‏290.00 ₪

שאלת המחקר: 

כיצד בא לידי ביטוי היקף ההגנה בפועל על חושפי שחיתויות?

תוכן עניינים

מבוא

1.1 הצגת הנושא

1.2 שאלת המחקר

רמת המוסר הנדרשת מעסקים

פרשת אברהם הירשזון

ריסון חיצוני

מגבלות הריסון החיצוני

המיתוסים של השוק

1.3  מודל הבעלים

1.4 המיתוסים של מוסר בעסקים

1.5 מה ניתן לעשות?

1.6 עקרון הסגולות טובות

סיכום

ביבליוגרפיה

1.7  ספרות

1.8   עיתונות

1.9     חקיקה

1.10     פסיקה

שחיתות היא כל פגיעה במינהל התקין ובטוהר המידות. במגזר הציבורי: גניבה, בזבוז כספי ציבור, מתן וקבלת טובות הנאה אישיים שלא על פי החוק, פגיעה בכללי הבטיחות, פגיעה בכללי המינהל התקין, התעלמות מהוראות התקשי"ר, ועוד.  במגזר העסקי:  התעלמות מחוקי מגן כגון: זכויות סוציאליות, בטיחות בעבודה וכד', העלמות מסים, פגיעה בלקוחות בניגוד לרישיון שניתן כדין, התעלמות מצווי רשויות וכיוצ"ב. (דב"ע לה/ 1-3 עירית רמת גן נ. מרצ'ל, פד"ע ו' 337, 343)

חוק הגנה על עובדים והתיקון שלו קובעים כי לא יפגע מעביד בתנאי עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה  נגד מעבידו או עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור. ההגנה ניתנת, בין היתר, לתלונה שהוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה, או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעביד, ובגוף ציבורי - גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין. קיומה של ההגנה אינו מותנה עוד בכך שהתלונה תהא הטעם היחיד לפיטורים ודי לעובד שיראה, ככל שהנטל מוטל עליו, כי התלונה כשלעצמה, או בנוסף לשיקולים אחרים, השפיעה השפעה ממשית או ניכרת על הפגיעה בתנאי עבודתו.

עם זאת פעמים רבות ישנה מחלוקת, המגיעה לבית המשפט או בית הדין לעבודה לגבי העילה לפיטורין. המעביד מציין כי העובד הינו בעייתי או שיש פיטורי יעול והעובד אינו נחוץ יותר ואילו העובד זועק חמס כי רק בשל תלונותיו על אי הסדרים החליטו לפטרו. בית המשפט לרוב שוקל את הטענות ולפי הראיות בפניו מחליט (שכטר ורז).

עבודה זו עסקה בנושא חשיפת שחיתויות במקום העבודה וההגנה על החושפים.

החוק נועד לעמוד לימינם של עובדים חושפי שחיתויות, אולם הגנה זו נחוצה רק באותם מקרים בהם הארגון אינו מתפקד כראוי, היינו, הממונה או המנגנון אליו פנה העובד לא פעלו על מנת לתקן את המחדלים, אלא פעלו כנגד העובד שחשף אותם מחדלים. בנוסף, הגנת החוק ניתנת רק לעובד המגיש את התלונה בתום לב.

בצד ההגנה שמעניק החוק לחושף השחיתות, מוטלות עליו אף חובות כדי שיחסה בצל הגנה זו. ככל שהדבר אפשרי, עליו להשתדל לפתור את הבעיה בתוך הארגון פנימה, טרם הפנייה לגורמים חיצוניים. עליו לפעול בתום לב ובמטרה למנוע מעשים בלתי תקינים. ההגנה הניתנת לעובד החושף התנהגות בלתי חוקית או בלתי תקינה מותנית בכנות התלונות, קרי בכך שאין המדובר בתלונת שווא כמשמעה בחוק, ובכך שפועלו מונע ממניעים כשרים. כמו כן, יש להבחין בין עובד החושף מעשים בלתי תקינים בתום לב ועל סמך דיווח אמת לבין עובד הטוען למעשים בלתי חוקיים או בלתי תקינים רק כדי לבוא חשבון עם עובדים אחרים או עם מעסיקו, משום שפוטר או לא קודם או אינו מרוצה ממצבו בארגון מסיבה אחרת.

