עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:
הנחה 15% על כל מאגר העבודות האקדמיות !!! בעת "חרבות ברזל" : קוד קופון: מלחמה
ב"ה. אנו חב"דניקים ולא נחטא בגזל: יש גם עבודות אקדמיות בחינם (גמ"ח). 15,000 עבודות אקדמיות במחיר שפוי של 99 - 390 שח. סרטון על מאגר העבודות האקדמיות
לא מצאתם עבודה מתאימה במאגר? סמסו לנו דרישות לכתיבה מותאמת אישית - ונפנה למומחה חיצוני בעל תואר שני בתחום שלכם לכתיבה הנתפרת לצרכים שלכם בדיוק!
5% הנחה ב-פייבוקס
עבודות אקדמיות "חמות":
עבודה על החותים התימנים
עבודה בנושא מלחמת חרבות ברזל
עבודה על פסילת חוקי יסוד, בג"צ דיון מורחב, עילת הסבירות
סמינריון על חוק הנבצרות ביבי, בג"צ 2024
עבודה על מחאה נגד הרפורמה המשפטית 2023
רפורמת שר המשפטים יריב לוין, פסקת ההתגברות, ממשלת נתניהו 2023
מחדל הפריות אסותא- החלפת עוברים
בן גביר - ימין פוליטי עולה 2022-2023
מבצע שומר החומות: עזה-רקטות-חמאס 2021
אסון מירון, דוחק הילולת בר יוחאי
הסתערות על הקפיטול, תומכי טראמפ
דובאי 2021: שלום מדינות ערב
עבודת סמינריון על נשים בפוליטיקה
סמינריון בחירות מפלגות אווירה 2021
מצגת אקדמית אלאור אזריה- 99 ש"ח
סרטון הסבר מאגר העבודות האקדמיות
סמינריון חוזים סיכול צדק חלוקתי, חלוקת האחריות בין הצדדים במקרה פקיעה מחמת סיכול כחלק מהדרישה לשיתוף הפעולה בין הצדדים, צדק מתקן (עבודה אקדמית מס. 4804)
290.00 ₪
39 עמ'.
שאלת המחקר:
האם ראוי לחלק את האחריות במקרה סיכול לאור שיקולי מוסר וצדק (צדק מתקן , צדק מחלק )?
תוכן עניינים
מבוא.
שאלת המחקר
שיקולים המשמשים לשם הכרעה בסכסוכים חוזיים
צדק מתקן
צדק מעניש (או מתגמל)
שיקולי צדק הסכמי
שיקולי יעילות.
צדק חלוקתי
שיקולי צדק בין הצדדים לחוזה ושיקולים של הכוונת התנהגויות.
הסיכול : סעיף 18 לחוק התרופות.
משפט משווה.
בריטניה.
ארצות-הברית.
שיקולי חלוקת אחריות במקרי סיכול.
פקיעת חיובים בעקבות הסיכול.
בדיקת התאמתם של הטיעונים נגד חלוקת אחריות במקרים של הפרת חוזה למקרי סיכול.
היותה של החבות החוזית חבות מוחלטת.
שיקולי כלכלה ומשפט.
העדר עמימות.
סיכול ויעילות כלכלית.
אופן חלוקת האחריות.
סוג הנזק שנגרם..
סוגי הנוקים הנגרמים עקב סיכול.
נזק לאינטרס הציפייה.
נזק לאינטרס ההסתמכות העיקרית.
נזק לאינטרס ההסתמכות האגבית.
שיקולים הקשורים לאירוע שגרם לסיכול.
שיקולים כלכליים..
שיקולי צדק.
שיקולים הקשורים לכוונת הצדדים.
סיכום ומסקנות.
ביבליוגרפיה.
בחיבור זה ניסיתי לשכנע, כי במקרים של סיכול ראוי לחלק אחריות בין הצדדים לחוזה. הנימוקים העיקריים בעד חלוקת אחריות הם נימוקי צדק, וכן היותה תואמת את הרעיון שבבסיסה של דוקטרינת הסיכול. חלוקת אחריות תואמת אף מגמות בדיני החוזים המודרניים לעודד שותפות וסולידריות אפילו במחיר ויתור מסוים על יכולת ההסתמכות המוחלטת על החוזה.
