‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באות לידי ביטוי אמהות הרוצחות ילדיהן?

תוכן עניינים

מבוא. 

רקע. 

יצירת החוק נגד רצח ילדים.

הסיבות הנפוצות לעבירת רצח ילדים על ידי הוריהם.. 

פסיכוזה לאחר לידה-"postpartum psychosis". 

גורמי הסיכון לדיכאון שלאחר הלידה העלולים להביא לרצח הולד. 

נשים עבריניות רוצחות מול גברים רוצחים.. 

משפט, ג'נדר, התעללות ועבריינות. 

הדיווח התקשורתי כגורם למקרי רצח נוספים.. 

התמודדותה של מערכת המשפט עם רצח ילדים על ידי הוריהם.. 

פסקי דין נבחרים.. 

פס"ד פלונית נגד מדינת ישראל. 

פסק דין מדינת ישראל נגד מרינה דוידוביץ' 

פסק דין אולגה בוריסוב נ' מדינת ישראל. 

פס"ד מרי פיזם בעניין שידול לרצח ופס"ד מדינת ישראל נגד רוני רון 

משפט משווה. 

ארה"ב. 

סיכום.

ביבליוגרפיה. 

 כאשר מדברים על אימהות, רבים מאתנו, בעיקר אלה שאינם הורים בעצמם, רואים בדמיונם אם צעירה קורנת מאושר, המחזיקה בזרועותיה את תינוקה המלאכי. האישה בהריונה, בלידה ובגידול התינוק מממשת באופן המרבי את נשיותה. טבעית לתפיסה זו היא האמונה, שכל אישה הינה בעלת דחף טבעי להרות, ללדת, ולגדל ילדים, וכן שמיד לאחר הלידה היא תאהב את הילד אהבה עזה, ויהיו לה את כל הכישורים והיכולות לגידול ילדיה.

המציאות מציגה תמונת מצב שונה מהמיתוס המקובל, מקרים רבים של הזנחה, התעללות, אלימות ורצח של ילדים על ידי הוריהם, מגיעים לבית המשפט. מלאכת גזירת הדין הינה קשה עבור מערכת בית המשפט וכן עבור החברה אשר לנגד עיניה ניצבת אם או אב אשר ברגע אחד נטלו מילדם את חייו. 

אם הממיתה את עוללה הינה תופעה מחרידה והיא איננה נדירה כלל, ילדים ככל שהם רכים יותר בשנים, הם נתונים בסיכון גבוה יותר בכלל, ולמרבה הצער, גם בחיק משפחתם אין ילדים מוגנים כפי שהיה אפשר לצפות או לקוות. על-פי נתונים שנאספו בישראל , כשליש מהתיקים שנפתחו בגין עבירות כנגד ילדים נפתחו בשל עבירות שבוצעו במשפחה. מחקר שנערך במשרד המשפטים האמריקני, מלמד כי שיעור מקרי הרצח במשפחה הוא 16.2% מכלל מעשי הרצח, ולמעלה מ-20% מתוך מעשי רצח אלו היו של ילדים בידי הוריהם או הורי-הוריהם. כמו כן מתוך המספר הכללי של מעשי רצח שבהם הקורבן היה מתחת לגיל 12, ב-57% מהמקרים ההורה הוא מבצע הרצח.

כל אחד מסוגי המקרים מורכב ממאפיינים שונים, ועל-כן הוא ראוי להתייחסות שונה בהיבט העונשי. עם זאת יודגש כי בין סוגי המקרים השונים של המתת ילדים אין עובר קו ברור המפריד ביניהם באופן מוחלט, ובמרבית הפעמים ניתן למצוא עירוב של מאפיינים מסוגים שונים בכל מקרה.

פעמים רבות, כאשר מתנהל משפט כנגד אם אשר רצחה את ילדה, מתעוררת הטענה שלפיה כאשר מדובר באימהות המבצעות מעשי המתה מתחייבת גישה מקלה, עשויה להיות נכונה בנסיבות מסוימות, אך אין לקבלה כגישה כללית וגורפת. יחד עם זאת, הגישה הראויה היא כי בסופו של הליך, שיקולי הענישה צריכים להישקל באופן אינדיווידואלי על רקע נסיבותיו של כל מקרה.

