‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי ההסכם הפוליטי?

תוכן עניינים

מבוא. 3

תוקפו של הסכם קואליציוני ופוליטי 3

הסכם פוליטי ותקנת-הציבור. 4

הסכם פוליטי כפוף לכלל האוסר הגבלת סמכות. 4

הסכם פוליטי ושפיטות. 5

הסכם רוטציה. 6

הסכמי רוטציה בישראל. 6

המפלגות הערביות. 6

המפלגות החרדיות. 6

בעיות בקיום הסכמי רוטציה. 7

ועדות הכנסת. 8

ממשלת אחדות לאומית. 8

פרשת ז'רז'בסקי 10

האם להסכם פוליטי יש תוקף מחייב ?. 12

מבחנים לקביעת בטלות סעיפי הסכם פוליטי:. 13

סעיפים שהוכנסו להסכמים פוליטיים ודעתו של ביהמ"ש:. 13

קבילת שיקול דעת סטטוטורית –. 14

עמדת הפסיקה בעניין הדין החל על הסכם פוליטי 14

דין רצוי 15

אוטונומיית הרצון 15

כוונה ליצור יחסים משפטיים.. 17

הסכם פוליטי כחוזה. 18

תחולת המשפט הציבורי 20

שילוב הדינים.. 20

דינים מיוחדים.. 21

השלכות ההחלה של דיני החוזים.. 22

יתרונות מתודיים.. 22

תוכן חדש למושגים של המשפט הפרטי 23

סיכום.. 24

ביבליוגרפיה. 26

נספח. 30

תוקפו של הסכם פוליטי 30

ההסכם הפוליטי הוא תופעה שכיחה ומרכזית בחיים הפוליטיים של מדינת-ישראל. נשיא בית-המשפט העליון, השופט שמגר, תיאר בעניין שליט, את ההסכם הפוליטי כפועל יוצא של מבנה השלטון ושל שיטת הבחירות שלנו.[1] השופט ברק, באותו עניין, רואה בהסכם הפוליטי "מכשיר פוליטי-משפטי חיוני."[2] החיוניות נובעת מכך, שבמשטר דמוקרטי כשלנו, המבוסס על מפלגות, נועד ההסכם הפוליטי לסייע בקיום שוטף של אמון הרשות המחוקקת ברשות המבצעת.

הסכמים פוליטיים יכולים להיערך בשלטון המרכזי או בשלטון המקומי. הם כוללים הסכמים בין-מפלגתיים (קואליציוניים או אופוזיציוניים) והסכמים פנים-מפלגתיים (הסכמי הצבעה, הסכמי רוטציה). הסכמים אלה מהווים מסגרת משפטית להסכמה בין מפלגות או גופים אחרים (כמו סיעות) וכלי להסדר מוקדם של היחסים בין הגופים המתקשרים. הם כוללים התחייבויות הדדיות של אנשים גופים פוליטיים והסכמה אשר הושגה כדי להגשים מדיניות שלטונית ומטרות פוליטיות.[3]במקרים רבים נערכים ההסכמים הפוליטיים לקראת הקמת ממשלה, והם מיועדים לקבוע את הרכבה ואת איוש התפקידים בתוכה.

הסכמים מסוג זה יכולים להיכרת קודם לבחירות, וגם אחריהן. דוגמה מובהקת להסכם פוליטי היא הסכם קואליציוני, הנעשה בדרך כלל לאחר הבחירות, והקובע חלוקת תיקים בממשלה בין המפלגות השותפות להסכם, התווית קווי פעולה מדיניים, אופן הפעלתן של סמכויות ביצוע (למשל, הקצאת כספים למטרות מסוימות) ואופן הפעלתם של הליכי החקיקה והפיקוח הפרלמנטרי על הרשות המבצעת (למשל אופן ההצבעה של נציגי המפלגות בכנסת).

התופעה של ההסכם הפוליטי נפוצה בישראל הן במישור הארצי, הן במישור המקומי. ניתן לראותה כפועל יוצא משיטת הממשל שלנו, הבנויה על ריבוי מפלגות ועל העדר רוב מכריע בשלטון למפלגה אחת. במישור הארצי הפכו ההסכמים הפוליטיים צורמים לאור קיומו של מעין תיקו פוליטי בין שני גושים גדולים. חבר כנסת בודד, שלא לדבר על סיעה או מפלגה קטנה, עשויים להפוך לשון מאזניים, בעלת כוח מיקוח, שעצמתה משתקפת בהסכמים, שעוררו לא אחת תגובה ציבורית חריפה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

פרידברג, חן וראובן חזן. פיקוח הכנסת על הממשלה – תמונת מצב והצעה לרפורמה. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, עמ' 56-21.

סוזי נבות המעמד המשפטי של המצע המפלגתי כרך י"ב, עמ' 395

בג"צ  יוסף ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה ו-17 אח' פ"ד מה(1) 749

מ' לנדוי, "על שפיטות וסבירות בדין המנהלי" עיוני משפט יד  5.

בג"צ אלבז נ' שר הדתות, פ"ד יח(4) 603, 610