עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:

סמינריון אמהות הרוצחות ילדיהן, אם רצחנית, אימהות אלימות, פשיעה נשית כלפי ילדים (עבודה אקדמית מס. 4806)

‏290.00 ₪

30 עמ'.

סמינריון אמהות הרוצחות ילדיהן, אם רצחנית, אימהות אלימות, פשיעה נשית כלפי ילדים

שאלת המחקר

כיצד באות לידי ביטוי אמהות הרוצחות ילדיהן?

תוכן עניינים

מבוא. 

רקע. 

יצירת החוק נגד רצח ילדים.

הסיבות הנפוצות לעבירת רצח ילדים על ידי הוריהם.. 

פסיכוזה לאחר לידה-"postpartum psychosis". 

גורמי הסיכון לדיכאון שלאחר הלידה העלולים להביא לרצח הולד. 

נשים עבריניות רוצחות מול גברים רוצחים.. 

משפט, ג'נדר, התעללות ועבריינות. 

הדיווח התקשורתי כגורם למקרי רצח נוספים.. 

התמודדותה של מערכת המשפט עם רצח ילדים על ידי הוריהם.. 

פסקי דין נבחרים.. 

פס"ד פלונית נגד מדינת ישראל. 

פסק דין מדינת ישראל נגד מרינה דוידוביץ' 

פסק דין אולגה בוריסוב נ' מדינת ישראל. 

פס"ד מרי פיזם בעניין שידול לרצח ופס"ד מדינת ישראל נגד רוני רון 

משפט משווה. 

ארה"ב. 

סיכום.

ביבליוגרפיה. 

 

כאשר מדברים על אימהות, רבים מאתנו, בעיקר אלה שאינם הורים בעצמם, רואים בדמיונם אם צעירה קורנת מאושר, המחזיקה בזרועותיה את תינוקה המלאכי. האישה בהריונה, בלידה ובגידול התינוק מממשת באופן המרבי את נשיותה. טבעית לתפיסה זו היא האמונה, שכל אישה הינה בעלת דחף טבעי להרות, ללדת, ולגדל ילדים, וכן שמיד לאחר הלידה היא תאהב את הילד אהבה עזה, ויהיו לה את כל הכישורים והיכולות לגידול ילדיה.

המציאות מציגה תמונת מצב שונה מהמיתוס המקובל, מקרים רבים של הזנחה, התעללות, אלימות ורצח של ילדים על ידי הוריהם, מגיעים לבית המשפט. מלאכת גזירת הדין הינה קשה עבור מערכת בית המשפט וכן עבור החברה אשר לנגד עיניה ניצבת אם או אב אשר ברגע אחד נטלו מילדם את חייו. 

אם הממיתה את עוללה הינה תופעה מחרידה והיא איננה נדירה כלל, ילדים ככל שהם רכים יותר בשנים, הם נתונים בסיכון גבוה יותר בכלל, ולמרבה הצער, גם בחיק משפחתם אין ילדים מוגנים כפי שהיה אפשר לצפות או לקוות. על-פי נתונים שנאספו בישראל , כשליש מהתיקים שנפתחו בגין עבירות כנגד ילדים נפתחו בשל עבירות שבוצעו במשפחה. מחקר שנערך במשרד המשפטים האמריקני, מלמד כי שיעור מקרי הרצח במשפחה הוא 16.2% מכלל מעשי הרצח, ולמעלה מ-20% מתוך מעשי רצח אלו היו של ילדים בידי הוריהם או הורי-הוריהם. כמו כן מתוך המספר הכללי של מעשי רצח שבהם הקורבן היה מתחת לגיל 12, ב-57% מהמקרים ההורה הוא מבצע הרצח.

כל אחד מסוגי המקרים מורכב ממאפיינים שונים, ועל-כן הוא ראוי להתייחסות שונה בהיבט העונשי. עם זאת יודגש כי בין סוגי המקרים השונים של המתת ילדים אין עובר קו ברור המפריד ביניהם באופן מוחלט, ובמרבית הפעמים ניתן למצוא עירוב של מאפיינים מסוגים שונים בכל מקרה.

