‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי רישום זכויות בפנקסי המקרקעין טאבו לאור המשפט העברי?

תוכן עניינים

מבוא. 

שאלת המחקר.

רישום זכויות בפנקסי המקרקעין – האומנם מהווים ראיה לבעלות על המקרקעין לאור המשפט העברי?. 

אפשרות להכרה בחוזה כמעשה קניין לפי המקרא. 

צורך ב"מעשה קניין". 

דינא דמלכותא דינא. 

דינא דמלכותא במדינת ישראל ובפרט ביחס לטאבו 

מכירת מקרקעין ללא רישום בטאבו 

חזקה במשפט העברי 

הפקעות מקרקעין במקרא. 

חזקת הבתים.. 

משפט משווה: רישום מקרקעין במשפט הישראלי היום.. 

מרשם מקרקעין באופן מוסדר. 

מטרות המרשם ותולדותיו 

שיטת הרישום בתקופה העות'מאנית. 

שיטת הרישום המנדטורית. 

מתודת הרישום לפי חוק המקרקעין הישראלי 

פסק דין קעדאן 

סיכום.. 

ביבליוגרפיה. 

חוק יסודות המשפט, מקבע את הזיקה ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". בימיה הראשונים של המדינה הכיר ראש ישיבת מרכז הרב, הרב צבי יהודה קוק בחשיבות של הטמעת החוק העברי במערכות המשפט, והתייסר בשל העובדה כי בתי המשפט של מדינת ישראל העדיפו להסתמך יותר על החוק העות'מאני והבריטי[2].

דוגמא ניתן לראות בסיפור מערת המכפלה[14]. אברהם מתור קונה מעפרון את השדה בכסף. התורה קדומה לספר ירמיהו, כך שהמקור הזה מאוד ראשוני לשימוש בכסף בעת קניית שטחי מקרקעין. הסיבה שהתלמוד ואנחנו נעדיף את סיפורו של ירמיהו נעוץ בעובדה נוספת, הפסוק המלא כותב כי לאחר הקנייה "כתוב בספר וחתום". זוהי עדות ראשונית מאוד לקיומו של שטר או ספר אשר מתעד את פעולת המכירה והקנייה כפי שהיא הייתה בתקופת המקרא. על פי פירוש התלמוד של פסוק זה ניתן לטעון גם כי ישנו צורך גם תשלום כספי וגם בשטר אשר מתעד את מעמד הקנייה והמכירה[15].

 רבי אבא בר איבו מוזכר בגמרא ביחד עם הלכה שהוא כתב בנושא: הוא מדגיש כי בעוד שהמשנה אומרת שכסף לבדו יכול לקנות מקרקעין, היה מדובר על מקרים בהם לא כותבים שטר, ואם כותבים את השטר לא קנה. זהו הקטנה משמעותית של המשנה בשל הצגת תנאי חדש -המשנה גורסת באופן מוחלט שאפשר לקנות מקרקעין בכסף. הרב לעומת זאת מתייחס למה שכתוב במשנה אבל מצמצם אותה- לטענתו קנייה בכסף בלבד מדברת על מקרים שבהם הפעולה התרחשה במקומות שבהם לא היה נהוג לכתוב שטרות.          

. במרבית[16] המקומות קניה בכסף ללא כתיבת שטר לא יכולה להיות מספקת במקומות אשר בהם כתיבת שטר נפוצה. מכאן ניתן להבין כי היו מקומות רבים, אשר כתיבת שטר לצורך מכירה וקנייה של קרקע היו נפוצים, יותר ממקומות אשר לא היו כותבים שטר. אומנם לא מצויין כי השטרות הללו היו חלק מרכוש ציבורי כמו הטאבו אך עצם קיומם מראה כי גם מקרא שטרות רישום אלו היו ראייה לבעלות על קרקע. פעולת הרישום נועדה להגן על הקונה אשר הקרקע הועברה לרשותו אך הוא עדיין זקוק לראייה כלשהי על מנת להוכיח כי אכן התבצעה הקנייה.

מחייה במקומות שבהם נהוג לכתוב שטרות אז הקונה יודע שהוא יכול לקבל שטר ומודע ליתרונות קבלת שטר כראייה, ולכן ציפיותיו מהעסקה לא מתממשות עד קבלת השטר.כמו כן, אם נוהגים לכתוב שטרות והוא אינו מקבל שטר, זה נותן כוח גדול יותר לאחרים לערער על בעלותו. לכן הרב מציין שבמקום בו שטר נהוג, למרות שהמשנה דיברה על כסף לבד, יש צורך גם כסף וגם שטר.