האלימות קיימת משחר הימים, ולה סיבות שונות ומשונות. האלימות בתוך התא המשפחתי גם היא ידועה לנו משחר הימים, דוגמת עקדת יצחק, והיא הגיעה בשנים האחרונות בארץ ובעולם לממדים עצומים. בתי המשפט גדושים במקרים של אלימות מצד ההורים כלפי ילדיהם, ובשנים האחרונה, ניתן למצוא בתקשורת יותר ויותר נשים אשר נוטלות את חיי ילדיהן. תופעת הילדים שהופכי לקורבנות מדאיגה, ילדים, מצבי הרוח וההפרעות הנוספות של הוריהם יכול לגרום בקלות לפגיעה  בטיפול בילדים, לגרום להם נזקים ואף לגרום לרצח ומוות.

רצח של ילדים חסרי ישע בידי הוריהם,  הינה תופעה בלתי נתפסת, והיא תופעה נפוצה שאינה מוגבלת למעמד חברתי מסוים. גם אבות וגם אמהות מבצעים רצח בילדיהם, אם כי הסטטיסטיקה מראה כי אמהות נוטות להרג של ילדים צעירים יותר מאשר אבות.
אחת העבירות החמורות ביותר המופיעה בספר החוקים של מרבית המדינות בעולם, היא רצח. במדינות בהן נהוג לגזור על פושע עונש מוות יהיה דינו של הרוצח- מוותר, במדינות כמו ישראל, דינו של רוצח הוא מאסר עולם.

הסיבות הנפוצות לעבירת רצח ילדים על ידי הוריהם

מאמרו של רזניק שפורסם לפני יותר מ-40 שנה (Resnick) על התופעה, הציג ממצאים הרלוונטיים לתקופה בה נכתב, אך נמשליך גם על ימינו אנו. מתוך 131 מקרים שבחן, הציג רזניק כמה מסקנות בהקשר לרצח ילדים בידי הוריהם:

• הרוצחים כללו 88 אמהות ו-43 אבות.
• התקופה המסוכנת ביותר לילדים היא מחצית השנה הראשונה לחייהם.
• ככל שהילד צעיר יותר, כך האם רואה אותו יותר כרכושה האישי.
• במקרים שבהם רצח התינוק נעשה לאחר לידתו, האם חווה את תינוקה כשלוחה של    עצמה.

בהתאם לממצאים אלה, הציע רזניק 5 קטגוריות על פיהן ניתן למפות את הסיבות של ההורים לרצח ילדיהם:

-  אלטרואיסטית, הכוללת רצח הקשור בהתאבדות ובכוונה להקל על סבלו של הילד;

- מעשי רצח על רקע של פסיכוזה חריפה, שבהם ההורים מבצעים את המעשה בהשפעתן של הזיות        שמיעה פוקדות או כחלק ממערכת פרנואידית הזייתית.

- רצח ילדים שאינם רצויים.

- רצח ילדים שמקורו בתאונה.

- רצח ילדים הקשור לנקמה כלפי בן/ בת הזוג.
מחקר אשר פורסם מראה כי שנת החיים הראשונה של הילד, היא השנה הכי שכיחה להופעת דיכאון אצל ההורים, ורגישות מיוחדת קיימת אצל הורים שסבלו בעבר מדיכאון, הורים צעירים מבחינת גיל, וכן הורים שהרגישו לא רצויים בילדותם[7].
סקוט[8] () הציע שיטת סיווג למקרי הרצח המתבססת על המניע ומנה 5 קטגוריות: 

• סילוק ילדים שאינם רצויים.
• רצח מתוך רחמים.
• תוקפנות שמקורה בהפרעה נפשית קשה.
• מניע שמקורו אינו קשור לקורבן (התקה של כעס, הימנעות מביקורת, אובדן סטטוס ועוד).
• מניע שמקורו בקורבן (הורים מכים).

