‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי תפילה של נשות הכותל?

תוכן עניינים

מבוא    

שאלת המחקר   

כיצד מתבטא הפמניזם וחופש הדת במאבקן של נשות הכותל?        

פמניזם והחברה הרב תרבותית  

רב תרבותיות ופמיניזם – המצב בישראל  

נשות הכותל      

היבטים הלכתיים במעמד האישה

מצוות עשה שהזמן גרמא

קריאת נשים בציבור מספר תורה 

התעטפותן של נשות הכותל בטלית         

סקירה משפטית והמגמה לחתירה לשיוון זכויות עבור נשות הכותל 

המאבק המשפטי           

עיקרי טענות הצדדים     

בחינת פסק הדין של השופט משה סובל   

הפגיעה ברגשות דתיים אל מול זכות הנשים לחופש הדת והפולחן   

החלטת ממשלה שתוקם רחבה מעורבת לגברים ולנשים    

סיכום ומסקנות  

ביבליוגרפיה      

"נשות הכותל" הן נשים יהודיות, דתיות, אשר מייצגות את מגוון הזרמים הקיימים ביהדות. אולם, רובן המכריע נמנה עם הזרם האורתודוכסי, ולפיכך, בסמינריון זה, נתייחס אליהן כשייכות באופן בלתי נפרד לזרם זה, למרות הניסיונות להוקיען ולהפכן ל"מוקצות" ממנו. בנוסף, שיוך זה, מכבד את נשות הכותל, אשר מגדירות עצמן כאורתודוכסיות לכל דבר ועניין (הן שומרות שבת, מתהלכות בפומבי עם כיסוי ראש ומקיימות את המצוות באופן אדוק) ואינן רוצות לצאת ולהיפרד מזרם זה, אלא להמשיך ולהיות חלק ממנו.

בשנת 2016 נדמה כי הגיע סוף למאבק נשות הכותל: לאור החלטת ממשלה שתוקם רחבה מעורבת לגברים ולנשים. לאחר שני עשורים של מאבק עיקש, הוספה רחבה שלישית בכותל המערבי במסגרת מתווה שבו יוותרו נשות הכותל על התפילה ברחבת הנשים בניגוד לעמדת החרדים וזאת על פי מתווה הממשלה.

יש להדגיש כי לא מדובר במאבק של נשים רפורמיות מול הקהילה האורתודוכסית[3]. נשות המאבק הן תושבות ישראל ותושבות חוץ, המבקשות מזה 19 שנה להתפלל, כאוות נפשן ולפי מנהגן, בעזרת הנשים של רחבת התפילה בכותל המערבי. מנהגן כולל: תפילה בקבוצה, התעטפות בטלית, נשיאת ספר תורה וקריאה בו בקול- טקס תפילה אשר שמור, על פי ההלכה, אך ורק לגברים[4].

כפי שציינו לעיל, הן פועלות אל מול הפטריארכיה היהודית כאסטרטגיה פמיניסטית, ורוצות להיות שותפות שוות בתוך המסגרת של המסורת היהודית האורתודוכסית ולא מחוצה לה[5]. אין הן רוצות לתפקד באופן פסיבי, דומם ושולי לתפילת הגברים מאחורי המחיצה, אלא לתפקד באופן פעיל ואקטיבי ע"י קיום תפילות נפרדות לנשים[6]. דרישתן לקיים תפילה קבוצתית נשית נובעת מהטענה שתפילה זו מעצימה את החוויה הרוחנית-דתית שלהן ואת תחושת קרבתן לאל, תחושה שהגברים חווים באופן טבעי, רק בשל היותם גברים.

יש לציין כי דרישת נשות הכותל לנוהג תפילה שונה, לא מהווה ערעור של כל יסודות ההלכה באופן גורף. הן לא ניסו "לפלוש" לעזרת הגברים, אלא ביקשו לקיים את תפילתן בתחום המיועד לנשים בלבד, בעזרת הנשים. כמו כן, הן לא שואפות לקיים תפילה מעורבת של נשים וגברים ולא מבקשות להתפלל כמניין גברי, אלא בקבוצה שאינה מניין[7].

