור, הפרדס, משלי בקבוקים, פונדקו של ירמיהו, הזיקית והזמיר, כת של כלבים

ביבליוגרפיה לדוגמא:

בנימין תמוז ומנחם ברינקר " אי אפשר למנוע כתיבת דברי איוולת אבל אפשר למנוע את הבאתם לדפוס ". דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך יא', 2019.

גרשון שקד, רומאנטיקאים מאוכזבים וסיוטים גרוטסקיים, מחקרים בספרות ישראל.

נורית גוברין, במבוך, על הספר המינוטאור, מאזנים, נ'ב.