ההיבט החברתי משפיע מאוד על הורים אשר מחליטים ליטול את חייהם של ילדיהם. מחקר אשר בחן את רציחות הילדים בעיר דטרויט בין -ומצא כי רוב ההורים שרצחו את ילדיהם היו שחורים, צעירים ובעלי השכלה נמוכה, שלעתים קרובות היה להם עבר פלילי. מרבית הנשים דיווחו על התעללות פיזית בילדות בידי הוריהן ועל קיום הפרעות נפשיות, דיכאון או פסיכוזה הזייתית וכן על נטייה לאלימות אימפולסיבית. במחקרים נוספים נמצא כי ישנם גורמים נוספים אשר משפיעים על אמהות רוצחות, כמו בידוד חברתי, קושי ביצירת קשרים בין-אישיים ויציבים וקיומה של הפרעה נפשית, הגורמת להגברת רגישות שיכולה לגרום לביצוע מעשה זה[10].
האבחנות של המצב הרגשי של האמהות המבצעות רצח בילדיהן, מראות כי הן היו שרויות לרוב במצב של פחד, אימה, דיכאון או פסיכוזה, או כשהן שרויות במצב פסיכולוגי לא תקין. לעומת זאת, אבות שרוצחים את ילדיהם מצויים לעתים קרובות בהשפעת אלכוהול או סמים ואין להם כל יכולת לסבול את בכיו של התינוק[11].

החלוקה המקובלת ביותר כיום, בנוגע לרצח ילדים על ידי הוריהם, הינה חלוקה לשתי קטגוריות רעיוניות רחבות: הפסיכופתים או הפסיכוטיים. בקבוצת הפסיכופתים נמנים ההורים הסדיסטים, הסוציומטים, הנוקמים והנרקיסיסטים, ובקבוצה השנייה מופיעים ההורים שבזמן הרצח היו שרויים במצב פסיכוטי, דכאוני או מאני עם מחשבות מסוג רדיפה או גדלות, ורבים מקבוצה זו זכו להגנה על רקע אי השפיות[13]. למרות ששדה המחקר אינו נוטה לחקור את הבעיות הפסיכו- דינאמיות והאישיותיות של ההורים הרוצחים, חשוב לציין כי תחילת התסמינים בקרב אנשים חולים שביצעו מעשה רצח, כמעט ולא ניתנת להבחנה, והיא הולכת ומתפתחת מבלי למשוך תשומת לב כלשהי במשך מספר ימים או שבועות, ואז מופיעה במהירות פסיכוזה ברורה[14]. במקרים של הבחנה מסוג זה, על בית המשפט לקחת בחשבון גורמים אלה, בעודו מחליט על גזר הדין.
ישנם מקרים בהם מעשה הרצח, או הניסיון למעשה, מתבצע באופן אימפולסיבי, ולא בהכרח היו לרוצח  מחשבות רצחניות, ובזמן המעשה היו בראשו הזיות שהוא בעצם עושה מעשה אלטרואיסטי עבורו ועבור הילד. מרבית המקרים מראים כי לפני הרצח, לא התאפיינו חייהם של הרוצחים במעשים דומים. נוסף לכך, למרות שהמעשה הינו פתאומי ומלווה פעמים רבות בהתקף פסיכוטי, נראה כי לפחות בחלקו הוא נובע כתוצאה מהפרעות קשות בשליטה של האדם על עצמו, או טראומות ואובדן שהם חוו בילדותם, דבר שגורם לגילוים וביטויים של אלימות פרימיטיבית, שהודחקה מהמודעות במשך תקופה ארוכה.לרוב, האלימות הזו מודחקת והיא יכולה לעורר פנטזיות ולפחדים שקשורים בהרס האובייקט, אך אלה חייבים להישאר מודחקים. אלימות מודחקת זו נותרת לא מודעת, עד שההדחקה מוסרת על ידי הדיכאון או הפסיכוזה, ואז היא מופעלת באמצעות רצח הילד[15].

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)