פעמים רבות, כאשר מתנהל משפט כנגד אם אשר רצחה את ילדה, מתעוררת הטענה שלפיה כאשר מדובר באימהות המבצעות מעשי המתה מתחייבת גישה מקלה, עשויה להיות נכונה בנסיבות מסוימות, אך אין לקבלה כגישה כללית וגורפת. יחד עם זאת, הגישה הראויה היא כי בסופו של הליך, שיקולי הענישה צריכים להישקל באופן אינדיווידואלי על רקע נסיבותיו של כל מקרה.

 

עם הירדמו הופך הילד לאהוב עלינו לאין-קץ, שקט, פיו פעור בחוסר-ישע,  מזכיר לנו:

כך ייראה אם ימות. 

 

האלימות קיימת משחר הימים, ולה סיבות שונות ומשונות. האלימות בתוך התא המשפחתי גם היא ידועה לנו משחר הימים, דוגמת עקדת יצחק, והיא הגיעה בשנים האחרונות בארץ ובעולם לממדים עצומים. בתי המשפט גדושים במקרים של אלימות מצד ההורים כלפי ילדיהם, ובשנים האחרונה, ניתן למצוא בתקשורת יותר ויותר נשים אשר נוטלות את חיי ילדיהן. תופעת הילדים שהופכי לקורבנות מדאיגה, ילדים, מצבי הרוח וההפרעות הנוספות של הוריהם יכול לגרום בקלות לפגיעה  בטיפול בילדים, לגרום להם נזקים ואף לגרום לרצח ומוות.

רצח של ילדים חסרי ישע בידי הוריהם,  הינה תופעה בלתי נתפסת, והיא תופעה נפוצה שאינה מוגבלת למעמד חברתי מסוים. גם אבות וגם אמהות מבצעים רצח בילדיהם, אם כי הסטטיסטיקה מראה כי אמהות נוטות להרג של ילדים צעירים יותר מאשר אבות.
אחת העבירות החמורות ביותר המופיעה בספר החוקים של מרבית המדינות בעולם, היא רצח. במדינות בהן נהוג לגזור על פושע עונש מוות יהיה דינו של הרוצח- מוותר, במדינות כמו ישראל, דינו של רוצח הוא מאסר עולם.

יצירת החוק נגד רצח ילדים

על פי ההיסטוריה, רק בשנת 374 לספירה מעשה הרצח של הילדים הוכר בחוק הרומי, יחד עם זאת, גם אחרי שהתפרקה האימפריה הרומית המשיכו להרוג ילדים, בעיקר כאלה שרק נולדו. גם בימי הביניים, ילדים נחשבו לחוטאים מסיבות שונות, במיוחד כאשר הם נטו לבכות ללא הרף.
במאה ה- 17, הייתה תופעת רצח התינוקות נפוצה ברוסיה, באנגליה ובצרפת. בתחילת המאה היו נהוגות שיטות שונות להמתת תינוקות באנגליה, ובצרפת באותה תקופה הייתה לאבות סמכות מוחלטת על בני משפחתם, שכללה גם את הכוח לבחור בחיים או במוות עבור ילדיהם. במאה ה-19, ברוסיה, תיארו את התופעה סופרים בכתביהם, למרות שלא היו כמעט דיווחים על רצח ילדים בידי הוריהם(Amos and Mayers) . רק במהלך המאה ה-20 הפכה ההמתה ממעשה בלתי מוסרי לפשע פלילי, והמתת ילדים בידי הוריהם הפכה להיות מעשה רצח  למרות כל אלה, תופעת רצח הילדים על ידי הוריהם לא חלפה מן העולם, וששכיחים יותר מקרים של מוות פתאומי של תינוקות ותופעת הילד המוכה, כאשר שתי תופעות אלה יכולות להביא בעיתוי מסוים לרצח.
הסיבות הנפוצות לעבירת רצח ילדים על ידי הוריהם

מאמרו של רזניק שפורסם לפני יותר מ-40 שנה (Resnick) על התופעה, הציג ממצאים הרלוונטיים לתקופה בה נכתב, אך נמשליך גם על ימינו אנו. מתוך 131 מקרים שבחן, הציג רזניק כמה מסקנות בהקשר לרצח ילדים בידי הוריהם:

  • הרוצחים כללו 88 אמהות ו-43 אבות.
  • התקופה המסוכנת ביותר לילדים היא מחצית השנה הראשונה לחייהם.
  • ככל שהילד צעיר יותר, כך האם רואה אותו יותר כרכושה האישי.
  • במקרים שבהם רצח התינוק נעשה לאחר לידתו, האם חווה את תינוקה כשלוחה של    עצמה.