פעמים רבות הקביעה האם מדובר בחשיפת שחיתות, כמו גם קביעת עובדות אחרות הצריכות להכרעה בפרשות שעניינן חושפי שחיתויות, מלווה בקושי להוכיח את המקרה ומכאן הבעייתיות של מקום העבודה. לבית המשפט אין מידע פנימי אובייקטיבי קודם על הארגון או המנהלים והוא תלוי בעובדות שבעלי הדין שוטחים בפניו. במקרים רבים עליו לשקול עדות כנגד עדות. כאשר המדובר בדרך כלל בעדותם של בעלי דין הנושאים בתרמילם מטען רגשי עמוק. מחד, חושף השחיתות החש כי נעשה לו עוול, ומאידך, עובד הארגון או מנהלו החשים, כי העובד בגד בארגון על שורותיו נמנה וכי מטרת ההליך להטיל רבב בארגון

הוראות החוק לגבי חשיפת שחיתויות ברורות מאוד- אדם חייב להראות כי ביצע את כל הפעולות על מנת שהנגע יוסר ולא מסיבה אחרת.

השאלה שנשאלה במבוא היא האם יש להגן על העובד (בלי קשר לבית המשפט) או שיש להניחו לנפשו להתמודד מול המערכת המשפטית; מה עוצמת ההגנה שהמעביד חייב לתת לעובד כזה

ישנן מספר תשובות לשאלה זו, תלוי לפי איזה מודל בוחנים אותה.

לפי מודל הבעלים על המנהל לשמור על האינטרסים ולדבוק במטרות כסוכנם של מעסיקיו בלבד, שהם הבעלים או בעלי המניות. דעה זו נחשבת בימנו מיושנת, היות ובעלי המניות הינם רק אחד מן הגורמים הנחשבים כ"בעלי עניין". ההכרעה היא להעדיף את טובת המנהלים, אם הדבר אינו סותר את החוק ולכן יש להעדיף את טובת החברה ולשמור על העובד

על פי מיתוס עסקים ללא מוסר. עולם העסקים לא רלוונטי למוסר , עולם העסקים פועל לפי מושגים של ביקוש והיצע ואין צורך במוסר . על פי מיתוס זה חושפי שחיתויות אינם זכאים להגנה- כל אחד פועל לפי כוחו בשוק. אם העובד מספיק חזק, לדוגמא הוא עובד טוב מאוד שאי אפשר לוותר על פעילותו או שהוא יכול לתבוע את המעסיק ולגרום לו נזק- שיתלונן. בכל מקרה אחר מאוד רצוי כי לא יפצה את פיו.

על פי המיתוס השני כללי העולם העיסקי מבינים כי יש שחיתויות וכי אי אפשר להתנהג בצורה המוסרית ביותר, כאמור על פי המאמר של ידידה שטרן ולכן אין חובה להגן על החושף. גם על פי

מיתוס עסקים כג'ונגל כל אקט של הישרדות הינו מקובל, ולכן אין להגן על העובד. אולם על פי מיתוס הרווח על פי מיתוס הרווח יש לפעול לטובת החברה- אם חשיפת השחיתות תועיל לחברה יש לחשוף אותה אולם אם היא תזיק- למשל תדמיתית, אין לעשות זאת.

על פי גישת האינטרס העצמי הנאור בטווח הארוך לא כדאי לחברה לא להגן על חושפי שחיתויות מהסיבות האמורות לעיל (ההשקעה הלאומית תרד, השחיתות עלולה להיהפך למגפה שתגרום לחברה לקרוס ועוד).

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

לחמן ר ושפיגל ש  התנהגות לא נאותה בארגונים- סקר עמדות עובדים המכללה למנהל , בית הספר למנהל עסקים.

קלכהיים, ח. "עובדי ציבור החושפים מעשי שחיתות בראי נציבות תלונות הציבור", עיונים בביקורת המדינה, 52 , עמ' 22.

שטרן צ. .י , האם חברות נועדו להשיא את רווחיהם של בעלי המניות?, משפט ועסקים א 105, תשס"ד

שכטר, ל. נאוה רז,  שלומית לוירר הגנת נציב תלונות הציבור על חושפי שחיתויות משפטים לג