ניתן להסיק, באופן ברור מאליו, מתוך שמה של קבוצת "נשות הכותל", כי תפילתן השנויה במחלוקת נעשית דווקא בכותל המערבי. בחירתן בכותל, נובעת מייחודיותו הסימבולית, ממשמעותו הרבה לפי מושג הקדושה היהודי-דתי ומהמשיכה הרוחנית של הנשים בקבוצה אל אתר זה. במדרש נאמר (שמות רבה, ב, ב, ועוד): "לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי". לפיכך, בחירתן של הנשים להתפלל כדרכן דווקא במתחם ציבורי זה ולא במרחב פרטי של היהדות (בית כנסת פרטי לדוגמא) היא בחירה סמלית. נרחיב על כך בחלק השלישי בטענות הנשים בפני ביהמ"ש להתפלל במקום ייחודי זה.

א.2. הרקע להתגבשות "נשות הכותל" כקבוצה והשתלשלות האירועים עד למאבק בכותלי בית המשפט:

שקדיאל[8] מתארת במאמרה את הסנונית הראשונה שבישרה על המאבק על התפילה והיא- הכנס הבינלאומי במלון הייאט בירושלים להאדרת האישה היהודית בשם "הועידה הבינלאומית הראשונה של פמיניסטיות יהודיות", בדצמבר 88'. לכנס זה הגיעו נשים מארצות רבות, רובן הגדול היו פמיניסטיות, שמעורבות ב"קבוצות תפילה של נשים", אשר רצו לשנות את מקומן של נשים בתפילה, מציבור פאסיבי לציבור אקטיבי[9]. בין הנשים, הייתה גם רבקה האוט מברוקלין[10], שהביאה עימה מארצות הברית ספר תורה. כחלק מהכנס, הנשים המשתתפות תכננו לקיים תפילת הודיה לשלום המדינה ברחבת הכותל. הנשים הגיעו למתחם הכותל והחלו להתפלל שם. מתיאורי הנשים שהשתתפו באותה תפילה, ההתרגשות מן המעמד הייתה גדולה עד כדי דמעות. לטענתן, הן חוו את החוויה הנחשבת לבסיסית בחייו של כל ילד יהודי בן 13- לקרוא בתורה, ולעמוד לידה, במרכז חוג התפילה ולא בשוליו[11]. אבל, כשהנשים החלו לקרוא בתורה, התפרצה השתוללות אלימה מצד עזרת הגברים. הם ירקו עליהן, התעללו בהן התעללות מילולית וסחבו להן את ספרי הסידור מהיד. כל זאת, רק בשל העובדה שנשות הכותל התפללו בקול, עטופות בטליתות ואוחזות ספר תורה[12].

כתגובה לאירועים אלו, הרב הכותל דאז, מאיר גץ, עליו השלום, התבטא בערוץ הרדיו "קול ישראל" וערך השוואה צורמת במיוחד: "מה שעשו נשות הכותל זו פרובוקציה זולה וזה כמו להביא חזיר אל רחבת הכותל המערבי. נשים בכותל זה כמו חזיר בכותל"[13]. זאת למרות דבריו שצוטטו בבג"צ[14] כי "..הרגעתי את הרוחות הנזעמות בהסבירי לכל דכפיןשמבחינה הלכתית-משפטית אין איסור אלא שזה נוגד את המנהג ולא מתקבל בעם ישראל וכך שיככתי את רוגזם של המוחים".

לאחר התנסות ראשונית זו, נשות הכותל הפכו את נוהג התפילה בכותל למסורת, מידי ראש חודש וגם בימי שישי (ללא קריאה בתורה)[15]. נציין כי הסיבה לבחירה בנוהג התפילה בראש חודש דווקא, היא שמועד זה נחשב חג עבור נשים עוד מתקופת התלמוד. בראש חודש, לפי מסורת חז"ל[16], הנשים פטורות מכל מלאכה, מאחר וקיבלו תגמול מאת ה' על כי לא השתתפו עם הגברים במעשה עגל הזהב.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ששון ש', החילוניות החדשה, הוצאת רסלינג, (2019)

דינה חרובי וטלילה קוש-זוהר. פורצות גדרות : חינוך ומגדר בשדות שיח מגוונים. תל אביב : גמא ; הקיבוץ המאוחד, (2017)

יקי אדמקר "הרבנות קוראת להקפאת מתווה הכותל: "נותן דריסת רגל לרפורמים" , 2016

Kymlicka, W., Liberal Complacencies, in Is Multiculturalism Bad for Women?, Okin pp. 31-32 (cohen& Nussbaum eds.)

 Raz, J., How Perfect Should One Be? And Whose Culture Is? in Is Multiculturalism Bad forWomen?, Okin pp.96 (cohen& Nussbaum eds.). "if what I will call for brevity's sake "multicultural measures" are to be taken only with regard to cultural groups that embrace and pursue the right degree of toloration and freedom toward both their own members and others, then none will qualify"