בהתאם לממצאים אלה, הציע רזניק 5 קטגוריות על פיהן ניתן למפות את הסיבות של ההורים לרצח ילדיהם:

-  אלטרואיסטית, הכוללת רצח הקשור בהתאבדות ובכוונה להקל על סבלו של הילד;

- מעשי רצח על רקע של פסיכוזה חריפה, שבהם ההורים מבצעים את המעשה בהשפעתן של הזיות        שמיעה פוקדות או כחלק ממערכת פרנואידית הזייתית.

- רצח ילדים שאינם רצויים.

- רצח ילדים שמקורו בתאונה.

- רצח ילדים הקשור לנקמה כלפי בן/ בת הזוג.

מחקר אשר פורסם מראה כי שנת החיים הראשונה של הילד, היא השנה הכי שכיחה להופעת דיכאון אצל ההורים, ורגישות מיוחדת קיימת אצל הורים שסבלו בעבר מדיכאון, הורים צעירים מבחינת גיל, וכן הורים שהרגישו לא רצויים בילדותם[7].
סקוט[8] () הציע שיטת סיווג למקרי הרצח המתבססת על המניע ומנה 5 קטגוריות: 

  • סילוק ילדים שאינם רצויים.
  • רצח מתוך רחמים.
  • תוקפנות שמקורה בהפרעה נפשית קשה.
  • מניע שמקורו אינו קשור לקורבן (התקה של כעס, הימנעות מביקורת, אובדן סטטוס ועוד).
  • מניע שמקורו בקורבן (הורים מכים).

ההיבט החברתי משפיע מאוד על הורים אשר מחליטים ליטול את חייהם של ילדיהם. מחקר אשר בחן את רציחות הילדים בעיר דטרויט בין -ומצא כי רוב ההורים שרצחו את ילדיהם היו שחורים, צעירים ובעלי השכלה נמוכה, שלעתים קרובות היה להם עבר פלילי. מרבית הנשים דיווחו על התעללות פיזית בילדות בידי הוריהן ועל קיום הפרעות נפשיות, דיכאון או פסיכוזה הזייתית וכן על נטייה לאלימות אימפולסיבית. במחקרים נוספים נמצא כי ישנם גורמים נוספים אשר משפיעים על אמהות רוצחות, כמו בידוד חברתי, קושי ביצירת קשרים בין-אישיים ויציבים וקיומה של הפרעה נפשית, הגורמת להגברת רגישות שיכולה לגרום לביצוע מעשה זה[10].
האבחנות של המצב הרגשי של האמהות המבצעות רצח בילדיהן, מראות כי הן היו שרויות לרוב במצב של פחד, אימה, דיכאון או פסיכוזה, או כשהן שרויות במצב פסיכולוגי לא תקין. לעומת זאת, אבות שרוצחים את ילדיהם מצויים לעתים קרובות בהשפעת אלכוהול או סמים ואין להם כל יכולת לסבול את בכיו של התינוק[11].

החלוקה המקובלת ביותר כיום, בנוגע לרצח ילדים על ידי הוריהם, הינה חלוקה לשתי קטגוריות רעיוניות רחבות: הפסיכופתים או הפסיכוטיים. בקבוצת הפסיכופתים נמנים ההורים הסדיסטים, הסוציומטים, הנוקמים והנרקיסיסטים, ובקבוצה השנייה מופיעים ההורים שבזמן הרצח היו שרויים במצב פסיכוטי, דכאוני או מאני עם מחשבות מסוג רדיפה או גדלות, ורבים מקבוצה זו זכו להגנה על רקע אי השפיות[13]. למרות ששדה המחקר אינו נוטה לחקור את הבעיות הפסיכו- דינאמיות והאישיותיות של ההורים הרוצחים, חשוב לציין כי תחילת התסמינים בקרב אנשים חולים שביצעו מעשה רצח, כמעט ולא ניתנת להבחנה, והיא הולכת ומתפתחת מבלי למשוך תשומת לב כלשהי במשך מספר ימים או שבועות, ואז מופיעה במהירות פסיכוזה ברורה[14]. במקרים של הבחנה מסוג זה, על בית המשפט לקחת בחשבון גורמים אלה, בעודו מחליט על גזר הדין.