ניתן להקביל את המשנה לסעיף 7 לחוק המקרקעין. ערבוב קריאתו של הרב שנוגע לשטר ביחד עם חוק החוזים. הרב טוען כי המשנה לא רלוונטית במרבית המקרים משום שרוב המקומות כותבים שטרות ללא אמירה מפורשת על מנת לא לפגוע. ניתן לוותר על השטר במידה והקונה בוחר לעשות זאת ואז הקנייה הינה בכסף בלבד[17].

הגמרא מוסיפה סיפור על הרב אידי בר אבין שפעל על סמך ההיגיון אשר הוצג על ידי הרב אבא בר איבו. בסיפור הוא מתואר כאחד אשר לעתים בחר לוותר על השטר.    

במרבית העסקאות תחילה היו נותנים את הכסף ורק לאחר מכן את השטר, כאשר רק לאחר שלב זה הקרקע הייתה עוברת לבעלות הקונה. גם כיום ללא מסמך הטאבו[18] לא ניתן לתבוע בעלות על מקרקעין גם אם הועבר תשלום - כך שניתן להבין כי המקור המקראי ממשיך עד ימינו בנוגע למנהג זה. רב אידי בר אין רוצה את הקרקע, נותן למוכר את הכסף ואומר למוכר שיידע שבקרוב הוא יוכל להגיד לו שהכסף לבד קנה את הקרקע. מה הוא המטרה בפעולה זו?

סדר פעולות אלו נועד להגן על הקונה במקרה שהוא התחרט בשלב שבין קבלת הכסף וקבלת שטר הקניין, החרטה יכולה להיות סיבה כמו גילוי כי הקרקע לא מתאימה לו יותר.     

התלמוד הירושמלי[19], כמו גם הבבלי, מזכיר את נושא השטר בנוגע לקניין. רבי ירמיה מצוטט כאומר שבעסקה שבה נהוג לקנות באמצעות כסף, שטר לבדו לא יספיק. התלמוד הירושלמי נכתב בארץ ישראל, לאו דווקא ירושלים, מה שמלמד אותנו כי גם בישראל של תקופת המקרא ולא רק בבל נהוג היה לתת שטרות על מנת לבצע עסקות קניית קרקע. מלבד זאת מוזכר גם פירושם של רבי יונה ורבי יוסי אמר אמרו כי אפילו אם נתן שטר לבד ולא שילם את הכסף הוא קנה. הויכוח הפנימי של הרבנים לא רלוונטי לנקודה כמו העובדה כי הזכרת השטר כסימן לביצוע העסקה.                       ....... 

התלמוד מעלה מקרה שבו שני אנשים,שמעון וראובן, היו בעלים במשותף של נכס עליו הייתה חנות. לאחר סכסוך בין השניים ראובן מכר את חלקו לאחיו של שמעון בקניין סודר ושבועה[21].

לאחר שנתן לוי לראובן מספר פרחים, הם קבעו כי את השאר ישלמו במועד מאוחר יותר. לאחר כשבוע ראובן מתחרט ואומר כי הוא רוצה להחזיר את הכסף ולשנות את דעתו לעומת לוי אשר טוען כי זה לא אפשרי. במקרה כזה שאין שטר ישנה בעיה להוכיח את צדקתו של אחד הצדדים משום שאין הוכחה לתנאי המכירה- במקרה כזה שבוע בלבד אינה מספקת. הסיפור מובא על מנת להראות את חשיבותו של השטר בנוגע לקיום עסקאות, משום ששטר יכול למנוע את הסכסוך והפנייה למשפטנים אשר יעזור לצדדים. אומנם במקרה זה לאחר דיונים רבים הוחלט כי השבועה מחליפה את קיומו של השטר אך עדיין הדיינים עומדים על חשיבותו של השטר על מנת להראות כי אכן התבצעה עסקה חוקית[22].

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

שמואל רויטל, איל ד.מאמו, דיני התכנון והבניה (עוקדן), הוצאת סדן. (2023)

אבי וינרוט דיני קניין – פרקי יסוד (הוצאה אקדמית נבו, מהדורה שנייה, (2020)

נעם סולברג וחגי שלזינגר "המשפט העברי: בין נומוס לנרטיב, בין משפט לצדק, בין דין לרחמים – על המשפט העברי בפסיקתו של השופט י' טירקל" ספר יעקב טירקל – פרקי הגות, עיון ומשפט (עורכים: אהרן ברק, קארין כרמית יפת, אליקים רובינשטיין) (הוצאה אקדמית נבו, ירושלים) (2020) ע' 185