‏390.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד באה לידי ביטוי המחשבה הפלילית בהגנה של צידוק במשפט הפלילי ?

תוכן עניינים

 מבוא.

המחשבה הפלילית בהגנת הצידוק והסכמה לטיפול רפואי  

השוואה המחשבה הפלילית הנדרשת להגנות אחרות.. 

משפט משווה 

הגנת הצידוק בהקשר לפקודה בלתי חוקית בצבא..

סיכום

ביבליוגרפיה. 

עבודה זו תעסוק בנושא חשוב בשיח האקדמי בישראל ובעולם: הגנת הצידוק.

הגנת הצידוק מערטלת את המעשה הפלילי מאי חוקיותו ומכשירה אותו באם נעשה אותו מעשה על פי נורמה משפטית, ציות לצו של רשות מוסמכת, נורמה חברתית מקובלת ומקרים נוספים המנויים בסעיף 34 י"ג.

ואלה תנאי ההגנה לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה באחד מאלה:

הוא היה חייב או מוסמך, לפי דין, לעשותו;

עשהו על-פי צו של רשות מוסמכת שהיה חייב לפי דין לציית לה, זולת אם הצו הוא בעליל שלא כדין;

במעשה הטעון לפי דין הסכמה, כאשר המעשה היה דרוש באופן מיידי לשם הצלת חיי אדם, שלמות גופו, או למניעת נזק חמור לבריאותו, ואם בנסיבות העניין לא היה בידו להשיג את ההסכמה;

עשהו באדם בהסכמה כדין, תוך פעולה או טיפול רפואיים, שתכליתם טובתו או טובת הזולת;

עשהו תוך פעילות ספורטיבית או משחק ספורט, שאינם אסורים לפי דין ואינם נוגדים את תקנת הציבור, ובהתאם לכללים הנהוגים בהם.

מדובר בהתנהגות המגבשת יסודות של עבירה פלילית אך יחד עם זאת בעלת ערך חיובי לחברה, שכן היא נעשית בנסיבות אשר בהם מעניקה החברה עדיפות לערך חברתי אחר על פני זה של העמדת העושה לדין. סייג להגנה הוא חוקים שלא מחילים את ההגנה (חוק עשיית דין בנאצים).

סעיף 34יג לחוק העונשין קובע:

34יג. צידוק  

לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה באחד מאלה:

1. הוא היה חייב או מוסמך, לפי דין, לעשותו;

2. עשהו על-פי צו של רשות מוסמכת שהיה חייב לפי דין לציית לה, זולת אם הצו הוא בעליל שלא כדין;

3. במעשה הטעון לפי דין הסכמה, כאשר המעשה היה דרוש באופן מיידי לשם הצלת חיי אדם, שלמות גופו, או למניעת נזק חמור לבריאותו, ואם בנסיבות העניין לא היה בידו להשיג את ההסכמה;

4. עשהו באדם בהסכמה כדין, תוך פעולה או טיפול רפואיים, שתכליתם טובתו או טובת הזולת;

5. עשהו תוך פעילות ספורטיבית או משחק ספורטיבי, שאינם אסורים לפי דין ואינם נוגדים את תקנת הציבור, ובהתאם לכללים הנהוגים בהם. 

 בעבודה אתמקד ביסוד הנפשי הנדרש לסעיף 3 לעיל " במעשה הטעון לפי דין הסכמה".

 סעיף 34יג הנ"ל עוסק בקונפליקט של נורמות.[1] למשל ציות לפקודה (חייבים לבצע) ומצד שני לא לבצע עבירות. סעיף קטן 3 מטפל בדילמות : למשל, לא ניתן לתת טיפול ללא הסכמה אך מאידך צריך להציל חיי אדם.

אמנם, הנוסח של הסעיף אינו מוגבל לטיפול רפואי, אך נראה שעוסק רבות בצורך רפואי והוא מקביל במידה רבה לסעיף 311 בדייג'סט של סטפן[2]. אלא שבחוק העונשין אין כלל סעיף המקביל לסעיף 310 בדייג'סט, שבו נקבעה זכותו של אדם להסכים לטיפול רפואי. להסכמה מעמד בחוק הפלילי שלנו - בעבירות הפוגעות בגוף - רק בעבירת התקיפה. סעיף קטן (3) הנידון דן במקרה שאי-אפשר לקבל הסכמה, אך מה הבסיס לכך שאדם זכאי להסכים לפציעה או לגרימת חבלה אפילו במסגרת הטיפול הרפואי? ומנין שהסכמה כזו תשמש הגנה לרופא? עד מועד חקיקת חוק זכויות החולה, לא היה בחוק שלנו מקור לכך שאדם רשאי להסכים לפגיעה גופנית כמסגרת הטיפול הרפואי.

אמנם, ישנן הוראות הדורשות הסכמה בכתב לטיפול רפואי, אך אלה באות להסדיר את דרך מתן ההסכמה ואת הצורך בהסכמה במסגרת הדין האזרחי. ההוראות הללו מטרתן למנוע מתן טיפול רפואי לאדם בניגוד לרצונו ואין להסיק מהן שהסכמה משמשת הגנה מפני אחריות פלילית. לכן נראה לי, שבחוק שלנו היה ליקוי בנקודה זו. עם זאת ברור, שטיפול רפואי הנדרש להצלת אדם או לריפויו וניתן בהסכמת האדם, אינו גורר אחריות פלילית וניתן היה לפרש שסעיף קטן (3), בדברו על מעשה הטעון הסכמה, מבליע בתוכו את ההוראה שכאשר יש הסכמה היא תשמש הגנה[3].

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

דורון מנשה התאוריה של דיני הראיות (עורך: גיא סנדר, הוצאת פרלשטיין גינוסר, 2017).

ס' 34יג לחוק העונשין.

Unconstitutional Criminalization, New Criminal Law Review (2016)