ישנם מקרים בהם מעשה הרצח, או הניסיון למעשה, מתבצע באופן אימפולסיבי, ולא בהכרח היו לרוצח  מחשבות רצחניות, ובזמן המעשה היו בראשו הזיות שהוא בעצם עושה מעשה אלטרואיסטי עבורו ועבור הילד. מרבית המקרים מראים כי לפני הרצח, לא התאפיינו חייהם של הרוצחים במעשים דומים. נוסף לכך, למרות שהמעשה הינו פתאומי ומלווה פעמים רבות בהתקף פסיכוטי, נראה כי לפחות בחלקו הוא נובע כתוצאה מהפרעות קשות בשליטה של האדם על עצמו, או טראומות ואובדן שהם חוו בילדותם, דבר שגורם לגילוים וביטויים של אלימות פרימיטיבית, שהודחקה מהמודעות במשך תקופה ארוכה.לרוב, האלימות הזו מודחקת והיא יכולה לעורר פנטזיות ולפחדים שקשורים בהרס האובייקט, אך אלה חייבים להישאר מודחקים. אלימות מודחקת זו נותרת לא מודעת, עד שההדחקה מוסרת על ידי הדיכאון או הפסיכוזה, ואז היא מופעלת באמצעות רצח הילד[15].

פסיכוזה לאחר לידה-"postpartum psychosis"

מחלה קשה המתאפיינת בשינויים קשים במצב הרוח ובירידה בתפקוד המנטאלי הכללי. מדובר בשינויים דרסטיים במצב הרוח של היולדת, התופעה מאופיינת בדלוזיות, הלוצינציות, אי שקט, חוסר התמצאות בזמן ובמקום. כמו כן ישנן תופעות של עיוות המציאות עד כדי כך שהחולה אינה מכירה את בני משפחתה ותופעת איבוד האישיות (דפרסונליזציה)- החולה מתייחסת אל עצמה כאל מישהו אחר, ולעיתים מתכחשת לתינוק: "הוא לא שלי", "זה בכלל לא תינוק" וכדומה. בנוסף לחוסר התפקוד קיימת כאן סכנה משמעותית של התאבדות ולעיתים אף פגיעה אלימה בבני משפחה, בעיקר בתינוק.

.שתי הנשים סבלו מפסיכוזה לאחר לידה. מחקרים מדווחים על סיכון בשיעור של 4% מהיולדות הסובלות מתסמונת זו לפגיעה קשה בעצמן או בילדן. השכיחות המתוארת בספרות היא של 0.1%-0.2% מהיולדות. נשים רבות שלקו בדיכאון לאחר לידה לראשונה בחייהן,המשיכו לסבול מבעיות פסיכולוגיות ואף פנו לקבל עזרה נפשית עד 4 שנים לאחר הלידה. 40%-100% מהנשים שההתבטאות הפסיכיאטרית הראשונה שלהן הייתה לאחר הלידה, יחוו מאורע פסיכיאטרי אחר בהמשך חייהן ללא כל קשר ללידה[16].

גורמי הסיכון לדיכאון שלאחר הלידה העלולים להביא לרצח הולד

בעבר היו קיימות תיאוריות מתחרות לגבי האטיולוגיה של דיכאון שלאחר הלידה. כל תיאוריה ניסתה להסביר דיכאון שלאחר הלידה באופן ייחודי ולבטל את האחרות. כיום מקובל לחשוב, שדיכאון שלאחר הלידה אינו נגרם כתוצאה של גורם מובחן אחד, אלא כהצטברות ואינטראקציה של גורמים שונים. כל אישה והסיטואציה הייחודית המאפיינת אותה.

 

ממחקרים רבים עולה כי דיכאון וחרדה במהלך ההריון והיסטוריה של מחלות פסיכיאטריות מנבאים דיכאון לאחר לידה (נוי).

