‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 2

שאלת המחקר ומטרת העבודה. 3

מושגי מפתח. 4

כשירות תרבותית –. 4

אינטגרציה (דה-סגרגציה) –. 5

תהליכי למידה – בקונטקסט התרבותי 5

סטריאוטיפים וקליטת עלייה במערכת החינוך בארץ (העולים האתיופים כמשל):. 6

אינטגרציה בחינוך. 12

מדיניות אינטגרטיבית בישראל ובעולם.. 12

אמצעי או מטרה. 12

האינטגרציה בישראל. 12

היישום ההדרגתי של הרפורמה. 13

היבטים משפטיים - מקומו של בית המשפט באכיפת האינטגרציה. 14

כשירות תרבותית ורב תרבותיות– הלכה למעשה. 17

דיון 20

סיכום.. 23

ביבליוגרפיה. 25

שאלת המחקר ומטרת העבודה

כיצד באה לידי ביטוי אינטגרציה בחינוך ושילוב בני העולים הן מבחינה חברתית והן מבחינה לימודית ?

מטרת העבודה הזו, היא לבחון האם אמנם התפקיד הזה מיושם במערכת החינוך ובאיזו צורה. כמו כן, אני מבקשת לבחון מהן הבעיות שמחייבות התייחסות, על מנת שהתפקיד אותו הצגתי יבוצע בצורה הטובה ביותר האפשרית.

בעבודה זו אסקור מאמרים בנושא, וכן אנתח את הראיונות שביצעתי עם מורות, איתן אני עובדת בהתייחס לחומר התיאורטי שיובא להלן.

 בעיית האינטגרציה בחינוך כרוכה בסוגיות של הגדרה ושל מדיניות כאחת, שטרם נמצא להן פתרון. רק מדינות מעטות בעולם אימצו את האינטגרציה ברפורמות החינוכיות שלהן באופן מערכתי, ובין הבולטות שבהן נמצאות ארצות הברית וישראל. בבריטניה, למשל, לא הייתה מעולם אינטגרציה כפויה, אף שבתי ספר מקיפים נפוצים למדי. בארצות הברית מתייחס המונח אינטגרציה לעירובם של ילדים מקבוצת אתניות או גזעיות שונות, החייבים מכוח החוק ללמוד יחד באותו בית-ספר או באותה כיתה.

בישראל אמורה האינטגרציה להתרחש בין בני קבוצות, שאין ביניהן הפרדה אתנית או חברתית גלויה כמו בארצות הברית. שלא כמו בארצות הברית, בישראל האינטגרציה נעשתה בתוך הציבור היהודי בלבד וכן, בשלב מאוחר יותר ובמידה מסוימת, בתוך הציבור הערבי.

העולים בשנותיה הראשונות של המדינה, הופנו למעברות ולמחנות עולים. במחנות אלו הונהג "החינוך האחיד". בתי הספר הללו התיימרו להנחיל לבני העולים את השפה העברית, וכן חינוך לעבודת אדמה ולידיעת הארץ. המחשבה שעמדה מאחורי הרעיון היא שלעולים אין את הידע הנדרש לחיות במדינה, לנוכח השוני התרבותי בינם לבין ה"עולים הותיקים". החינוך האחיד במקורו, היה אמור למנוע היווצרות של פערים תרבותיים בין העולים לוותיקים. עוד מטרה - אם כי לא מוצהרת של החינוך האחיד, הייתה להרחיק את ילדי העולים מהתרבות (שהדת היא חלק אינטגראלי ממנה) של הוריהם ולקרבם לתרבות הישראלית של ימי היישוב. ובמילים אחרות – חינוך מעין זה הוא במילים אחרות "אינטגרציה"...

ואולם, מכיוון שלא דומה תרבות אחת לתרבות אחרות, נתגלעו קשיים בתוכנית זו. הקשיים הללו הולכים ומתגברים. זאת מכיוון שמי שאמון על הקניית התרבות החדשה הוא ותיק יותר ושורשי בארץ, וכך פחות מוכן להיפתח לראייה רב תרבותית ...

כפי שהסברתי בפרק על קליטת עולי אתיופיה (כאמור- כמשל לקליטה במערכת החינוך), תוכנית זו לא הוכיחה את עצמה. במסגרת הניסיון ל"חינוך מאחד", נעשו לא פעם טעויות – חרף הכוונות הטובות.

מנגד, בשנים האחרונות רווחת גישה אחרת שעיקרה כשירות תרבותית.

לפי גישה זו, בכדי להצליח במלאכת החינוך, צריך להגיע ממקום שונה - חף משיפוט תרבותי. המחנך צריך לדעת ולהכיר את התרבות של התלמיד מולו הוא נמצא, ולפעול – במידת האפשר לפיה. הימנעות מטעויות, משמעותה בסופו של דבר – אמון רב יותר בין המורה לתלמיד, וכפועל יוצא גם שיתוף פעולה שיתרום לתוצאה המקווה.

בנוסף, לנוכח העובדה שישראל היא עדיין מדינה שקולטת עלייה – ממקומות ששונים בתכלית האחד מן השני, המטרה היא לחנך לרב תרבותיות (פלורליזם). בהתאם לגישה זו, המורה אמור לקרב את תלמידיו האחד אל השני[1]... לאחר למידת התרבויות השונות, עליו ללמד את הכיתה כולה את התרבויות השונות, תוך הדגשת הטוב בכל תרבות.

בעקבות הנושא השנתי שנבחר בשנה שעברה – "האחר הוא האני", ראיינתי מורות שעובדות איתי על נושא הכשירות התרבותית בכיתות אותן הן מחנכות. ניכר שהמורות מעריכות מאד את הנושא שנבחר, ומנסות לפעול לפיו, אך עדיין רבה הדרך עד שנגיע למנוחה ולנחלה...

אני מקווה בכל מאודי שדבריו של הנשיא רובי ריבלין בתחילת השנה (שנצליח לחנך ולא רק ללמד) אמנם יתגשמו.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ישי בלנק, "ממלכתיות מבוזרת: שלטון מקומי, הפרדות ואי שוויון בחינוך הציבורי", עיוני משפט כח , עמ' 347.

אלי בר חיים, מאיר יעיש ויוסי שביט, במעלה המדרגות היורדות: התרחבות וריבוד במערכת החינוך, סוציולוגיה ישראלית, י (1)  עמ' 61-79

איילת ברק-מדינה, ‏הקצאת משאבים בחינוך, עקרון האינטגרציה ובתי-ספר ייחודיים במגזרים שונים, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, מסמך רקע שהוגש לח"כ יולי תמיר ב