החוק הישראלי אינו מאפשר במפורש חלוקת אחריות. עם זאת, סעיף 18(ב) לחוק התרופות מקנה לבית-המשפט שליטה על זכות ההשבה שיש לכל צד לחוזה עקב הסיכול, וכן סמכות לחייב את המפר בשיפוי הנפגע על הוצאותיו הסבירות לשם קיום החוזה. בית-המשפט נדרש להפעיל שיקולי צדק לצורך הפעלת הסמכות המוקנית לו, ובדרך זו יכול הוא להביא במקרים רבים לתוצאה של חלוקת אחריות. עם זאת יש מקרים שבהם אינו רשאי לעשות כן. הדבר בולט במיוחד במקרים שבהם ה"מפר" הוא שהוציא הוצאות לקיום החוזה, אך אלה טרם יצרו אצל ה"נפגע" טובת-הנאה מקבילה, וה"נפגע", מצידו, טרם הוציא הוצאות. מאחר שמקרי סיכול מתאפיינים בדרך-כלל באי-היכולת של שני הצדדים לצפותם ובאי-שליטתם בנסיבות שגרמו לסיכול, אין טעם לא לחלק אחריות במקרה דלעיל, וטוב היה לו חוק התרופות היה מאפשר זאת.
כאמור, סעיף 18(ב) אינו מאפשר במפורש חלוקת אחריות. ממילא אינו מציב קריטריונים לחלוקה, אפילו כשזו אפשרית לפיו, ומסתפק בהפניה לשיקולי צדק. על-כן עולה השאלה, אילו שיקולים ראוי לשקול כדי לחלק אחריות באופן צודק. לסברתי, נקודת-מוצא טובה היא לחלק את האחריות לנזקים שווה בשווה, אם כי לא את כל סוגי הנזקים. במקרה הרגיל, הנזקים שראוי לחלק הם אלה שנגרמו לאינטרס ההסתמכות העיקרית. סעיף 18(ב) אכן מדבר ב"שיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא... לשם קיום החוזה", ולא בסוגי נזקים אחרים. עם זאת נראה, שמלשון סעיף 18(ב) אין עולה האפשרות של פסיקת "שכר ראוי", שאף הוא בגדר נזק לאינטרס ההסתמכות העיקרית.
באשר לסוגי נזקים אחרים, ברוב המקרים ראוי לבית-המשפט להתחשב בהם, אפילו אינו מחלקם. הדבר ניתן להיעשות לפי החוק שלנו, כפוף, כמובן, למגבלות הסמכות של בית-המשפט, שעליהן הצבעתי לעיל.
חלוקת אחריות שווה בשווה הינה תחילת הדרך, אך לא בהכרח סופה. ייתכן שיהיו שיקולים שיחייבו סטייה מדרך חלוקה כזו, ולעיתים אף יותירו את כל הנזק על כתפיו של אחד הצדדים. החשובים מבין השיקולים האלה הם השיקולים הקשורים לכוונת הצדדים. כך יכול שיהא אפשר ללמוד מטיב היחסים החוזיים, כמו גם מתוכן החוזה, שלו נדרשו הצדדים לשאלה של תוצאות הסיכול בעת כריתת החוזה, לא היו מחלקים נזקים שווה בשווה. מובן שסעיף 18(ב) אינו מחייב את בית-המשפט לחלק נזקים שווה בשווה, וממילא ראוי לו לשקול כל שיקול שעשוי להביאו למסקנה, שחלוקה בלתי-שווה דווקא היא הצודקת במקרה הנדון לפניו. [1]
(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)
ביבליוגרפיה לדוגמא:
נתנאל מונדר חוק הגנת הצרכן ותקנותיו - הדין, ההלכה, התיאוריה והמעשה, הוצאת אוצר המשפט (ספטמבר 2017)
ש' נרקיס הנזק הראייתי במשפט האזרחי והפלילי - הלכה ומעשה, הוצאת אוצר המשפט (אוגוסט 2017)
פורת בנימין (2016), "תום לב: עיון מושגי השוואתי", משפטים, גליון 45 (3), עמ' 603 – 651.