 

בתוך הגורמים התוך אישיים ניתן להצביע על בעיות נפשיות קודמות להריון או במהלכו כמגביר סיכון ללקות בדיכאון לאחר לידה, סוג ייחוס השליטה וכשלים בקשר ביו האישה ההרה לאימה. גורם הסיכון הבין אישי העיקרי הוא מחסור בתמיכה חברתית, מחקרים הראו באופן עקבי שקיים מתאם שלילי בין דיכאון לאחר לידה לבין תמיכה רגשית ומעשית בזמן ההריון, בעיקר מצידו של בן הזוג[19].

 

נשים עבריניות רוצחות מול גברים רוצחים

 

תסביך מידאה: רצח המגיע מתוך רצון לנקום בבן הזוג, ביו היתר על ידי רציחת ילדיו[20]. על פי המחזה היווני של אאוריפידס, מידאה הייתה אישה עזובה ונטושה שבעלה בגד בה, היא החליטה לנקום בו ובכלתו החדשה. היא הרעילה את הכלה ורצחה את ילדיהם המשותפים. המחזה מציג את מידאה כאישה המחליטה לרצוח את ילדיה מתוך יצר הנקמות ולא מתוך שיגעון, תופעה המוכרת בתרבות ובחברה האנושית[21].

 תפישה זו, מביאה את מרבית הרוצחות להסתכלות פסיכיאטרית, בטענה כי הן מושפעת מכוחות שהם מעבר לשליטתן, דבר שיוצר מצב שהן מטופלת ונמצאת במעקב של גורמי רפואה ורווחה ונשארות מחוץ למערכת אכיפת החוק, כלומר, לא מרצות מאסר בבית הסוהר[23].

בניתוח של שישה מקרי רצח שהופיעו לאחרונה בדיווחי התקשורת (חלקם מופיעים בפסקי הדין בהמשך העבודה), עולה כי האב לא היה נוכח כאשר ביצעו האמהות את מעשה הרצח בילדיהן. עוד עולה כי לא היה האב מושא לנקמה מצד האם. מעשי האמהות כוונו כלפי הילדים בלבד, וזאת בניגוד לאבות שרצחו את ילדיהם, שמעשיהם היו מכוונים יותר כלפי האם בתיווכם של הילדים.

 

תופעה חברתית מעניינת בישראל היא כי התקשורת נוטה לייצר לאם הרוצחת פרופיל של אם המביעה צער וחרטה על מעשייה, כך היא יוצרת בקרב הציבור רגישות והזדהות כלפי האם המודה בטעותה. האם מוצגת פעמים רבות כאישה שעונה לסטריאוטיפים נשיים בולטים, לעומת הדימוי הלא אנושי המוצמד לאבות אשר רצחו את ילדיהם. לעומת האמהות, מוצג האב כאחד שתכנן את המעשה באופן רציונאלי, בעוד שהאם לקתה בפסיכוזה. התרבות האנושית רואה באימהות תופעה טבעית וביולוגית, על כן אמהות הרוצחות את ילדיהן מעוררות בציבור דיסוננס קוגניטיבי. האבהות, לעומת זאת, אינה נתפשת כתופעה מובנת מאליה אלא כתופעה נרכשת ונלמדת. הדימוי של גברים אשר מבצעים מעשי רצח עולה לרוב בקנה אחד עם התפקידים המסורתיים והסטריאוטיפיים של גבריות. בקרב האבות יש יותר מקום לרצון, לכוונה ולהיגיון. הם מסוגלים גם לקבלת החלטות מושכלת וגם לפעול מתוך כעס וזעם. משום כך, האבות שרוצחים את ילדיהם נתפשים בצורה שטחית בציבור הרחב כ"רוצחים בדם קר" שמגיע להם להירקב בכלא, וניתן לשמוע טענות אלה גם כאשר הוכח כי האב לא היה שפוי בשעת מעשה.


משפט, ג'נדר, התעללות ועבריינות


ספרות עכשווית המתמודדת עם נושאים כמו ג'נדר, התעללות בילדים ועבריינות, מציעה כי קיימים הבדלי ג'נדר בהשפעת ההתעללות בתקופת הילדות על העבריינות.  מחקרים בנושא הבדלי ג'נדר ועבריינות מצאו את ההתעללות ילדים וההזנחה כמנבאים החזקים ביותר לעבריינות אצל נשים יותר מאשר אצל גברים. מלומדים פמיניסטיים מסבירים זאת על ידי סימון ההתעללות המינית כנקודת מפנה בחייהן של ילדות צעירות ששמה אותן לעתים קרובות, על הדרך לקראת עבריינות.

 

אחד ההבדלים החשובים שמציינים מלומדים פמיניסטיים הוא המספר הגבוה של קורבנות התעללות בתקופתה ילדות שמדווחות נשים עברייניות. למרות ש Belknap ו- Holsinger  () מודים כי לא כל הנשים ההופכות קורבנות הופכות אחר כך לעברייניות ושהתקרבנות בילדות מתרחשת גם אצל גברים, הם טענו כי סביר להניח שהנשים יטו יותר לדווח על התעללות בילדות מאשר הגברים[26].

 

מחקר שפנה לקשר בין התעללות בילדות ועבריינות מספק תמיכות שונות בתיאוריות הפמיניסטיות לגבי התעללות ועבריינות. מחקר אמפירי מצא כי קיים קשר בין עבריינות והתעללות בילדים הן אצל בנים והן אצל בנות[27].  חלק מהמחקרים מראים כי התעללות בילדים מגבירה את הסיכון לאלימות, אחרים מראים כי היא מגבירה את העבריינות הלא אלימה וכמה מצאו כי התעללות בילדות מגבירה את הסיכון הן לעבריינות אלימה והן ללא אלימה[28].

רוב המחקרים הנעזרים במדגם מעורב (גברים ונשים) שולטים במשתנה הג'נדר ומוצאים כי לגברים סבירות גבוהה יותר לעבריינות. בנוסף,  מחקרים הבודקים את השפעת ההתעללות המינית על נשים מצאו קשרים מתמידים בין התעללות מינית ועבריינות נשים[29].

 

 

הדיווח התקשורתי כגורם למקרי רצח נוספים 

תופעת החיקוי יכול לפעמים לתרום לרצף של מעשי רצח דומים, שכן זוהי התנהגות אנושית טבעית, והיא עשויה להפוך לבעייתית בנסיבות קיצוניות. אנשים אשר נמצאים "על הקצה"  מבחינה נפשית עלולים לחקות התנהגויות אלימות שקיבלו פרסום נרחב. ניתן לראות כי במקרה של אולגה בריסוב, שרצחה את בנה בן ה- 4, הייתה השערה כי הפרסום של המקרה של רוז פיזם בתקשורת בצורה נרחבת, הביא אותה לביצוע המעשה דווקא במועד בו פעלה.

תופעת החיקוי של התנהגות אלימה בעקבות פרסום מקרים דומים מכונה "הדבקה חברתית",  והיא אופיינית במיוחד במעשי התאבדות ובגילויים של אלימות בתוך המשפחה. 

 

התמודדותה של מערכת המשפט עם רצח ילדים על ידי הוריהם


משחר ההיסטוריה, התייחסה  המערכת המשפטית להורים אשר עשו מעשה אלימות או רצח כלפי ילדיהם בהתאם להלך הרוח ששרה בחברה, ואת המוסכמות שהיו מושרשות בנורמה החברתית. במערכת זו, השתקפו גם השינויים שעברו על אותה חברה מבחינת המשגת הערך של ילדים.
החוק הראשון שחוקק והכריז על רצח........

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ע"פ פלוני נ' מדינת ישראל , פדאור נח - 6 - 070

מ"ת  מדינת ישראל נ' מרי בת ז'אן פיזם, פדאור 660-2-09

 

Dave S, Petersen I, Sherr L and Nazareth I. Incidence of maternal and paternal depression in primary care: A cohort study using a primary care database.

 

Dennis, C.L.E. Preventing postpartum depression part II: A critical review of nonbiological interventions. Canadian Journal of Psychiatry, 49, 526-538.

 

deMause L  History of Childhood. New York: Psychohistory Press.

 

Ewing CP . Fatal Families: The Dynamics of Intrafamilial Homicide. Thousand Oaks, CA: Sage Publications, Inc.

 


העבודה האקדמית בקובץ וורד פתוח, ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת

‏290.00 ₪ לקוחות חוזרים, הקישו קוד קופון:

תוספות/מחיקה ובלעדיות